כיפת ברזל של רפאל. נמכרה לארה"ב | צילום: אביהו שפירא
ניתוח
סטארט־אפ נשק: ההייטק מוזנח, התעשיות הביטחוניות בפריחה
נתוני הרבעון השני של 2023 חושפים את הצמיחה של התעשיות הביטחוניות, שמרוץ החימוש העולמי נותן להן רוח גבית. למרות ההתרברבות של רה"מ נתניהו, להצלחה אבות רבים, ובעיקר לא הוא
הדו"חות לרבעון השני של יצרניות הנשק רפאל, התעשייה האווירית ואלביט מערכות, שפורסמו בימים האחרונים, ממשיכים להצביע על מגמה של ביקושים חזקים לכלי נשק בעולם, באופן שמיטיב עם החברות הביטחוניות ומביא אותן לשיא של כל הזמנים במכירות ובצבר ההזמנות שלהן, שמוסיף ומתרחב. הפריחה של התעשיות הביטחוניות מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, שהובילה גם להורדת סף הגירוי בזירות סכסוך אחרות בעולם, באה בזמן שתעשיית ההייטק העולמית מטולטלת – וזו הישראלית מטולטלת שבעתיים כתוצאה מההפיכה המשטרית שמקדמת הממשלה ומרחיקה ממנה את בעלי ההון. לפחות בחזית אחת התעשיות הביטחוניות נהנות מהמשבר בהייטק: הקרב שלהן על טאלנטים כבר קשה פחות, ומלאכת הגיוס של כוחות חדשים קלה יותר.
העדנה שלה זוכות התעשיות הביטחוניות משליכה גם על הדרג הפוליטי. רק לפני פחות מחודש השתמשו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בתוצאות המשופרות שלהן בתגובתם לאזהרות סוכנות הדירוג מודי’ס מפני ההשלכות של ההפיכה המשטרית על כלכלת ישראל. את הודעת התגובה שפרסמו הם פתחו ב"תעשיות שמתפוצצות בהזמנות", כאילו שהשפע הזה קשור למהלכים פותחי דלתות שהם עצמם הובילו ולא בקפריזות של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שהחליט לצאת למלחמה באוקראינה ולהכניס את העולם למרוץ נשק חסר תקדים.
ועכשיו לתוצאות עצמן: בתחילת השבוע רפאל פרסמה את תוצאותיה לרבעון השני של 2023, ומכירותיה בו זינקו בכ־30% לעומת הרבעון המקביל אשתקד, והסתכמו ב־3.14 מיליארד שקל. ההזמנות שזרמו אליה ממערכת הביטחון ומגופי רכש בעולם במחצית הראשונה של השנה התפיחו את צבר ההזמנות שלה ב־10.6 מיליארד שקל, והוא הסתכם בשיא של 41 מיליארד שקל. הרווח הנקי שלה ברבעון השני הסתכם ב־111 מיליון שקל לעומת הפסד של 159 מיליון שקל ברבעון המקביל של 2022, בשל מס חריג ששילמה אז על רווחים כלואים.
התעשייה האווירית, שכמו רפאל גם היא ממשלתית, דיווחה על עלייה של 9% במכירותיה ברבעון השני, שהסתכמו ב־1.26 מיליארד דולר (4.8 מיליארד שקל לפי השער היציג של אתמול) ועל צבר של 16.4 מיליארד דולר (62.4 מיליארד שקל) שכ־75% ממנו מיועדים ליצוא. הרווח הנקי שלה הסתכם בכ־74 מיליון דולר (280 מיליון שקל) לאחר שזינק בלא פחות מ־45% לעומת הרווח הנקי שהיא הציגה ברבעון המקביל.
