הודעה יוצאת דופן: השופט יוסף אלרון הציג מועמדות לכהונת נשיא ביהמ"ש העליון

שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון הודיע היום (ד') לנשיאת בית המשפט אסתר חיות ולשר המשפטים יריב לוין שהוא מציג את מועמדותו לכהונת נשיא העליון הבא, זאת לקראת פרישתה של חיות המיועדת ב-16 באוקטובר.

מדובר בצעד חריג מאחר שאלרון אינו ותיק השופטים, ועד היום היתה נהוגה שיטת הסניוריטי, במסגרתה השופט בעל הוותק הרב ביותר מחליף את הנשיא.

לפי שיטה זו הנהוגה במערכת המשפט, ושאותה מבקשת הקואליציה לשנות, אמור השופט עוזי פוגלמן להתמנות לתפקיד אולם הוא הודיע זה מכבר כי הוא מוותר על המינוי משום שתקופת כהונתו כנשיא, בין פרישת חיות ועד לפרישתו שלו, תהיה קצרה - פחות משנה. על כן הבא בתור על פי ותק הוא השופט יצחק עמית, שנחשב ל"סדין אדום" בעיני הקואליציה.

במכתב ששלח היום אלרון לחיות וללוין הוא כתב כי "הצגת מועמדותי זו אינה תלוית מבנה והרכב הוועדה (למינוי שופטים). אבקש כי שמי ייכלל ברשימת המועמדים לכהונה זו לכשתתפרסם".

בעקבות פנייתו של אלרון לחיות, לפיה בנסיבות שנוצרו מן הראוי שישובץ במקומו שופט אחר שידון בעתירות שהוגשו לבג"ץ המבקשות לחייב את לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים – מהלך ששר המשפטים מעכב – החליטה הנשיאה חיות להחליף את אלרון בשופט אחר שידון בתיק.

חיות כתבה בהחלטתה בתיק כי "עקב מניעות שנוצרה היום, בהליכים דנן יוחלף השופט אלרון בשופט/ת הבא/ה אחריו מבחינת ותק, בכפוף לאילוצי מניעות".

נכון להיום לוין לא מוכן לכנס את הוועדה לבחירת שופטים עד שהרכבה לא ישונה. ב-7 בספטמבר אמור בג"ץ לדון בעתירות שהוגשו הקוראות להוציא צו שיחייב את לוין לכנס את הוועדה. במידה שהוועדה לא תכונס עד לפרישתה של חיות, פוגלמן, המשמש כמשנה לנשיאה, ימונה לממלא מקום. אם הוועדה תכונס ואלרון ייבחר הוא צפוי לכהן בתפקיד קצת פחות משנתיים - עד ספטמבר 2025, מועד פרישתו (גיל 70).

השופטים זועמים על אלרון

שמו של אלרון כבר מוזכר זמן רב כמועמד שנחשב למקובל על הימין והקואליציה לכהונת נשיא העליון הבא, בין השאר על לוין. מזה זמן שכבר ידוע כי הוא מתכוון להציג את מועמדותו לעליון, חרף שיטת הסניוריטי הנהוגה, מה שכבר עורר עליו זעם מצד שופטים בעליון החוששים לעצמאות המערכת.

וזו לא הפעם הראשונה: גם לקראת בחירתו לעליון בוועדה לבחירת שופטים ב-2017 הוא זכה לביקורת מצד שופטים בעליון שלא ראו בו חלק מהם והעלו תהיות באשר למידת התאמתו לתפקיד.

באותה שנה אלרון נבחר לעליון בתמיכתם של שרת המשפטים דאז איילת שקד, ששמה לה למטרה לשנות את ציביון השופטים שיתמנו לעליון, ובעיקר בתמיכתם של שני יוצאי עדות המזרח - שר האוצר משה כחלון שהיה חבר הוועדה, וראש לשכת עורכי הדין דאז עו"ד אפי נוה, שקידם את מועמדותו של אלרון מול שני חברי הוועדה של הלשכה בוועדה לבחירת שופטים, אשר יישרו עמו קו. כחלון ונוה הדגישו אז את מוצאו המזרחי של אלרון – יליד בגדאד, בן צעיר מבין תשעה ילדים, שגדל במעברה בחיפה.

