איך בונים את מוזיאון הספורט הטוב בעולם?

היום (ה') מתרחש יום המוזיאונים הבינלאומי, מה שמעלה את השאלות: למה יש כל כך מעט מוזיאונים ישראליים שמכבדים את תרבות הספורט וההיסטוריה של הספורט הישראלי? איך בונים מוזיאון לכדורגל הישראלי? ומה הופך מוזיאון ספורט למוזיאון טוב? בשביל התשובות ישבנו עם האדריכל והמעצב אלברט אסקולה, שעיצב את המוזיאון של ברצלונה בקאמפ נואו.

אלברט אסקולה | צילום: שירן כרמל

מוזיאון הספורט המוצלח ביותר בעולם כיום הוא של ברצלונה בקאמפ נואו - The Experience Tour of FC Barcelona. ב-2022 הגיעו למוזיאון יותר מ-1.3 מיליון מבקרים. זה מוזיאון הספורט עם הכי הרבה מבקרים בעולם, הכי הרבה מבקרים בברצלונה והשלישי הכי מבוקר בספרד. לפי הביקורות המוזיאון רלוונטי לצעירים, תיירים ובעולם טכנולוגי הולך ומשתנה. "זה מורכב לייצר משהו שתופס את ההיסטוריה ונשאר רלוונטי" אומר אלברט אסקולה, אדריכל מורשה מטעם האוניברסיטה הטכנית של ספרד משנת 2008 והתחיל דרכו המקצועית כבר בשנת 2004 במשרד המקצועי Alteraciones s.l.

אלברט, שהיה בחזית פרויקטים ושיתופי פעולה שונים ברחבי ספרד, מברצלונה ועד מדריד והאי מאיורקה - העביר את מגוריו לתל-אביב ב-2013, אך המשיך לעבוד על פרויקטים בספרד מולדתו ובמקביל, בשנת 2015 הקים את המשרד הראשון שלו בישראל - ESAI ביחד עם המעצב תום שקד. בשנת 2020 אלברט הקים את חברת AEA, אותה הוא מנהל.

אלו דברים שלמד על מה מוזיאון ספורט צריך:

1. צריך להבין את רוח העיר

"ב-1992, כשהייתי בן 10, ברצלונה זכתה באליפות אירופה הראשונה שלה, ולמרות שלא היה לי קשר לכדורגל - אני זוכר את זה כאירוע מאוד מרגש. ראינו בבית את המשחק ואחרי הניצחון יצאנו לרחובות עם כל האנשים ושם התחלתי להבין כמה הכדורגל ובארסה חשובה לזהות של קטלוניה. אתה מבין, מה זה Més que un Club - "יותר ממועדון". זה גם המוטו שהנחה אותי כשתכננו את המוזיאון של ברצלונה. בארסה תמיד היתה דמוקרטיה. גם בתקופות אפלות, בדיקטטורה של פרנקו, המועדון בחר את הנציגים שלו בבחירות דמוקרטיות. הרוח הדמוקרטית פועמת בכל דבר שהמועדון הזה עושה".

2. צריך להתאים כל מוזיאון, במיוחד מוזיאון ספורט, לתרבות המקומית

"גדלתי למשפחה קטלונית והלכתי לבית ספר קטאלני פרו-דמוקרטי. נולדתי ב-1982, כמה שנים אחרי שפרנסיסקו פרנקו מת. אנחנו הדור שהתחיל את הדמוקרטיה בספרד, חי אותה, ולכן האופציות שלי היו מאוד פתוחות. כשהייתי ממש צעיר הבנתי שאדריכלות מדברת אליי. מגיל צעיר הכרתי את הבניינים הכי חדשים וקלאסיים, גאודי ואחרים. הייתי בן 10 או 11 כשהמורה שלי אמר לי 'אולי תחשוב על אדריכלות' ולא ידעתי בכלל מה זה, לא הכרתי את המילה. התחלתי לבדוק בצעירותי ואז הבנתי שבשביל לעסוק בזה אני צריך ללמוד באוניברסיטה. הלכתי לטכניון של ברצלונה, שהיה ממש לצד האצטדיון של בארסה. לא היה לי קשר לכדורגל, אבל אחי שיחק בילדים של ברצלונה ביחד עם בויאן קרקיץ. ברצלונה היא עיר עם תרבות מאוד ייחודית, אפשר לראות צילום אוויר שלה ולהבין ישר שזו ברצלונה - ככה זה גם צריך להיות עם הקבוצה. להבין שאתה רואה אותה ולא קבוצה אחרת. זה וההבנה העמוקה של החשיבות של הדמוקרטיה בברצלונה ובמועדון - זה המפתח להתחלת ההבנה של מה אתה צריך לעשות כאדריכל".

