הפתרון לקיטוב? יותר זהות יהודית, פחות כפייה דתית

סקרים שנערכו בישראל בעשור האחרון מצאו כי 92% מהילדים היהודים נימולים, 30% מהישראלים החילונים ו-83% מהישראלים המסורתיים צמים ביום כיפור ו-87% מהישראלים החילונים ו-97% מהישראלים המסורתיים משתתפים בסדר פסח. מה המשותף לכל אלה? אף אחד מהם אינו מחויב לעשות את הדברים הללו על פי חוקי מדינת ישראל.

אפשר לראות מצב דומה בדמוקרטיות מערביות אחרות.

בסדרת סקרים שנערכו על ידי מרכז המחקר Pew, נמצא כי מבוגרים בארה"ב - נוצרים ובלתי קשורים למוסד דתי ספציפי כאחד - דתיים הרבה יותר מעמיתיהם האירופים. לדוגמה, כשני שליש מהנוצרים בארה"ב מתפללים מדי יום (68%), לעומת רק 18% מהנוצרים ב-15 מדינות שנסקרו באירופה, כולל 6% בבריטניה, 9% בגרמניה ו-12% בדנמרק. גם אמריקאים נוטים הרבה יותר ממערב אירופיים להאמין באלוקים כפי שמתואר בתנ"ך. יותר ממחצית מהאמריקאים (56%) מאמינים, בערך כפול מהחציון האזורי במערב אירופה (27%).

מדוע האמריקאים מגדירים את עצמם דתיים יותר מאירופאים?

לרוב מדינות אירופה יש דתות רשמיות שכלליהן הכתיבו לעתים קרובות מדיניות ציבורית בנושאים חברתיים. עד לעשורים האחרונים, כוח הכנסיות בחיי היום יום היה ניכר באירופה. לדוגמה, ספרד ואירלנד העניקו את הזכות להפלה רק ב-2010 ו-2019 בהתאמה, עשרות שנים לאחר שארה"ב עשתה זאת, כתוצאה מההתנגדות של הכנסייה הקתולית החזקה.

בארה"ב, החוקה שאומצה ב-1787 סיפקה הפרדה בין הכנסייה למדינה, ולמרות שכמה קבוצות אוונגליסטיות מנסות לשחוק את ההפרדה הזו, זה עדיין חוק המדינה.

תומס ג'פרסון וג'יימס מדיסון, המחברים העיקריים של החוקה האמריקאית, הרגישו שכפיית החוקים של דת מסוימת על האוכלוסייה הכללית אינה ראויה. רוג'ר וויליאמס, מייסד מדינת רוד איילנד, סבר שכנסייה נוצרית אותנטית תתאפשר רק אם תהיה "חומה או גדר חיה של הפרדה" בין "מדבר העולם" ל"גן הכנסייה". וויליאמס האמין שכל מעורבות ממשלתית בכנסייה תשחית את הכנסייה.

החשש של רוג'ר וויליאמס מפני הנזק לדת כתוצאה ממעורבות ממשלתית התגלם בישראל.

מהתגובה לחוק החמץ האחרון, רואים כיצד חוק לא הגיוני ומיותר יכול ליצור אנטגוניזם לקיום הלכות פסח. רואים תגובת-נגד דומות למונופול של הרבנות על הכשרות, להגבלות תחבורה ציבורית בשבת, ולמידור על בסיס מגדר בטקסים מסוימים וכו'. למעשה, חקיקה דתית לא הפכה אנשים לדתיים יותר; היא הפכה אותם לפחות שומרי מצוות. כפייה דתית לא רק רעה לזכויות האדם, היא רעה ליהדות.

היו הרבה דיונים לאחרונה על המשמעות של מדינה דמוקרטית. חלק מהתנגדות סביב הרפורמה המשפטית קשור לחששות מהחוקים הדתיים שהממשלה הייתה מעבירה ללא הבלימה והאיזון של הבג"ץ. למרות החששות, לא היה ניסיון אמיתי להגיע לקונצנזוס לגבי המשמעות של "מדינה יהודית". אני לא מציע שנשנה את תפיסת היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אבל אם אנחנו רוצים פתרון בר-קיימא שמאחד את המדינה הזו, נצטרך לא רק הסכם על היחסים בין הממשלה למערכת בתי המשפט, נצטרך להתייחס לפרמטרים של מדינה יהודית - כזו שמגינה על חופש הדת (ומכפייה דתית) וזכויות האדם.

להלן הצעה לרשימה חלקית של פרמטרים:

• סמלי מדינת ישראל יהיו יהודים

• שבת וחגים דתיים ימשיכו להיות ימי המנוחה בארץ וכל עירייה תקבע כיצד ובאיזו היקף ישמרו, לרבות האם להתיר תחבורה ציבורית, קניות וכד'.

• תגדל כמות הזמן המוקדשת לחינוך יהודי במערכת בתי הספר, לא מתוך כוונה להחזיר בתשובה אלא כדי לאפשר לכל ילד יהודי שיוצא מהמערכת להיות בעל מספיק "אוריינות יהודית" כדי לקבוע לעצמו את זהותו. באופן דומה, יהיה יותר חינוך סביב הבנת קהילות אחרות במדינה, כולל אינטראקציות בין מחנכים ותלמידים ממגזרים שונים.

• חוקים דתיים שעברו בכנסת, כמו חוק חמץ, יבוטלו. נישואים אזרחיים יהיו מותרים.

• יהיה שירות ציבורי חובה לכולם, יהודי וערבי. שירות זה יכול להיות שירות צבאי או שירות קהילתי.

• יהיה שוויון אזרחי לכל המיעוטים במדינה כפי שמתארת מגילת העצמאות.

בעצם, תהיה פחות כפייה ויותר חינוך, זהות ושירות קהילתי.

בסופו של דבר, שום פתרון לעולם לא יירצה את הימין או השמאל הקיצוניים; ניסיון הוא אפילו אפילו בזבוז זמן, אבל אם נוכל לקבוע הגדרה של מדינה יהודית המקובלת על הרוב המתון של המדינה הזו, אולי נוכל ליצור את הבסיס לגשר על הקיטוב במדינה הזו.

אלן פלד הוא מייסד קרן וינטג'