"הייתי הטינאייג'רית הכי זקנה בעולם"

"אני בת 102 וחצי היום", כתבה אייקון האופנה אייריס אפפל ב־29 בפברואר בחשבון האינסטגרם שלה. "בחצאי ימי הולדת אני רק בת 26", הוסיפה. למחרת, ביום שישי, מתה. אפפל היתה בעלת סגנון אישי מובהק, וראתה בו ביטוי עצמי, גישה לחיים ולאינדיבידואליות עד יומה האחרון. בעולם שסוגד לנעורים, אפפל נשאה את הזִקנה בחן, ביופי ובגאווה. היו לה סטייל ייחודי וגישה יוצאת דופן לאופנה בעולם שנוהה אחרי טרנדים, ובחברה שכולם רוצים להיות בה כמו כולם. היא הפכה את גילה המופלג לקול, ומספר העוקבים אחריה בחשבון האינסטגרם שלה הגיע ל־3 מיליון. היא היתה בין הראשונות שגרמו לעולם האופנה הנוקשה, הסוגד לנעורים, להרחיב את גבולותיו כשהופיעה על עטיפות מגזינים ובקמפיינים אחרי שתמיד רק נשים צעירות מאוד זכו לכך, מה שהפך בהמשך לטרנד של ממש.

"אנשים כל כך דומים היום, זה נורא. אלוהים עשה אותנו שונים, אז למה כולם רוצים להיראות דומים?”, נהגה לומר. והיא אכן היתה שונה. במשקפיה הגדולים שהיו לסימן היכר ("משקפיים יכולים לשנות את המראה שלך, את מצב הרוח שלך"), בבגדים הססגוניים שלה, בלק המוקפד, עד יומה האחרון.

בין השאר היתה אייריס אפפל אשת עסקים, דוגמנית, אייקון, נושא לתערוכה במטרופוליטן, ואפילו נוצרה בובת ברבי בדמותה. בסרט הדוקומנטרי שייחד לה הבמאי אלברט מייזלס "אייריס", מ־2014, אמרה: "אני אוהבת לאלתר, כאילו אני מנגנת ג'ז". בתוך כך הסבירה איך היא משלבת בין פריטים ואבזרים, היכן רכשה אותם ומתי. מייזלס היה אז בן 88, אפפל בת 93, והסרט שרטט דיוקן מרתק ומעורר השראה של אשה ישירה בעלת חוש הומור, שמחת חיים, אינדיבידואליזם ותשוקה עזה לאופנה.

אפפל אהבה לשלב ולערבב: טקסטורות ופרינטים, צבעים שונים, גבוה ונמוך, אפפל לבשה פריטי מעצבים וענדה תכשיטים שנהגה לרכוש בשוקי וינטג' ובשווקים בעולם. בתהליך הבחירה שלה בלבוש יצרה חזון חדש של חופש לבחור, ללא חוקים או גבולות בין יפה ומכוער, זול ויקר. היא יכלה לעטות טוניקה משבט המאו, ז'קט של שאמן סיני, אוסף שרשרות ענבר, צמידים אפריקאיים, שרשרות שמצאה בחנות עמוסה לעייפה בתכשיטים זולים ("לעתים אני מעדיפה אותם על הארי וינסטון") שנלבשו עם פריטי קוטור מבית דיור. "אין לדעת מה יקרה עם הילדה הזאת", אמר בסרט בעלה קארל, שמת לפני כמה שנים, כשיצאו לקניות יד ביד בחנות יד שנייה, "תמיד צפויה לי הפתעה, אין רגע משעמם בנישואים שלנו".

אייריס אפפל נולדה ב־1921 להורים ממוצא יהודי בקווינס שבניו יורק. את פריט האופנה הראשון שלה רכשה כשהיתה בת 12 — סיכת דש ב־65 סנט. היא למדה היסטוריה של האמנות, אבל חלמה על אופנה ואף עבדה בעיתון האופנה היומי “WWD” ואצל מאייר האופנה רוברט גודמן. ב־1948 נישאה לקארל אפפל ושנתיים אחר כך הקימו בני הזוג חברת טקסטיל שפעלה עד 1992. עם לקוחותיהם נמנו גרטה גרבו, אסתי לאודר וגם נשיאי הבית הלבן, בהם אייזנהאואר, קנדי, ניקסון וקלינטון. בני הזוג, שהתמחו בשחזורים מדויקים של בדים היסטוריים מן המאות ה־17 עד ה־19, נסעו ברחבי העולם בחיפוש אחר בדים ייחודיים.

בריאיון ל"גרדיאן" ב־2015 הסבירה אפפל כי זו אחת הסיבות לכך שבחרו לא להביא ילדים לעולם. "אני לא מאמינה בלהצמיד מטפלת לילד — אז זה לא מה שעשינו". בהיותה בת 91 התנוססה תמונתה על שער מגזין “Dazed & Confused” וב־2019 הוחתמה על חוזה בסוכנות הדוגמנות הגדולה בעולם IMG. בהיותה בת 101 היא הובילה קמפיין ביוטי, ובנוסף היו לה שיתופי פעולה מסחריים עם מותגים רבים במשך השנים, בהם מותג האיפור מאק ורשת H&M.

הזדקנות מעולם לא היתה עניין עבורה, ואפפל היתה דוגמה וסמל לכך שליופי אין גיל. בריאיון ב־2018 אמרה: "לא הייתי רוצה לעצור את השעון. זה יהיה כל כך משעמם. כמו להיכלא במכונת זמן. גיוון הוא טעם החיים. אני הטינאייג'רית הכי זקנה בעולם".

במשך השנים מילאו הבגדים והתכשיטים שלה ארבעה חדרים בביתה העמוס חפצים בפאלם ספרינגס ובדירתה בניו יורק. בראיונות עמה הדגישה לא אחת שהיא מתלבשת בשביל עצמה, ולא בשביל אחרים. "סטייל ואופנה הם שני דברים שונים לחלוטין", נהגה לומר. "קל מאוד לקנות אופנה ולהיות אופנתית. סגנון, לעומת זאת, הוא בדנ"א. לשם כך נדרשים מקוריות ואומץ. להיות מקורית זה להיות מי שאת ולא ליפול למלכודת טרנדים; להכיר את עצמך ולהישאר נאמנה לעצמך. במקרה הכי גרוע תיכשלי. לא מתים מזה".