3. צריך לחשוב על השטח

"הקאמפ נואו זה בניין מטורף, המון בטון, חלל גדול בתוך העיר. אם אתה משתמש במבנה כזה פעם בשבוע או שבועיים, זה בזבוז שטח. יש כאן שטח ענק שיותר מ-100 אלף איש יכולים להיכנס לתוכו ואי אפשר להשתמש בו פעם ב... תמיד היה את הרצון להשתמש בקומפלקס של קאמפ נואו ביום-יום. לאנשים היה את הרעיון של הקמת מוזיאון עוד בשנות השבעים. כשביקרתי במוזיאון בפעם הראשונה זה היה אחרי שביקשו ממני להיות חלק מהקבוצה שמעצבת את המוזיאון החדש, זה היה ב-2008 והמוזיאון היה מאוד מיושן, מאוד רגיל - הנה גביעים, הנה כדורגל שאיתו כבשנו משהו, הנה נעליים של דייגו מראדונה, הנה החולצה של לאסלו קובאלה וכו'. זה לא עשה לי שום דבר. שום דבר לא דיבר אלי, ואני מברצלונה, וחייתי את הזכייה בגביע אירופה. יצאתי עם כולם לחגוג ברחובות. עכשיו, הייתי צעיר, עם המון רעיונות ואנרגיות ואמרתי למנהל הפרויקט - אנחנו צריכים כאן משהו אחר לגמרי".

4. צריך לתפוס את רוח המועדון

"מי שהיה הנשיא אז הוא ז'ואן לאפורטה, וכיום הוא נשיא בפעם השנייה. הוא ממש מבין את הרוח ואת הנשמה של ברצלונה ובארסה. הוא רצה לעשות את המוזיאון החדש, להפוך אותו למוזיאון שיגיעו אליו המונים - מדי יום. כשהתחלנו את הפרויקט, הדבר הראשון שאמרו לנו היה 'אנחנו רוצים שזה יהיה המוזיאון עם הכי מבקרים בעולם'. חשבתי איך אפשר לעשות מוזיאון עם הכי מבקרים בספרד כשיש לידו המון מוזיאונים מאוד מכובדים ומוכרים? דבר שני שאמרו לנו זה 'מכרנו את המוזיאון' - חברת התקשורת Mediapro נכנסה לעניינים עם מחלקת התערוכות שלה. אנחנו היינו בצוות Exitdesign, הקבלן היה אדוארד ויניאלס המנוסה מאוד וכולם ביחד - היינו צריכים לחשוב על משהו שיתפוס את רוח המועדון, שיתפוס את הרוח של העיר".

5. צריך לעצב את המבנה לפי הצרכים של המבקרים

"כחלק מעבודתי הייתי צריך להבין את צרכי המועדון. היינו כולם צריכים לדבר שפה אחת כדי להבין מה הם רוצים. אולם, המחשבה שהובילה אותי בעיצובים היתה על האנשים שיגיעו לבקר במוזיאון - איך הם ילכו דרך התצוגה, איך הם יחוו את המבנה, איך הם יבינו את המועדון. ישבתי שעות על גבי שעות וחשבתי איך אני עושה את זה. גם לא רצינו לשים את החפצים במרכז. היינו חייבים לשים אותם כי המועדון מבקש - צריך את הנעליים של מראדונה וכדור הזהב של ליאו מסי וכו', אבל רצינו בעיקר חוויה אינטראקטיבית. שהמבקר ירגיש שהמוזיאון מגיב אליו, שהמבקרים ירגישו שהמועדון מכניס אותם לתוכו".

6. אינטראקטיביות זו משימה לא קלה

"אחד הדברים שחזרו ואמרו לנו זה שהם רוצים מוזיאון מודרני, שנאמץ את הדברים הכי חדשניים בעולם שיכנס לתוך האצטדיון שאמור לכבד את הכדורגל ואת המועדון. הם חשבו על מיצג שהוא מסך מגע ענק. הראו לי אייפון שיצא ב-2007 ואמרו שהם רוצים כזה על קיר - אורך 15 מטר וגובה 2 מטר. הם רצו מסך שדרכו אפשר יהיה לראות את ההיסטוריה של המועדון. זה אתגר כי זה הרבה אלמנטים: לייזרים, מקרנים, תאורה, זכוכית ענקית שבעצם תמשיך כווטרינה לכל הגביעים. מעין עמוד טוטם מודרני שמספר את הסיפור של ברצלונה.

