גרינווש למהדרין: לגפני לא באמת אכפת מאיכות הסביבה

ציניות אינה תכונה זרה לפוליטיקאים, אבל חבר הכנסת משה גפני ליטש אתמול את המיומנות הזו לדרגת אומנות.

בשבוע שעבר נוצרה סערה סביב הדרישה המופרכת של יהדות התורה בהסכמים הקואליציוניים להפסיק את ייצור החשמל בשבת. אחר כך הספין עבר מיתוג מחדש והוצג כרצון של גורמים חרדיים בהפחתת של מכסים ובירוקרטיה ביחס למתקני אגירת חשמל, כדי שיהיה אפשר לעשות בהם שימוש בשבת.

אתמול גפני כבר לא היסס לומר בפומבי במליאת הכנסת שהחרדים תומכים בקידום מתקני האגירה לחשמל בכלל לא משיקולי השבת, שנוגעים רק למגזר שלהם, אלא פשוט מפני שמדובר בצעד חשוב לשיפור איכות הסביבה של כולנו.

זה אותו גפני מיהדות התורה, שבהסכמים הקואליציוניים דרשה לבטל את המס שהוטל על כלים חד פעמיים, חרף התועלת שטמונה בו להפחתת פסולת בלתי מתכלה והתמיכה הגורפת במס מצד ארגוני סביבה. בישראל, טרם הטלת המס, השימוש בכלים חד פעמיים לנפש היה גבוה פי 5 מהשימוש באיחוד האירופי. אחד הגורמים הוא השימוש המוגבר של האוכלוסייה החרדית בכלים הללו, אבל כשמדובר ברווחת הסביבה מול הכיס של אנשי המגזר שלו, לגפני לא היה היסוס באיזה צד לתמוך.

וזה גם אותו גפני שמתנגד לכל ניסיון של מיסוד תחבורה ציבורית בשבת, חרף העובדה שתחבורה כזו תפחית שימוש בכלי רכב פרטיים גם במהלך השבוע ותיטיב עם איכות הסביבה. הרי די באזכור שמו ותפקידו בוועדת הכספים כדי לחסל כל אפשרות לדיון ענייני בהפעלת הרכבת הקלה בסופי שבוע, ולעזאזל זיהום האוויר.

עד היום ייצרו את החשמל הכשר - אותו חשמל שכעת החרדים מנסים לקבל מימון בעבורו מהמדינה בתואנה של איכות הסביבה - באמצעות גנרטורים המונעים בסולר. הגנרטורים הם מפגע בטיחותי וסביבתי, שמזהם הרבה יותר משימוש בחשמל רגיל, אבל עד היום אף אחד לא היה מוטרד מהזיהום הזה (אגב, החיבור לגנרטורים הוא בגדר החמרה הלכתית וממש אינו חובה, גם בקרב הקהילה החרדית. גם היום רוב הדתיים והחרדים אינם מחוברים לגנרטורים כאלה ומסתדרים היטב).

אלא שהחיבור לגנרטורים, לאלה שמעוניינים בו, הוא עניין יקר. בערך פי 8 מעלות ייצור באמצעות חברת החשמל. ועכשיו, כשגפני ושותפיו במפלגות החרדיות מצאו את עצמם בעמדת כוח חסרת תקדים, נמצאה להם הזדמנות לחסוך את העלויות הללו לציבור שלהם. לא חלילה מטעמי חיסכון, אלא מתוך מחשבה נקייה על איכות הסביבה.

לטענת גורמים במגזר החרדי, מדיניות חדשה של רשות החשמל שצפויה להיכנס לתוקף ב־2024 תאפשר להם לבנות את מתקני אגירת החשמל ולמכור אותו במהלך השבוע, ובכך לממן את עלות ההקמה. אבל אם הקמת המתקנים צפויה ממילא להיות רווחית בקרוב, ומשרדי הממשלה כבר פועלים להפחתת הרגולציה עליהם, מדוע צריך להכניס דרישה להקמת מתקני אגירה להסכמים הקואליציוניים? אפשר להיות חשדן ולחשוב שבכל זאת מסתתרת כאן הטבה כלכלית מגזרית ושאיפה לבנות את המתקנים הללו על חשבון המדינה - אבל אולי אנחנו סתם קטני אמונה.

כך בדיוק עובד המהלך, פעם אחר פעם: מתחילים בדרישה הזויה להפסיק ייצור חשמל בשבת, מקימים מהומה, ולבסוף "מוכנים להתפשר" על מימון מתקני חשמל באזורים חרדיים. ואם יצא שארגוני סביבה תומכים ממילא בהקמת מתקנים לאגירת אנרגיה סולארית, זה אפילו טוב כפליים. לגפני ולמנהיגי החרדים האחרים אין שום בעיה לחבק לרגע את מחבקי העצים האלה, רק כדי להשליך אותם שוב אחר כך ככלי פלסטיק ריק.