העובדים נהנים מהריבית: בונוס ממוצע של 59 אלף שקל בבנקים

אין ספק שהבנקים הם המרוויחים הגדולים מהעלאת הריבית המואצת של השנה האחרונה. עליית הריבית ייקרה את החזר ההלוואות והגדילה אשתקד במיליארדי שקלים את הכנסות הבנקים. חלק מרכזי מהגידול הזה הגיע ישירות אל שורת הרווח. את שנת 2022 סיימו ארבעת הבנקים הגדולים עם עלייה של יותר מ־30% ברווח הנקי שהסתכם ביותר מ־22 מיליארד שקל.

רווחי העתק לא הביאו לזינוק בשכר הבכירים של ראשי המערכת הבנקאית. הסיבה לכך היא חוק שכר הבכירים שמגביל את גובה השכר ומביא לכך שבפועל רובו המכריע של שכר המנהלים הוא קבוע ואינו תלוי בתוצאות. עלות השכר השנתית של המנהלים בבנקים היא 3–4 מיליון שקל.

מי שנהנו מהרווחים הגבוהים הם העובדים, שגובה הבונוס שלהם נגזר בעיקר מפרמטר התשואה על ההון. השנה התשואה על ההון בבנקים עמדה בממוצע על יותר מ־16%. זו תשואה מהגבוהות ביותר שידעו הבנקים, ובהתאם לכך גם הבונוס, שעומד על סדר גודל של 3 משכורות בממוצע לעובד בכל בנק. כל זאת וכן מענקים חד פעמיים שחולקו בלאומי ובמזרחי טפחות, הביאו לכך שהמענק הממוצע לעובד בארבעת הבנקים הגדולים הוא 59.1 אלף שקל.

מבדיקת "כלכליסט" המתבססת על דוחות הבנקים עולה כי בבנק לאומי, שסיים את השנה עם תשואה על ההון של 17%, המענקים הגיעו לסכום הגבוה ביותר: 68 אלף שקל בממוצע לעובד. בסכום זה כלול גם מענק של 10,000 שקל שיחולק לכל עובד במסגרת ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום ראשון האחרון, מענק שמוגדר לרגל 120 שנה להקמת לאומי.

אחריו נמצא מזרחי טפחות עם מענק ממוצע של 65 אלף שקל לעובד. מזרחי טפחות גם רשם את התשואה הגבוהה ביותר על ההון – 20%. גם מזרחי טפחות חילק לעובדיו מענק נוסף שאינו קשור לביצועים, ושניתן לרגל יום ההולדת ה־100 לבנק, ובמסגרתו חולק לכל עובד 10,000 שקל ברוטו.

בבנק הפועלים חילקו מענק ממוצע של 55 אלף שקל לעובד, ובדיסקונט ניתן לעובדים מענק ממוצע של 44 אלף שקל.

בהפועלים ובדיסקונט המענקים אמנם נמוכים יותר מלאומי ומזרחי טפחות, אולם בשנת 2021 קיבלו העובדים בשני הבנקים הללו מענקים חריגים: בהפועלים חילקו מענק לרגל 100 שנה להקמת הבנק, ובדיסקונט נתנו מענקים בעקבות החתימה על ההסכם הקיבוצי והמעבר הצפוי של מטה הבנק לראשון לציון.

נוסחאות הבונוס לעובדים מתבססות על תוכניות התגמול והסכמי השכר שגובשו בכל בנק. אלא שהסכמים אלה נעשו כאשר הריבית במשק הייתה אפסית, והיכולת להגיע לרווחיות גבוהה הייתה מאתגרת יותר. איש לא דמיין שבתוך פחות משנה תעלה הריבית מ־0.1% ל־4.25% כפי שאירע בשנה האחרונה, מה שהטיס את רווחיות הבנקים כלפי מעלה.

על כן עולה השאלה אם לאור המצב, לא נכון יותר לחשב מסלול מחדש ולהתאים את נוסחת הבונוסים לתנאי המשק הנוכחיים, בהם גם ללא מאמץ מיוחד הבנקים צפויים להגיע גם השנה לתשואה דו ספרתית על ההון (במיוחד כשההערכות הן שהריבית צפויה להמשיך ולעלות השנה).

בהסכם השכר שנחתם בתחילת השבוע בלאומי נעשתה התאמה כזו של היעדים לקבלת הבונוסים למצב המאקרו הנוכחי בו התשואה על ההון של הבנקים צפויה להמשיך ולהיות חריגה לעומת שנים קודמות.

בעוד שבבנק לאומי הצליחו לסיים את סאגת הסכם השכר השבוע, בבנק הפועלים ובמזרחי טפחות הנושא עדיין על השולחן. בבנק הפועלים נראה כי הצדדים אינם קרובים לגיבוש הסכם, ואתמול הודיע הוועד על סכסוך עבודה לאור המבוי הסתום. ייתכן שבהנהלות סבורים שהבונוסים הגבוהים ירככו את העובדים בדרישותיהם, אך נראה שזה לא המצב.

