ראשי הערים רוצים לשאוב מתאגידי המים 150 מיליון שקל

הקרב על הכסף ששוכב בתאגידי המים: ראשי רשויות מפעילים לחץ כבד להעביר לידיהם 150–180 מיליון שקל, היקף הכספים המוערך שבידי התאגידים לחלוקת דיבידנדים. העיתוי עבור ראשי הרשויות קריטי: שנת הבחירות ברשויות המקומיות. לצורך כך נחושים ברשויות לפעול לביטול חוק שבעקבותיו לא הועברו אליהן בשנתיים האחרונות הדיבידנדים מהתאגידים, והיום יתנהל בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון בנושא.

בשבוע שעבר נערך דיון מקדים בוועדה שבו תקפו שורה של ראשי רשויות בעבר ובהווה את תאגידי המים בטענה לחוסר יעילות ובזבזנות מצדם, ודרשו לסגור אותם. יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס אף טען כי יש לסגור גם את רשות המים עצמה, שקובעת את התעריפים ומאסדרת את תאגידי המים.

אלא שמאחורי הטענות על בזבזנות עומד רצונם של ראשי הרשויות לאלץ את התאגידים לחלק את הדיבידנדים שהצטברו אצלם בשנתיים האחרונות, כדי לאפשר להם להגדיל את ההשקעות בשנת בחירות מוניצפליות. יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ דוד ביטן אף אמר מפורשות שראשי הרשויות "צריכים את הכסף" בשל שנת הבחירות.

על פי חוק שעבר בכנסת ב־2020 הרשויות מחויבות לאגד את תאגידי המים לתאגידים אזוריים ובכך לצמצמם דרסטית את מספרם, כדי להוביל לחיסכון נוסף במשק המים. אלא שהרשויות המקומיות מתנגדות לכך, ובעקבות זאת התאגידים אינם יכולים להעביר להן את הדיבידנדים. לטענת ביבס, אין סיבה שרשות מקומית המחזיקה בתאגיד מים יעיל וחזק תמוזג עם תאגיד מים של רשות אחרת המתנהל בצורה הרבה פחות טובה.

כיום ישנם 56 תאגידי מים פעילים ל־156 רשויות מקומיות, כש־24 רשויות מקומיות טרם התאגדו בהתאם ללשון החוק. על פי חוק תאגידי המים, שאותו הוביל בין היתר ח"כ ביטן עצמו, יש לפעול למיזוג תאגידים כך שבשלב הראשון יהיו בישראל 30 תאגידי מים. בשלב השני יש לפעול ליצירת 11 תאגידי מים אזוריים שיכסו את כל רחבי המדינה.

בין השנים 2005 ל־2020 חילקו תאגידי המים לרשויות המקומיות דיבידנדים בהיקף של 953 מיליון שקל. עם זאת, רק 20 תאגידים מתוך 56 חילקו דיבידנד לפחות פעם אחת, ורק שישה חילקו דיבידנד שש פעמים ומעלה.

במקום הראשון בהיקף חלוקת הדיבידנדים לרשות מקומית עד היום עומד תאגיד מניב ששייך לראשון לציון עם 271 מיליון שקל לעיריית ראשון לציון. במקום השני תאגיד מי נתניה, עם 193.5 מיליון שקל. שני תאגידים אלו הובילו גם בחלוקת הדיבידנד השנתית ב־2020. בעוד כל תאגידי המים בישראל חילקו דיבידנדים בהיקף של 77.5 מיליון שקל, חילק תאגיד מי נתניה 25 מיליון שקל ותאגיד מניב של ראשון לציון 20 מיליון שקל.

ראשי הרשויות המקומיות שנכחו בדיון בשבוע שעבר התנגדו להצעה של החזרת הכסף לציבור דרך התעריפים, בטענה ש"פקידים לא יקבעו עבורנו כיצד לחלק את הכסף".

הטענות לבזבזנות של תאגידי המים עלו כמעט מיום הקמתם בתחילת שנות האלפיים, אז הופרדו מאחריותן של הרשויות המקומיות. אלא שבחינת הנתונים מעלה שמאז חלה עלייה בהשקעות בתשתיות המים, ירידה בפחת (כמות המים שהולכת לאיבוד במהלך ההולכה) כאשר תעריף המים לציבור נותר כמעט ללא שינוי. לפי דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת, בין השנים 1995 ל־2001, טרם ההתאגדות, העלייה השנתית הממוצעת בהשקעות בתשתית המים עמדה על 1.8% בשנה. החל מ־2001 ועד 2012 שיעור זה טיפס ל־8.6% בשנה.

את עיקר העלייה בהשקעות, כך לפי דו"ח שחיבר מנכ"ל האוצר היוצא רם בלינקוב ב־2014, ניתן לייחס להקמת התאגידים. מ־2012 שיעור הצמיחה בהשקעות עלה לכ־10% בשנה. פחת המים ירד בישראל משיעור של 14% בשנת 2010 ל־8% בלבד בשנת 2021. מדובר בנתון נמוך מאוד ביחס לעולם. באיטליה, למשל, פחת המים נע בין 30% ל־50%, בהתאם לאיזור במדינה. שיעור פחת נמוך מוביל לצריכה נמוכה יותר של מים על ידי התאגיד ומונע בזבוז וייקור התעריף.

ממרכז השלטון המקומי נמסר: "הכתבה רצופה אי דיוקים, מטעה את הציבור וניכר שהוזמנה על ידי גורמים בעלי אינטרס מובהק. בניגוד לנטען, ביטול התאגידים והחזרת משק המים לרשויות יכול להביא לשיפור השירות לתושבים ולהפחתה של כ־20% במחירי המים והביוב. הורדת התעריף תתאפשר מצמצום משמעותי של רשות המים, גוף מנופח ומיותר".