בית המשפט המחוזי הוציא לרשות המסים כרטיס אדום ולוועדות הערר כרטיס צהוב על התנהלותן בעררים למענקי קורונה

בפסק דין שניתן לאחרונה בעניין פודולסקי (עמ"נ 3720-11-21) קובעת כבוד השופטת אורית ויינשטיין בצורה נחרצת ומהדהדת כי הן רשות המסים והן ועדות הערר, אינן מבצעות עבודתן כראוי ביחס לטיפולן במענקי הקורונה לעסקים. ביחס לרשות המסים נקבע אף כי היא מתנהלת בניגוד לחוק.

באותו עניין דובר במערער, בן 64, מהנדס בהשכלתו, אשר עלה ארצה בשנת 1990. בשנת 2002 לערך הקים עסק לתכנון וייצור מערכות אוטומציה למפעלים גדולים העוסקים בייצור מנועי סילון למטוסים. בעסק מועסקים שלושה עובדים, לרבות המערער בעצמו. מתכונת העבודה בעסקו של המערער הייתה על פי פרויקטים, כאשר משך זמן הביצוע של הזמנה יכול לנוע בין 3 ל- 6 חודשים. בעסקו של המערער לא היו חוזים קבועים או ממושכים. המערער עסק בהגשת הצעות מחיר להזמנות עבודה עתידיות תוך כדי ביצוע פרויקט מסוים. המערער התחיל פרויקט חדש רק לאחר שסיים את הפרויקט הקודם.

לאחר פרוץ מגפת הקורונה המערער הגיש בקשות למענקים. כלל בקשות המענק וההשגות שהוגשו על ידי המערער נדחו על-ידי רשות המסים, בין במלואן או בין באופן חלקי, בנימוק שחלה ירידה חדה בהכנסות המערער במחצית השנייה של שנת 2019 עקב סיום פרויקטים שונים וצמצום הפעילות לכדי "תחזוקה שוטפת". על כן, קבעה רשות המיסים כי ירידה זו במחזורי העסקאות אינה קשורה למגפת הקורונה ואימצה תקופת בסיס חלופית לצורך חישוב זכאות המערער למענקים – לפי מחזורי העסקאות בחודשים ינואר-פברואר 2020. חלק מהחלטות רשות המסים ניתנו באיחור רב. החוק מקנה לרשות המסים פרק זמן של 120 ימים למתן תשובה בהשגה ואילו בעניינו של המערער, ההחלטות התקבלו באיחור של חודשים כאשר ביחס לתקופת הזכאות של חודש מרץ- אפריל 2020 דובר על איחור של 126 ימים.

ערר שהגיש המערער לועדת הערר לענייני קורונה (ערר 1397-21) נדחה, ללא קיום דיון עם הצדדים אלא רק על סמך המסמכים שהוגשו בפניה. ועדת הערר קבעה כי דוחות המערער מצביעים על ירידת מחזורים טרם התפשטות נגיף הקורונה בישראל ולכן העורר כשל מלהוכיח כי ירידת המחזורים נבעה בשל משבר הקורונה.

ועדת הערר אף דחתה את טענות המערער בפניה בעניין האיחור במתן חלק מההחלטות בהשגות וקבעה כי ההוראה המחייבת את המשיבה ליתן החלטה במועד הקבוע בחוק הסיוע הכלכלי היא הוראה בעלת אופי מנחה ומדריך בלבד, והפרתה – אינה מצדיקה מתן סעד דרסטי של קבלת ההשגה, אלא מדובר בליקוי הראוי לביקורת בלבד.

בפסק דין מהדהד קיבלה כב' השופטת וינשטיין את הערעור במלואו וחזרה והתוותה את העקרונות הפרוצדורליים והמהותיים לפיהם על ועדות הערר לנהוג בעררים המוגשים לפתחם.