אחת המטרות המרכזיות של הנהלות הבנקים בהסכמי השכר החדשים היא הגדלת הגמישות בניהול העובדים, כפי שעשו דיסקונט ולאומי בהסכמי השכר האחרונים שנותנים לבנק אפשרות להעסיק כמות גדולה של עובדים לטווח ארוך מבלי שיהפכו לעובדים קבועים.

סוגייה נוספת שעל הפרק היא תוספות השכר. בוועדים רוצים תוספות משמעותיות כשדרישתם מתבססת על האינפלציה בשנה האחרונה שעמדה על יותר מ־5% ושחקה את השכר, וגם כמובן על הרווחים הגבוהים שהושגו בבנקים, כך שלהנהלות יהיה קשה להסביר מדוע הן אינן יכולות להיעתר לדרישות. על כן הרווחים הגבוהים לא יקלו בהגעה להסכמי שכר חדשים, אלא אף עלולים לסבך זאת.

הגידול החד במענקים הביא לכך שעלות השכר הממוצעת לעובד בנק עמדה אשתקד על 41.3 אלף שקל לעומת 39.8 אלף שקל בשנה הקודמת. הפער אינו דרמטי מפני שגם בשנת 2021 נהנו עובדי הבנקים מבונוסים גבוהים בעקבות רווחים גבוהים שהיו בבנקים בשל הריבאונד שעברה הכלכלה ממשבר הקורונה באותה שנה ובשל מענקים חד פעמיים שחולקו בחלק מהבנקים.

עלות שכר של יותר מ־40 אלף שקל רחוקה מאוד מתלוש השכר שמקבלים הרוב הגדול של עובדי המערכת הבנקאית. הפער נובע מכמה סיבות: ראשית, נתוני עלות השכר בבנקים כוללים מס שכר שאינו קיים בחברות אחרות. הסיבה לכך היא שבמוסד כספי אין מע"מ, ובמקום זאת הבנקים משלמים מס שכר. המס הזה מנפח את עלות המעביד בסכום שכלל אינו מגיע לכיסו של העובד.

בנוסף, עובדי הבנקים נהנים במסגרת ההסכם הקיבוצי מהטבות משמעותיות כמו סבסוד הוצאות מסוימות של ילדי העובדים אולם הטבות אלה אינן באות לידי ביטוי בתלוש השכר החודשי. לכך יש להוסיף את הבונוסים שהשנה היו חריגים.

הבנקים מפרסמים גם את השכר הממוצע ברוטו של העובדים, ומהנתונים עולה כי הוא עמד אשתקד על 23.4 אלף שקל בחודש, גבוה ב־7% לעומת שנת 2021, וכמעט כפול מהשכר הממוצע במשק. ועדיין צריך לזכור שנתוני שכר ממוצעים מתעתעים בכלל ובבנקים בפרט מפני שיש הבדלי השכר משמעותיים בין שכבות העובדים השונות.

אחרי יותר מעשור שהבנקים ביצעו מהלכי התייעלות של קיצוץ אלפי משרות משרות, נראה שבשנה שעברה הם הורידו הילוך. אמנם מספר העובדים במערכת הבנקאית ירד בשנה שעברה ב־658 משרות, אולם אם מנטרלים את המהלך של בנק לאומי למכירת לאומי ארה"ב לוואלי בנק, הרי שמדובר בירידה של 157 משרות בלבד. בכל בנק מבין ארבעת הבנקים הגדולים הצטמצמה כמות העובדים ב־100 עד 150. יוצא דופן הוא דיסקונט שבלט לאורך השנים האחרונות בתהליכי התייעלות עמוקים, אולם אשתקד נוספו בו 226 משרות (בקבוצה כולה). הגידול נבע בעיקר על רקע עלייה בכמות העובדים בחברת כרטיסי האשראי כאל בשבשליטתו.

עוד עולה מנתוני הדוחות כי עיקר הקיצוץ בכוח האדם שהבנקים עשו אשתקד נעשה בבנקאות למשקי בית ועסקים קטנים. מנגד, ברוב הבנקים הגדילו את כמות העובדים במשכנתאות. כך למשל, בבנק הפועלים נרשמה עלייה של 6.3% במספר המשרות במשכנתאות, ובלאומי היא הגיעה ל־15%, כשבכל בנק גייסו עשרות עובדים על רקע הביקושים הגבוהים שהיו למשכנתאות בתחילת השנה.

בחודשים האחרונים התהפכה המגמה. בעקבות עליית הריבית חלה ירידה של עשרות אחוזים בביקוש למשכנתאות, כך שיהיה מעניין לראות מה יעשו הבנקים עם כוח האדם העודף שגייסו בשנה האחרונה לתחום המשכנתאות.