גיגי לוי־וייס: "כדי לשקם נצטרך שילוב כוחות של הממשלה והמגזר הפרטי"

"המלחמה הגיעה בעיתוי לא טוב מכל בחינה, גם עבור ההייטק הישראלי". את הדברים אמר גיגי לוי־וייס, שותף מנהל בקרן הון־סיכון NFX, בשיחה על יזמות בתקופת מלחמה עם מיכל קיסוס הרצוג, מנכ"לית פועלים טק, במסגרת סדרת מפגשי האונליין "שש אחרי המלחמה" של "כלכליסט" ופועלים טק.

"בעשרת החודשים שלפני השבעה באוקטובר ההייטק הישראלי פתח פער ביחס לשאר העולם. בתחילת 2023 התחילה בעולם צמיחה מחודשת — השקעות, חברות חדשות, חדשנות, בעיקר בזכות גל חברות מבוססות AI. במקביל, היתה חזרה של השקעות בעולם, בעיקר בעמק הסיליקון. בישראל, בגלל ההפיכה המשטרית, ראו ירידה בהשקעות ובכמות החברות החדשות שנובעת בעיקר מהעובדה שמשקיעים אוהבים ודאות.

"בחודשים שקדמו למלחמה יזמים התעסקו במחאה ובלנסות להבין מה יקרה עם המדינה ולכן לא היתה פניות מחשבתית להקים חברות. אי הוודאות המשפטית והכלכלית גרמו למשקיעים להתרחק. NFX פועלת גם בעמק הסיליקון וגם בישראל ורואים שכבר בשבעה באוקטובר המצב לא טוב ומהשבעה באוקטובר היתה עצירה כמעט מוחלטת של השקעות פה, קרוב לאפס חברות שמוקמות והרבה חברות שמתקשות נוכח העובדה שהיזמים גויסו למילואים. אם היתה סערה לפני אז עכשיו היא עוד יותר חמורה. גם החברות הכי טובות סובלות מירידה בפרודוקטיביות של כ־35%. בין 15%־20% מהעובדים במילואים וגם הצפייה בחדשות לא מועילה. כל אלה שמים את ההייטק הישראלי בנקודה מאוד קשוחה".

ואיך יוצאים ממנה?

"גם אם נצא מנקודת הנחה שמיד כשמסתיימת המלחמה ההייטק חוזר לעבוד, צריך לגרום לו לפרוח חזרה. זה אומר לעזור לחברות שהתעכבו, להקים חברות חדשות ולדאוג לזרימה גדולה של כסף לחברות קיימות וצעירות. זה חייב לבוא בשילוב כוחות מלא של הממשלה ושל המגזר הפרטי. אני אופטימי כיוון שבסופו של דבר הבסיס של התעשייה פה חזק מאוד: הכוח והיכולת של היזמים והידע שיש פה גורמים לי לחשוב שאנחנו יכולים להצליח, אבל זה מחייב הרבה עבודה מצד הממשלה, בעיקר בתחומים של מתן ודאות והורדת חסמים רגולטוריים. פנינו לממשלה בבקשות להורדת אי ודאות מיסויית לקרנות, הקלות מס ליזמים מחו"ל שרוצים להקים פה את החברות שלהם, וגל עלייה שיכלול בתוכו פוטנציאלית אנשי טכנולוגיה טובים. כל זה בשילוב עם התארגנות של התעשייה ועם הרבה משקיעים חדשים שעשויים לרצות לבוא להשקיע בישראל. אם נעשה את כל הדברים האלה נוריד אי ודאות, נייצר פה וקטור מאוד ברור קדימה ונעזור להקמה של הרבה חברות חדשות. בגלל ההפיכה המשטרית והמלחמה, ישראל כרגע בקצב הקמת חברות פחות ממה שהיה ב־2003".

"הסטארט־אפ הכי מהיר"

בתקופה האחרונה היית שותף להקמת החמ"ל האזרחי במסגרת המלחמה מטעם מטה ההייטק. נשאלת השאלה כיצד הופכים את הממשק הטוב שנוצר בין הגופים האזרחיים למדינה כדי לעזור לשיקום ההייטק?

"מה שאפיין את הקשר בין המדינה להייטק לאורך השנים היה בעיקר לא להפריע. המגזר הפרטי עבד, הביא כסף ובנה חברות והמדינה לא הפריעה ולפעמים קצת עזרה, וזה עבד. אנחנו צריכים לעשות את זה יותר. בחודשיים האחרונים הקמנו את החמ"ל האזרחי אחים לנשק, שהוא אחד הארגונים הכי מדהימים שהייתי שותף להקמתו, אולי הסטארט־אפ הכי מהיר שנגעתי בו, שגדל מאפס ל־15 אלף איש תוך פחות משבוע ונוגע בכל תחומי החיים. בהתחלה עבדנו בוואקום מלא, הכל הגיע מהשטח, מהחיילים והמשפחות. בהמשך קיבלנו גם בקשות מלמעלה – מרשויות מקומיות ומהמדינה, ונכון להיום יש איזה באלאנס. המדינה עדיין לא מתפקדת כמו שהיינו רוצים ואנחנו ממשיכים לעזור, ולא מתכוונים לעזוב. התובנה שלנו אחרי חודשיים היא שהמדינה תצטרך לטפל בדברים הגדולים כי המגזר הפרטי לא יסדר מגורים או יסלול כבישים. אבל כל מה שסביב – חינוך, תעסוקה, עסקים, קהילה וגם חלק מהאזורים של תמיכה נפשית, אנחנו וארגונים מדהימים אחרים שעובדים בשטח, מתכוונים להמשיך לעבוד".

