Fire emblem engage | Nintendo
גיימינג
"פייר אמבלם": אחרי שלוש שנים, יוצאים שוב לקרב
Fire emblem engage הוא משחק אסטרטגיה ותפקידים חדש בסדרה ארוכת השנים. מה השתנה הפעם והאם מדובר בעוד משחק מוצלח כמו קודמיו?
חובבים ותיקים של משחקי אסטרטגיה ותפקידים מחשיבים את סדרת פייר אמבלם (Fire Emblem) לאחת המובילות בז'אנר. מי שהתחילה בתור סדרת משחקים שלא עזבה את יפן, מחשש שהמשחקים יהיו מסובכים מדי לקהל המערבי, הפכה לכזו שמנפקת כמה מהמשחקים הנמכרים והפופולריים ביותר לפלטפורמת הסוויץ'.
שלוש וחצי שנים אחרי המשחק הקודם בסדרה, Fire emblem three houses, שהיה להיט ענק, מגיע Fire emblem engage - בתקופה שבה הקונסולה עמוסה במשחקי תפקידים שונים, רובם נהדרים, וישנה הרבה יותר תחרות.
במבט ראשון, המשחק נראה דומה מאוד לקודמו, ואפילו כמעט זהה. אבל כמה שעות לתוכו אפשר לשים לב לשינויים כמעט בכל אספקט, רובם המוחלט לטובה.
העלילה, כמו בשאר משחקי הסדרה, חדשה לגמרי ומנותקת משאר המשחקים, כך שאפשר לשחק רק במשחק הזה מבלי להרגיש שפספסתם משהו. הבסיס דומה תמיד, עולם בקונפליקט, שלושה צדדים שנלחמים, ואנחנו, השחקנים, נלחמים כאחד מהצדדים האלה. הפעם המשחק מתרחש ביבשת שנקראת אליוס, שבה נוצח לפני כאלף שנה הדרקון שאיים על העולם. היום, הנסיך שניצח אותו, דרקון נסתר בעצמו, מתעורר משינה בת אלף שנה, מאז הניצחון, כדי לנצח אותו שוב אחרי שהשתחרר.
הדרך לניצחון, כמו בשאר משחקי הסדרה, כרוכה בעיקר בקרבות טקטיים של 5 עד 10 חיילים שלנו, בדרך כלל, מול צבאות האויב, כשהשחקן שולט בכל דמות בתורה. בכל תור הדמויות יכולות ללכת למשבצת מסוימת במפה, ואז להתקיף או לבצע פעולה אחרת, אם האויב בטווח הנשק שלה.
זה אולי נשמע מאוד מכני ומסובך, אבל מיד כשמתחילים לשחק, קולטים את הכל מהר והכל מרגיש טבעי וזורם. בבסיס המערכת עומד חוק פשוט יחסית, שמזכיר את המשחק אבן נייר ומספריים. חרבות מנצחות גרזנים, גרזנים מנצחים חניתות, וחניתות מנצחות בחזרה חרבות. אם דמות עם חרב תוקפל דמות עם גרזן, היא מבטלת את היכולת להחזיר מכה, ובעצם מבטלת לה תור, מה שיכול להשפיע מאוד על מהלך הקרב.
לאסטרטגיה הבסיסית הזו מצטרפים עוד אלמנטים, כמו נשקים לטווח ארוך או קסמים, אבל עד כאן, מאוד דומה למשחקים הקודמים בסדרה. ההבדל הגדול בקרבות הוא זה שגם נתן למשחק את שמו. ברחבי העולם פזורות טבעות ובתוכן חיים גיבורים מהמשחקים הקודמים בסדרה. כשדמות במשחק עונדת טבעת כזו, הדמות שבתוכה עוזרת לה להילחם, מחזקת אותה, והן גם יכולות לבצע מהלך Engage שבו הן סוג של מתחברות לדמות אחת חזקה, עם כוחות שונים מאלה של הדמות המקורית. אין הרבה הגיון בשילוב הזה של דמויות נוסטלגיות ממשחקי עבר, אבל חובבים ותיקים של הסדרה יתלהבו מהדמויות שלא פגשו הרבה זמן, ומי שחדש בה, לא ירגיש יותר מדי הבדל, ופחות יחווה אוסף ענק של דמויות שכולן חדשות.
בין קרב לקרב הנסיך ושאר הצבא שלנו מגיעים לבסיס שלהן למנוחה בעיקר, וכאן גם בא לביטוי ההבדל הגדול בין המשחק הנוכחי לקודם בסדרה. במשחק הקודם, הבסיס הוא בעצם עולם מלא כמעט בפני עצמו, עם המון אפשרויות לפעילויות, לימודים, מחסנים, קרבות ועוד ועוד. החלק הזה תפס חלק גדול יחסית במשחק, ולא היה רק אתנחתה בין הקרבות. הפעם, הגודל וכמות הפעילויות צומצמה יחסית, והבסיס הוא בעיקר מקום לקנות בו ציוד חדש, להתאמן קצת, ולא יותר. יש פה עוד כמה פעילויות כמו גידול חיות מחמד למשל, אבל כמות הדברים קטנה הרבה יותר, ואפשר להסתדר יותר בקלות.
הגרפיקה זכתה גם היא לשיפור משמעותי מהמשחק הקודם. היא דומה מבחינה עיצובית, אבל אין יותר פיקסלים מרצדים בכל מקום וטקסטורות שטוחות. המשחק נראה הרבה יותר יפה, אחיד ומוקפד, וטוב שכך.
משחקי התפקידים משולבי האסטרטגיה האלה היו פעם נישה של ממש, של גיימרין הארד קור, אבל היום הם פופולריים מאוד, וגם נגישים יותר. אם אתם בעניין של משחקים מהז'אנר הזה, המשחק מייצג ממש את הפסגה. הגרפיקה שלו נעימה ויפה, המוזיקה נהדרת, העלילה מסקרנת ומתפתחת עוד ועוד, ומכניקות המשחק פשוט עובדות כמו שצריך. עוד הצלחה מסחררת של סדרת המשחקים הזו.