צילום: יח"צ

פסק הדין מחדד את הנטל המוגבר אשר מוטל על רשות המסים להוכיח כי ההנחה העובדתית בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הירידה במחזורים לבין התפשטות נגיף הקורונה אינו חל, וגוזר ממנו את חובתן של ועדות הערר לנהל דיונים פרונטליים על מנת להגיע לחקר האמת ולהיות קשובים לטענות העוררים, בפרט כאשר הם אינם מיוצגים על ידי עורכי דין. כן נגזר מנטל זה שוועדות הערר צריכות להימנע מהשערת השערות ולבחון ביתר זהירות כל טענה מצד רשות המסים לשינוי לכאורי בהתנהלות של עסק קיים ולבחון לשם כך את מצב העסק גם בשנת 2021 ואילך. כן מדגיש בית המשפט כי ועדות הערר אינן יכולות או צריכות להחליף את שיקול הדעת המקצועי של המערערים בדיעבד ולהימנע מדרישות בלתי סבירות להמצאת מסמכים מצידם של המערערים כל עוד רשות המסים לא עומדת בנטל המוטל עליה לסתירת ההנחה העובדתית בדבר הקשר הסיבתי בין הירידה במחזורים לבין התפשטות הקורונה. במילים אחרות, ועדות הערר שאינן מורכבות משופטים מקצועיים צריכות להכפיף עצמן לסטנדרטיים של שיפוט מקצועי נטול פניות.

ביחס להתעלמות רשות המסים מפסיקת בית המשפט בעניין ב.ג. בטחון הצפון (עמ"נ 27710-06-21) לפיה לוחות הזמנים בחוק הסיוע הכלכלי למתן תשובה בהשגה הם מחייבים ואינם בגדר הנחיה בלבד, לצערנו, אין בכך חדש. לעיתים אנו עדים לכך שרשות המסים מתייחסת לפסיקות בתי המשפט המחוזיים כפסיקה מחייבת עבור הנישומים כאשר היא זוכה, אך כפסיקת רשות שאינה מחייבת אותה, כאשר הפסיקה אינה עולה בקנה אחד עם עמדותיה. לאחרונה, נראה כי היא כבר אינה טורחת אף להגיש ערעור לבית המשפט העליון כאשר היא חוששת שבית המשפט העליון יאמץ את עמדת בתי המשפט המחוזיים, אלא ממש מתעלמת מהפסיקה, משל לא היו דברים מעולם.

בית המשפט בראשות כב' השופטת וינשטיין מסרב ובצדק לקבל גישה זו, אשר חותרת תחת היסודות של משטר דמוקרטי וקובע בין היתר כי מדובר בעמדה שאינה ראויה ואינה סבירה ואין לקבלה מרשות שלטונית. בית המשפט חוזר ומדגיש כי "העוסק אינו פונה לקבל "נדבה" מרשות המיסים, אלא פונה הוא לקבל מענק שהמחוקק קבע כי הוא זכאי לפנות ולבקש על מנת "להשאיר את הראש מעל למים". כשם שהעוסק נדרש לקיים את "חלקו בעסקה" – דהיינו, לעמוד בתנאים הקבועים בחוק ולהגיש את השגתו בתוך התקופה המנויה בחוק הסיוע הכלכלי – על אחת כמה וכמה שנדרשת המשיבה, שהיא רשות מנהלית מרשויות המדינה, המחויבת בכללי המשפט המנהלי ובכללם - תום לב, סבירות והגינות, לעמוד בהוראות החוק." ועדות הערר אינן רשאיות להתעלם מכך.

כמה עצוב ותמוה, כאזרחים שומרי חוק במדינה, לראות בית משפט בישראל נאלץ לחזור ולהורות לרשות שלטונית כי עליה לפעול רק במסגרת החוק ולעמוד בהוראותיו והיא במקום לקבל את דבריו כמובנים מאליהם ולתקן את התנהלותה הקלוקלת, בוחרת למחזר את תירוציה ולהמשיך ולפעול בניגוד לדין. מדובר ברעידת אדמה של ממש שמכרסמת באמון הציבור במוסדות המדינה ומלמדת יותר מכל על אובדן דרך ערכית ומקצועית.

לאור כל האמור דין הערעור התקבל על כל חלקיו ונפסקו לטובת המערער הוצאות משפט בסך של 50,000 ש"ח.

לא נותר לנו אלא לראות אם ועדות הערר ורשות המסים יתיישרו לפי פסיקת כב' השופטת וינשטיין. כולנו תקווה כי בתי המשפט המחוזיים הנוספים, שידונו בערעורים על החלטות נוספות של ועדות הערר, יאמצו את העקרונות שהותוו בפסיקת בית המשפט המחוזי עד כה ובפרט בעניין פודולסקי ויגרמו לרשות המסים להפנים את הביקורת ולשנות את דרך התנהלותה בכל הקשור לפחות למענקי קורונה.

מאת רו"ח אפי לבקוביץ ועו"ד (רו"ח) מאורי עמפלי, עמפלי עריכת דין מיסים