רק לאחרונה, בעת שהתמודד שוב לראשות לשכת עורכי הדין, התגאה נוה בכך שהוא זה שהתעקש על מינויו של אלרון ונלחם עבורו מול נשיאת העליון דאז מרים נאור ז"ל, ושהיה לו חשוב לקדם לעליון שופט מעדות המזרח. גם כחלון התגאה בעבר בכך שנלחם באופן נחוש למען מינוי אלרון בשל מוצאו המזרחי ואך התבטא באוזניי מקורביו שמינוי אלרון מבחינתו הוא "בבחינת ייהרג ובל יעבור".

זו היתה מחלוקת עמוקה בין נשיאת העליון לשעבר מרים נאור ושופטי העליון לבין כחלון ונוה שהגיעה לכדי "פיצוץ". ב"ידיעות אחרונות" פורסם אז כי נאור טענה במהלך המגעים להסכמות בוועדה למינוי שופטים כי הנשיאה המיועדת חיות מתנגדת למינוי אלרון. בין השאר פורסם כי נאור טענה בפני חברים בוועדה שחלק מעמיתיה לעליון, סברו שאלרון, שכיהן אז כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה והתמחה בעליון, "לא קורץ מחומר שממנו עשוי שופט עליון", וכי חיות אף אמרה אז כי מבחינתה "שלא יהיה אף מינוי". גם נשיא העליון לשעבר אהרון ברק אף אמר בכנס כי "טובתה של המדינה היא שיהיה בית משפט קוהרנטי, שהיחסים בו יהיו כמו במשפחה, עם כל חילוקי הדעות. אי אפשר להכניס למערכת הזו מישהו שאיננו חלק מהמשפחה". כאמור, בסופו של דבר, ידם של שקד, כחלון ונוה הייתה על העליונה ואלרון נבחר, במה שנחשב למהלך ששובר את ההגמוניה של שופטי העליון.

אלרון מונה לראשונה לכהונת שופט בבית משפט השלום בחיפה בשנת 1994, לאחר שלפני כן שימש כעורך דין פרטי. ב-2003 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, וב-2012 מונה לסגן נשיא המחוזי בחיפה וב-2013 מונה לנשיא המחוזי בחיפה. במקביל, שימש אלרון כשופט צבאי במילואים. הוא נחשב לשופט שמרן, המפעיל ריסון שיפוטי, ול"ביטחוניסט", דבר שהשתקף בפסיקותיו. למשל, ההחלטה (יחד עם עוד שופטים בדעת מיעוט) לפסול את ח"כ היבא יזבק להתמודד בבחירות לכנסת בשל פוסטים של תמיכה והזדהות עם מחבלים, החלטותיו לאפשר הריסת בתי מחבלים כצעד הרתעתי, ופסקי דין נוספים שבהם צידד בפעולות שונות שנקטו בהם הצבא והשב"כ.

מנגד, פעמים רבות הוא עמד בפסיקותיו על זכויות נאשמים ונחקרים, בין השאר גם במקרה החיפוש שביצעו חוקרי המשטרה בטלפונים של יועצי רה"מ נתניהו שנחקרו בחשד להטרדת עד המדינה שלמה פילבר. אלרון כתב אז בפסיקתו כי "עצם ביצוע עבירות על ידי גורמי אכיפת החוק מהווה תופעה פסולה שאין להשלים עימה. המטרה אינה מקדשת את האמצעים, ואין בעצם השאיפה למיצוי החקירה כדי להתיר לחוקרי המשטרה לבצע עבירות האסורות בדין".

עוד פסק דין שחשוב להזכיר הוא זה שפסל את אריה דרעי מלכהן כשר בממשלה הנוכחית. אלרון היה השופט היחיד מבין 11 שישבו בהרכב שלא פסלו את יו"ר ש"ס מלכהן כשר. אמנם אלרון לא סבר שיש להכשיר את כהונת דרעי, אך כתב כי קודם לכן יש להחזיר את שאלת הקלון שהוטל בו לדיון אצל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שיכריע בסוגייה, זאת משום שהעליון, לשיטתו, צריך לפסול חוק (את "חוק דרעי") רק כמוצא אחרון.