ניסאן סאני ליף | צילום: ניסאן
גלגל חמישי
תערוכת שיפורי הרכב: היצרניות שלפו תקעים ושדרוגים כדי להוכיח שחשמלי זה מגניב
השבוע מתקיימת בלאס וגאס תערוכת SEMA שהתחילה כאירוע בעל אופי מחתרתי, וכיום ניתן למצוא בה גם מכוניות משופרות להפליא פרי פיתוחן של הונדה, טויוטה וניסאן. השנה יצרניות הרכב ניצבות בפני אתגר - להוכיח שגם רכבים חשמליים יכולים להיות פראיים ומשודרגים
השבוע מתקיימת בלאס וגאס אחת מתערוכות הרכב המעניינות ביותר בעולם. בניגוד לתערוכות הרכב הוותיקות של אירופה וארה"ב שמתקיימות בפריז, פרנקפורט ודטרויט, תערוכת הרכב SEMA שונה מאוד: היא של משוגעים אמיתיים, משפרי מכוניות, אלה שמבלים שעות על גבי שעות בקרבות רמזורים בסגנון "מהיר ועצבני" או בשדרוג רכבי שטח. בקיצור, "אמריקה האמיתית", לפחות בעיני באי התערוכה.
בשנים האחרונות אופיה של התערוכה השתנה. מאירוע בעל אופי מחתרתי, בו אמריקאים תאבי ביצועים רכשו ערכות שדרוגים כדי לשפר את השברולט או הדודג' הישנה שלהם, SEMA הפכה לממוסדת. יצרני הרכב הגדולים הבינו שעבור לא מעט אמריקאים עם כיסים עמוקים המכונית היא רק ההתחלה ולכן החלו להציג את מכוניותיהם בתערוכה תוך שימת דגש על העובדה שהמכונית היא רק ההתחלה. מהר מאוד היצרנים החלו גם להציג ערכות ביצועים "תוצרת היצרן" למכוניות שלהם, וכיום לצד יצרני מגדשי טורבו וערכות מתלים לרכבי שטח, ניתן למצוא בתערוכה גם מכוניות משופרות להפליא פרי פיתוחן של הונדה, טויוטה וניסאן.
יצרני הרכב מוצאים עצמם כעת בבעיה: העולם עובר לחשמל ומכוניות חשמליות, שלפחות בעיני לא מעט מבקרים בתערוכת SEMA אינן "מגניבות". העובדה שטסלה 3 מסוגלת לזנק ל–100 קמ"ש יותר מהר מדגמי פרארי מסוימים אינה עושה רושם על מי שגדל על "מהיר ועצבני" ומתמחה בהחלפת מגדשי טורבו, ולכן השנה הכיוון של יצרני הרכב בתערוכה שונה: הפעם היצרנים החליטו להוכיח שחשמלי הוא מגניב, ביצועי ואפילו מעט מחתרתי. במקרה של לא מעט דגמים חשמליים משופרים שהוצגו על ידי יצרני הרכב, הדגש אינו בהכרח על ביצועים, אלא על תוספות ואצל אחרים הכיוון הוא "ירוק ביצועיסטי" – ויצרני הרכב יודעים היטב מדוע – כל התרבות שעליה מבוססת תערוכת SEMA שמה דגש על אינדיבידואליזם - לרכוש מכונית ולהביא אותה למצב שתהיה שונה לחלוטין מזו של מי שרכש מכונית זהה - וכמובן שגם על כסף גדול שטמון בשוק השדרוגים.
ג'יפ CJ SURGE
כיום אין בעולם מותג שמזוהה יותר עם נהיגת שטח מג'יפ – ולג'יפ יש בעיה. נהיגת שטח אינה מזוהה בהכרח עם רכב חשמלי. הבעיה משמעותית יותר מיצרניות אחרות, כי הלקוחות השרופים של ג'יפ יודעים היטב כיצד לשמר את הקיים, כלומר לחייך בהבנה כשג'יפ תעבור לחשמל ופשוט להחזיק את רכב הבנזין שלהם עוד 20 שנים. בדיוק בגלל זה היצרנית בחרה "לחשמל" עבור תערוכת SEMA את אחד מדגמי העבר שלה – ה-CJ הוותיק והמוכר. כצפוי, ג'יפ החלה עם CJ (ראשי תיבות של ג'יפ אזרחי) ישן, אך מנוע הבנזין שלו הועבר אל דפי ההיסטוריה ובמקומו הותקן מנוע חשמלי. ג'יפ לא ויתרה על תיבת העברה עם הילוך כוח שמאפשר לרכב השטח החשמלי שלה לזחול בניחותא על סלעים – וכדי להזכיר לכולם שמדובר ברכב שטח אמיתי היא גם הוסיפה צמיגי 35 אינץ' גדולים וכננת לחילוץ.
