סיסמאות במקום ניהול נכון: גפני וסמוטריץ' רק זורים חול בעיני הציבור

עד עכשיו זה היה מתחת לפני השטח, אבל היום זה התפרץ בעוצמה בוועדת הכספים. הפוליטיקאים ונציגי המגזר העסקי מסרבים להבין את המצב הכלכלי החדש שנכנסנו אליו עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל. קשה להכריע האם מדובר בחוסר הפנמה אמיתי או בהעמדת פנים, אך מה שבטוח הוא שהם מטאטאים מתחת לפני לשטח את המציאות, והמציאות אינה משתמעת לשתי פנים. כדי לשמור על כלכלה צומחת ומשגשגת אחרי המלחמה, יש צורך בצעדים קשים לציבור, הן בצד הקטנת הוצאות הממשלה, והן בצד הגדלת הכנסות הממשלה. תוכניות כלליות להגדלת הפריון ולעידוד צמיחת המשק הן חשובות, אבל הן לא מטשטשות את הצורך בהתכנסות ובאחריות פיסקלית.

"להגדיל את העוגה"

ראשון המטעים את הציבור היה יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שטרח להצהיר בתחילת הדיון על דו"ח ההפרשים של האוצר כי "נכון שצריך כסף, הרבה כסף, 50 מיליארד שקל בערך". המספר המדויק הוא 83.4 מיליארד שקל, עלייה של 48.4 מיליארד שקל בצד ההוצאות, וירידה של 35 מיליארד שקל בצד ההכנסות. אבל את הכסף לדעתו של גפני יש להביא מ"האצת המשק, הטמעת טכנולוגיה, הייטק, מיסוי רווחי יתר של הבנקים, ובמקום זה, דנים על מס הכנסה ופגיעה בעובדים".

יש לקוות שגם גפני מבין שהוא מנפנף בסיסמאות, הצעדים הפופולריים הללו לא יכולים להיות תחליף להצגת תוכנית ברורה למימון הוצאות המלחמה ב־2024 ו־2023. מהי בדיוק התוכנית הקונקרטית שמתחבאת מאחורי הביטויים "האצת המשק, הטמעת טכנולוגיה, והייטק"? כמה כסף זה מביא? ומתי? שום משקיע לא יתרשם מממשלה שנמנעת מצעדים קשים, שלא מציגה דרך להתמודד עם עלייה של 3.6% בגירעון, אך מנופפת בסיסמאות כלליות.

בסוף הדיון אמר דובי אמיתי יו"ר נשיאות המגזר העסקי כי "לאור הכוונה של אגף תקציבים לקראת 2024 לכווץ את המשק, הגיע הזמן לשנות את החשיבה והתפיסה בבניית התקציב, הגיע הזמן לתפיסה עסקית. במגזר העסקי מבינים שאם נכנסים למשבר אז יש גם הזדמנות, ולכן למרות המשבר הגדול והמספרים הגדולים בדו"ח ההפרשים, צריך במקום ללכת לפתרון הקל והלא נכון בתקציב המדינה, צריך להגדיל את העוגה, במקום לכווץ את המשק". הסיסמאות הללו נשאו חן בעיני גפני שהפטיר "נכון, נכון". אלא שסיסמאות בנוסח "בואו נגדיל את העוגה" במקום להסתכל על האתגר, הן לא רציניות, הן נועדו בעיקר לטרפד מחשבה רצינית על איך אנחנו יוצאים מזה תקציבית.

גפני ואמיתי מייצגים סנטימנט רחב יותר שאנחנו נשמע בחודשים הקרובים מכל מיני מומחי מס, לוביסטים, וכמובן פוליטיקאים. כדאי רק להזכיר שבאותו דיון עצמו גפני זילזל בכל אלו שקוראים לשיפור מערכת החינוך החרדית והאשים את חברי הכנסת שהם עוסקים בשוליים. אמיתי עצמו היה מגדולי הלוחמים נגד רפורמת החקלאות – שכעת גוססת – שהיתה אמורה לסייע להוריד מחירים ולהגדיל את ההכנסה הפנויה של הישראלים. כך שההצהרות על "צעדים להגדלת העוגה" אינם הבעת נכונות לתוכנית חומש לשינוי סדרי העדיפויות במשק, אלא סתם דרך לזרות חול בעיני אלו שמסתכלים על התמונה ברצינות.

"נמצא מקורות מהשומנים"

ואז הגיע גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', גם הוא בישיבת הסיעה שלו אמר כי "התוכניות וההדלפות האלה מהאוצר אינן על דעתי, המדיניות שמנחה אותי היא לעשות ככל הניתן כדי להימנע מהכבדת הנטל על אזרחי ישראל בזמן מלחמה. במקום הצעדים הללו נמצא מקורות תקציביים בשומנים ובמקומות שלא נגעו בהם עד היום". עם החלק הראשון במשפט ניתן להסכים או שלא להסכים, אחד סבור שיש לדחות את מימון המלחמה ל־2025, ואחר סבור שלא, אחד סבור שגירעון של 6% זה סביר, ואחר סבור שלא. אבל לחלק השני כולם צריכים להתנגד, אין דרך לממן את המלחמה באמצעות "שומנים ומקומות שלא נגעו בהם".

זו סיסמה ריקה שכנראה הגיעה לשר האוצר ממומחי מס שבכל במה החלו לצקצק סיסמאות של "מאבק בהון השחור", "מבצעי גילוי מרצון", "והעמקת גבייה". הסיסמאות הללו חוזרות כל שנה וכל הזמן הממשלה מנסה להתקדם בזירות אלו. כל ניתוח הגיוני מביא למסקנה שדווקא בשנת מלחמה צעדים אלו יהיו פחות יעילים. אחת הסיבות שהצעדים הללו יהיו פחות יעילים היא שאותם מומחי מס ילכו אחר כך לוועדת הכספים ויתלוננו על כך שאיך ייתכן שדווקא בזמן מלחמה בזמן שאנשים נמצאים במילואים הרשות מוציאה מבצע לגביית מס ולמאבק בהון השחור?

אפשר להתווכח עד סוף המלחמה על הרבה שאלות כלכליות, מה יקרה אם החוב יעלה ל־80% תוצר? מה יקרה אם הגירעון המבני יהיה 6%? האם נכון להתחיל לדון בצעדי מיסוי על האזרחים ב־2025 או ב־2024? האם שינוי סדרי העדיפויות צריך להיעשות כבר ב-2024 או שמא רק בתקציב 2025? האם יש לקדם רפורמות מבניות אגרסיביות לפני הסרת האיום הביטחוני מהצפון או לא? אבל אי אפשר לרמות את הציבור ולהגיד לו שניתן להמשיך כאילו "עסקים כרגיל", להפטיר את הסיסמאות של "הטמעת טכנולוגיות" ו"העמקת הגבייה" ולצפות שמשקיעים יסתכלו עליך ברצינות. אנחנו נמצאים באירוע כלכלי רציני, זינוק של 83.4 מיליארד שקל בגירעון, חלקו יישאר איתנו שנים קדימה, ואת זה צריך לנהל באחריות, בישירות, בנכונות לבצע צעדים כואבים, ובשום פנים לא בסיסמאות פופוליסטיות.