"עם כל האופטימיות, אנחנו נמצאים בצומת קריטי. אם ניקח את הצעד הנכון, נוכל לצאת עם אחדות שהיא הבסיס לבנייה מחדש של המדינה, אבל אם ניקח את הפנייה הלא נכונה, נצא לעולם מפולג ושונא"

סביב המשבר נוצרה אחדות קהילתית, חברתית, אנושית. איך נשמור אותה ליום שאחרי?

"התחלנו במקום מאוד גבוה אחרי ה־7 באוקטובר ואנחנו בירידה כי הדעות עדיין שונות וגם יש מי שעובדים בלשבור את האחדות. החמ"ל האזרחי ומטה ההייטק מנסים לשמר אותה ולהשתמש בתקופה שבה נכפתה עלינו אחדות, כדי לייצר תשתית שתאפשר לנו להישאר מאוחדים בהמשך".

"נהיה מאוחדים מלמטה"

"עם כל האופטימיות, אנחנו נמצאים בצומת קריטי. אם ניקח את הצעד הנכון, נוכל לצאת עם אחדות שהיא הבסיס לבנייה מחדש של המדינה, אבל אם ניקח את הפנייה הלא נכונה נצא לעולם מפולג עם יותר כעס ושנאה, ואם יש משהו שגורם לי לא לישון בלילה זה הפחד הזה. את האויבים מבחוץ אנחנו יודעים לנצח ונדע להתגבר, אבל חוסר האחדות הפנימית והפילוג זה מה שלאורך ההיסטוריה פגע בעם ישראל יותר מכל וזה מה שעלול לפגוע בנו קדימה.

"ולכן היום אנחנו מנסים 'לנעול' את הסולידריות הזאת, לשמר אותה, דרך העשייה וההבנה שאנחנו פה יחד ויש לנו גורל משותף ומנסים לוודא שגם כשהפוליטיקאים יחזרו לפלג, אנחנו נהיה מאוחדים מלמטה. המפגש היה צעד ראשון ויהיו צעדים נוספים שמטרתם לחזק את הסולידריות בעם כדי שלא נהיה תלויים בפוליטיקאים".

אירועי השבעה באוקטובר שברו קונספציות להרבה אנשים בהרבה תחומים. איזו קונספציה נשברה אצלך?

"השבעה באוקטובר ומה שבא בהמשך הפכו אותי ליותר אופטימי. בעשרת החודשים לפני, הרגשתי שהמדינה פועלת בניגוד למה שטוב לאזרחיה וכשראיתי ניסיון לשנות את חוקי המשחק באמצעים כאילו דמוקרטיים, וראיתי איך חברות מתחילות להירשם בחו"ל ויזמים עוזבים את הארץ ומתחיל גל עכור שלא ידעתי איך הוא יסתיים. גם אני איבדתי קצת את האופטימיות. אבל מאז ה־7 באוקטובר אני פוגש עם מדהים בקרב המתנדבים שלנו ושל ארגונים אחרים ורואה איך אנשים פותחים את ליבם, כיסם ונפשם ומחבקים את האחר. ואני רואה את שותפינו לגורל, הדרוזים והבדואים שמסייעים ואני רואה את האהבה והחיבוק של יהדות ארצות הברית וזה נותן לי אמונה שיכול להיות פה טוב באמת. וזה אומר הנהגה שבאמת אכפת לה מהאזרחים, הנהגה שמאחדת ולא מפלגת ואנשים שבאים לעבוד בפוליטיקה ובשירות הציבורי מתוך שליחות ולא בשביל ג'ובים. שיהיה תהליך בנייה מחדש של העוטף והצפון לא כפריפריה אלא כשלוחה של מה שקורה בתל אביב, באומת ההייטק, ועם שותפות דרך אמיתית קדימה, שתוציא אותנו מהאירוע הנורא הזה ל־75 שנים טובות יותר.

"היתה תחושה שקצת ירדנו מהמסילה ואם רק ניקח את ההחלטות הנכונות נחזור למסילה ברכבת מהירה שתיקח אותנו ל־75 שנים הבאות טובות יותר ונוכל לייצר תשתית חוקתית שתמנע מאיתנו לריב.

"זאת התמונה שאני מנסה ללכת לישון איתה בלילה כשקשה, וזאת התמונה שאני מתעורר איתה בבוקר ובשבילה שמתי כרגע בצד את רוב העשייה ההייטקית שלי לטובת מה שאנחנו עושים בחמ"ל ומנסים לעשות במדינה".