הכל באמת מסובך. כשעשינו את המסך הארוך היינו צריכים קיר ישר אבל הקירות של האצטדיון ממש לא ישרים. לכן היינו צריכים להתמקד בעבודה עם עמודי בטון שאפשר לתלות עליהם דברים ולשים לוחות עץ כדי לייצר שטח ישר למסך, אבל לא היינו יכולים לקדוח בעמוד התווך אז היינו צריכים למצוא קונסטלציה של מבנה ברזלי שמתלבש על העמודים עם טבעות. ועל זה שמנו את לוח העץ. זה היה קשה. יום למחרת הגענו וראינו שהכל נפל. היה משחק, בין ברצלונה לריאל מדריד, ודבר שאתה מגלה על אצטדיון כדורגל ומאוד מפתיע אותך כאדריכל זה שהאצטדיון זז מלא. הקהל קופץ והמבנה זז בטירוף. הויברציות ממש חזקות ממש בכל גול. האצטדיון רועד ממש. אז היינו צריכים לחשוב איך מנתקים את הויברציות הללו מלוח העץ שעליו צריך להיות המסך. היינו צריכים להשתמש בגומיות ובבולמי זעזועים שונים. לחשוב על עוד כל מיני פתרונות. בסוף הצלחנו".

7. האדריכל צריך לספר סיפור

"בארסה היא ממש חלק מהזהות של העיר ברצלונה. היא אחד מהאלמנטים ששומרים על הזהות הקטלונית. לה מאסיה, האקדמיה של ברצלונה, היא גם חלק מברצלונה ומהתרבות הקטלונית שמבקשת לייצר אנשים מוצלחים עם לימודים והפיכתם להיות חלק מקבוצה ואזרחים קבוצתיים. הסוסיוס הם הבעלים של ברצלונה, הם חברי המועדון, הם הבוחרים. הדמוקרטיה פועמת בקטלוניה ובמועדון הזה, ומאחר שיש הבדל גדול מאוד בין בנייה בדיקטטורה לבנייה בדמוקרטיה, צריך לקחת את כל האלמנטים הללו ולשים אותם בכמעט כל מיצג במוזיאון. יש מיצג, למשל, של כל הסוסיוס. למה שלמבקרים יהיה איכפת מהמיצג הזה? כי הסוסיוס הם חלק חשוב מהמועדון, הם חלק חשוב ברגש כלפי המועדון. מהדמוקרטיה. מהתרבות הקטלונית. וכמו שכשאתה נכנס למדינה לא דמוקרטית ומרגיש את האימפריליזם בבנייה, ככה אתה צריך להיכנס למבנה שחוגג את הדמוקרטיה ולהרגיש ככה".

"אנחנו, האדריכלים הדמוקרטים, מתכתבים עם התרבות, לא כופים אותה. לצערי, היום הילדים גדלים לא בהכרח לתוך דמוקרטיה מתפקדת. שזה משהו שנלחמו עליו כל כך הרבה שנים. הילדים לא מבינים את המאבק. לכן חשוב שיהיו מוזיאונים שיעבירו את הידע בצורה חווייתית. זה נכון גם לקבוצת כדורגל וזה נכון גם למוזיאון כמו יד ושם - שהמסר שלו הוא תקווה. הוא מעוצב ככה שאחרי כל האימה והזוועות, אתה תצא מהדלת ותראה את הנוף הישראלי. את הארץ המובטחת שעבורה נלחמו. כאדריכל המוזיאון צריך לספר סיפור. בברצלונה, בעיני, המוזיאון מספר לך שבארסה היא לא רק כדורגל, היא העבודה של חברי המועדון, ערכי הקטלונים, זה היסטוריה. זה גם צריך להשתנות כל הזמן, להתאים את עצמו למציאות משתנה, ואנחנו רוצים שאנשים ירגישו בתוך המוזיאון. הם צריכים להרגיש הרבה. במוזיאון ספורט אתה צריך להרגיש שאתה מול הגיבורים שלך אבל לא לפספס את הסיפורים הקטנים שהפכו את הספורט ואת השחקנים למה שהם".