אלביט מערכות הציבורית, שבשליטת מיקי פדרמן, הציגה גידול של 11.5% בהכנסות לעומת הרבעון המקביל, שהסתכמו ב־1.45 מיליארד דולר (5.5 מיליארד שקל, נכון לשער היציג של אתמול) ועלייה בצבר ההזמנות שהסתכם בכ־16.1 מיליארד דולר (כ־61 מיליארד שקל). עם זאת, הרווח הנקי שלה צנח ב־23% לעומת הרבעון המקביל והסתכם בכ־62 מיליון דולר בלבד (כ־236 מיליון שקל) על רקע עלייה בהוצאות המימון. זאת, כשברקע ישנה התייקרות בריבית על חוב פיננסי של כמעט מיליארד דולר (כ־3.8 מיליארד שקל), גידול של יותר מ־2 מיליארד דולר (כ־7.6 מיליארד שקל) במלאי כתוצאה מהתארגנות חריגה בתקופת הקורונה ומחוב של כחצי מיליארד שקל מצד משרד הביטחון על אמצעים ומערכות שסיפקה לו.
כאמור, את רוב העלייה במכירות של התעשיות הביטחוניות בשנה האחרונה, כמו גם ב־2022, אפשר לייחס לאפקט מלחמת רוסיה־אוקראינה, שניטשת זה כשנה וחצי וסיומה אינו נראה באופק. ניתוח הלחימה ודפוסיה מאיצים מרוץ חימוש בעולם, בייחוד באירופה, כשברקע בצבאות רבים מתבצעת התאמת מענה לאיומים חדשים, כמו מל"טים מתאבדים וטילים מדויקים. בנוסף, צבאות שמשגרים סיוע צבאי נרחב לאוקראינה מקיימים אף הם רכש ביטחוני נרחב, שנועד למלא מחדש את מחסני התחמושת המתרוקנים שלהם באמצעים חדשים ומתקדמים יותר. את חלקם הם רוכשים מחברות ישראליות, תוך שימת דגש על מערכות הגנה אוויריות.
ועדיין, בלי מלחמת רוסיה־אוקראינה, ייתכן שרק הישראלים היו נהנים ממערכות ההגנה האוויריות הישראליות. גרמניה, למשל, התעניינה כבר לפני כשש שנים ברכישה של מערכת טילי ההגנה חץ 3 של התעשייה האווירית. ישראל לא קידמה בזמנו את המגעים עם גרמניה בהנחה שהאמריקאים ממילא לא יאשרו את העסקה. כך גם ברפאל, שהתקרבה לפני כעשור לעסקת ענק עם פולין שבמרכזה מערכת ההגנה פורצת הדרך, קלע דוד, שאף היא פותחה בסיוע כספי נדיב של ארה"ב, שמצדה הטילה עליה וטו. במקום טילים מתקדמים של רפאל, ארה"ב קידמה דווקא מכירה של טילי פטריוט מתוצרת אמריקאית לפולין, במסגרת עסקה של מיליארדי דולרים.
המלחמה באוקראינה והכוונה של המערב להתיש את פוטין במלחמה ארוכה, בתקווה שבסופו של דבר יתערער מעמדו, שינו את הכללים מבחינת ארה"ב. כעת האמריקאים נוהגים בגישה מתירנית יחסית כלפי התעשיות הישראליות בבואן למכור מערכות הגנה לאירופה. היא מתבטאת באישור שמחלקת המדינה נתנה לפני כשבועיים לתעשייה האווירית לייצא, בפעם הראשונה, טילי חץ 3 ב־14 מיליארד שקל לגרמניה ובאישור נוסף שנתנה לרפאל לייצא, גם כאן בפעם הראשונה, את מערכת קלע דוד לפינלנד ב־1.1 מיליארד שקל.
גורמים בתעשיות הביטחוניות מאמינים שהעסקאות האלה יעירו את התיאבון של עוד מדינות למערכות ההגנה הישראליות. ל"כלכליסט" נודע כי בימים אלה מתקיים מו"מ בין נציגי התעשייה האווירית למדינה באסיה בנוגע לחץ 3. גם אם מגעים אלה יבשילו, הם לא יהפכו לעסקה ללא אישור אמריקאי.