ניסאן סאני ליף
בישראל של שנות ה-80 קראו להם "טנדרים", אבל בארה"ב הם נקראו "מיני טנדרים" והפכו להרבה יותר מרכבי עבודה גסים. הכוונה היא לטנדרים הקטנים של יצרני הרכב היפנים, שזוכים כעת לעדנה בארה"ב. כך, קיימת כיום בארה"ב תנועת משפרים שמנצלים את העובדה שהטנדרים היפנים הקטנים נבנו בשיטת לגו, על בסיס מכוניות משפחתיות מוכרות, והם מתקינים בהם מנועים של טויוטות או ניסאנים ספורטיביים – מה שהופך אותם למפלצות. גם בניסאן הוחלט להפוך את הטנדר הקטן והתמים של היצרנית – הסאני פיק אפ לטנדר מרוצים, אבל על בסיס חשמלי. כך, בניסאן רכשו טנדר סאני ישן והרוס לצורך שיפוץ, אבל במקום מנוע של אחד מדגמי ניסאן הספורטיביים, הטנדר קיבל מנוע של ניסאן ליף, מה שיצר את השם "סאני ליף". המנוע החשמלי אינו החזק ביותר בנמצא – ומפיק 147 כוחות סוס, אבל בהתחשב במשקל הזבוב של הטנדר שנצבע בצבעי קבוצת המרוצים של ניסאן של שנות ה-80 - ההספק בהחלט מסוגל להטיס את הטנדר הקטן ל-100 קילומטרים לשעה תוך שבע וחצי שניות.
פולקסווגן 4ID drone command
לא כל יצרני הרכב הגיעו אל תערוכת SEMA בתפיסה שכדי שהרכב החשמלי שלהם יהיה מגניב הוא חייב להיות גם ביצועיסטי - פולקסווגן ממחישה זאת היטב. 4ID החשמלית של פולקסווגן הושקה בעולם בשנת 2020 – ובישראל בחודש שעבר. לתערוכת SEMA פולקסווגן מגיעה עם רכב שמיועד לפי היצרנית לשמש כ"רכב תגובה למצבים אמיתיים". כלומר לסייע ככל הנראה לכוחות החירום ב"מצבים אמיתיים", יהיו אשר יהיו. השינוי הבולט ביותר ברכב הוא שורת שדרוגים שמיועדים לאפשר לפולקסווגן החשמלי לנסוע בשטח, כולל צמיגי שטח בשרניים והגבהת מרכב, אבל מעבר לאלה הרכב החשמלי מצויד, כפי שרומז השם, בתחנת אחסון ועגינה לרחפנים ומטענים ניידים לציוד החשמלי של אותם כוחות שיתמודדו עם שריפות, אירועי חילוץ מורכבים וכל תרחיש אחר שידרוש הגעה מהירה לשטח והכוונת כוחות למוקדי אסון באמצעות הרחפן.
דודג' צ'ארג'ר דייטונה SRT
מעטים הם יצרני הרכב שמחכים לתערוכת SEMA כמו יצרני הרכב האמריקאים. התערוכה נולדה בשנת 1963 כדי לשרת את צרכיהם של אלו שרצו להוציא עוד כוחות סוס ממנועי שמונה הבוכנות האימתניים של מכוניותיהם, ומאז העיקרון לא השתנה: אם מדובר במכונית שרירים אמריקאית אז יש לה מנוע שמונה בוכנות והרבה כוח, ולעזאזל עם יצרני הרכב היפנים ואיכות הסביבה. דודג', יצרנית שמזוהה עם כוח מופגן, חראקות ודלק שנשפך כמים, יצרנית שמכנה את לקוחותיה "אחוות השרירים" הגיעה לתערוכה כדי לחשוף כמה כוח תפיק הצ'ארג'ר דייטונה SRT, מכונית השרירים החשמלית הראשונה של דודג'. הדודג', שמוגדרת לעת עתה כמכונית תצוגה, תפיק בין 455 ל-670 כוחות סוס. בנוסף, מבטיחה דודג' שורת שדרוגים כולל "אגזוז" שהיצרנית מכנה FRATZOG, שהוא למעשה רמקול שמשמיע, למרבה המבוכה, צליל של מכונית דודג' בעלת מנוע בנזין.
אופטימה ריוויאן
את יצרנית רכבי השטח החשמליים ריוויאן אין צורך להציג: מדובר ביצרנית רכבי השטח החשמליים הבולטת ביותר בעולם. אולי מסיבה זו הטנדרים שלה מהווים מטרה לחברות שדרוגי רכב שמשתמשות ברכביה כפלטפורמה לפרסום של מוצריהן, לדוגמה יצרנית המצברים אופטימה, שמציגה את הפרשנות שלה לאיך טנדר ריוויאן צריך להיות בנוי כדי להתמודד עם שטח קשה. התוצאה כוללת פגושים שונים, מתקני תאורה נוספים, מתקן לגלגל אחורי מגודל ומיכלי מים לטובת מי שצמא באמצע שום מקום.