הגאות בביקושים לטילים הישראליים מזמנת לתעשיות הישראליות "צרות טובות". לצד עמידה בקצבי האספקה של טילי החץ וקלע דוד לשימוש מערך ההגנה האווירית של ישראל, התע"א ורפאל יצטרכו לייצר אותם בכמויות גדולות גם עבור גרמניה ופינלנד והן פתחו במהלכים להרחבת קווי הייצור.
ל"כלכליסט" נודע כי התעשייה האווירית בוחנת קליטת עובדי קבלן, שיועסקו בייצור הטילים ובמערכות הנלוות שלהם, כמו גם בייצור המכ"מים המשמשים את מערכת חץ 3 בחברה־הבת שלה, אלתא מערכות. זאת, בהבנה שמדובר בעלייה חדה בנפח העבודה – אך זמנית. בקרוב יורחבו גם קווי הייצור שמפעילה החברה הממשלתית תומר מערכות, שמפתחת ומייצרת את המנועים של החץ 3 ואת מנועי הרקטות המדויקות הרב־תכליתיות של אלביט מערכות, שהטווח שלהן הוא עד 300 ק”מ.
בתחילת השנה אלביט חתמה עם משרד ההגנה של דנמרק על עסקה של כ־260 מיליון דולר למכירת רקטות לטווחים משתנים, מערכות שיגור מתאימות ותותחים חדשים מסוג ATMOS, שיחליפו את התותחים המיושנים יותר ששימשו את הדנים והועברו על ידיהם לצבא אוקראינה. עסקה זו עלתה בימים האחרונים לכותרות בדנמרק כששר ההגנה הדני פיטר את מזכיר המדינה לאחר שנחשפו כשלים בהתנהלותו מסביב לקידום רכש הטילים והתותחים.
התעשיות הישראליות פועלות גם בזירות סכסוך נוספות בעולם. המתיחות המתמשכת בים סין הדרומי מקפיץ את הביקושים למערכות לחימה ימיות, כמו מערכות מבוססות סונאר המשמשות לגילוי וזיהוי של צוללות, מערכות לחשיפה ונטרול של מוקשים ימיים וכלי שיט בלתי מאוישים. אלביט, שהשקיעה בשנים האחרונות בפיתוח סל המוצרים שלה לזירה הימית, רואה בה פוטנציאל צמיחה משמעותי לשנים הקרובות.
כך, גם להסכמי אברהם השפעה חיובית על תעשיית הנשק וב־2022 מדינות ערב היוו רבע מהיצוא הביטחוני של ישראל כשרכשו ממנה נשק בכ־3 מיליארד דולר. העסקאות הבולטות נעשו באיחוד האמירויות, שרכשה מהתע"א טילי ברק 8 להגנה על חלק ממתקניה האסטרטגיים מפני תקיפה איראנית אפשרית, ובמרוקו שמצטיידת במרץ בנשק ישראלי הכולל גם טילי ברק 8 בסכום שמוערך בכחצי מיליארד דולר.
בישראל מקפידים על פרופיל תקשורתי נמוך בכל הקשור ליחסים הביטחוניים המתחממים עם מרוקו שפרט לטילי הגנה, כוללים רכש של מערכות נוספות שלפחות חלקן ייוצרו בתחומה תוך העברת טכנולוגיות אליה. לפי פרסומים מהתקופה האחרונה במרוקו, אלביט מערכות תקים בתחומה שני מפעלים באזור קזבלנקה שיעסקו בייצור רכיבים של מל"טים וחימושים משוטטים. באלביט מסרבים להגיב על דיווחים אלה. גם התע"א מציעה את מרכולתה בתחום החימושים המשוטטים למרוקו, במסגרת מאבקה המתמשך בחזית הפוליסריו שמאתגרת אותה בסהרה המערבית. בחודשים האחרונים ממשלת ישראל הכירה בריבונות של מרוקו על אזור זה, באופן שמבטא את ההתחממות ביחסים בין שתי המדינות.