נטפליקס מיקרו מינויים | צילום: שאטרסטוק
מנטפליקס ועד ב.מ.וו: האם המיקרו-מינוי טוב לצרכנים?
לאנשים יש היום פחות כסף להוציא על מינויים לספקיות סטרימינג, משחקים, שירותי ענן, תוכנות ועוד. חברות הטק, מצדן, חייבות להמשיך להזרים הכנסות, ולכן הן "מפרקות" מינויים ומציעות שירותים ומוצרים ספציפיים בסכומים חודשיים קטנים. האם זה יעבוד להן? האם כדאי לנו שזה יעבוד להן?
את הטקסט הזה כותב אזרח הגון ושומר חוק שבכל זאת צופה בנטפליקס בלי לשלם על זה אגורה כבר כמה שנים טובות - וכך, ברוך השם, גם בני ביתו. לאשתו יש ידיד, נקרא לו א', והדבר הזה קורה בזכותו. יש לו משפחה קטנה ומעט מאוד חברים, כך שנותר לו "מקום" אחד פנוי בנטפליקס - כלומר, אפשרות להוסיף עוד צופה למינוי האישי. בסך הכל, נטפליקס מאפשרת להוסיף חמישה צופים לכל מינוי - ולא', מה לעשות, היו רק ארבעה כאלה.
חיש מהר עטנו על המציאה, קיבלנו מא' יוזר וסיסמה, והתחלנו, ללא שהות, במלאכת הבינג'. כמה שבועות אחר כך, כדי לצאת איתו בסדר, שיתפנו עם א', לבקשתו, את המינוי שלנו לשירות סטרימינג אחר, שעכשיו הוא צופה בו בחינם. ווין-ווין קלאסי.
הח"מ ובני ביתו, כמובן, לא לבד בעולם הקסום של הנטפליקס החינמי. להערכת החברה, יותר מ-100 מיליון משקי בית נהנים מצפייה בשירות הסטרימינג הפופולרי בעולם ללא תשלום - כלומר, על חשבון מישהו אחר, שאינו בן בית. בתרגום לכסף, זה אומר, פחות או יותר, מיליארד דולר. אם כל 100 מיליון משקי הבית האלה היו משלמים עבור חבילת הבסיס החודשית של נטפליקס, שמחירה בארה"ב 9.99 דולר, החברה הייתה מכניסה עוד מיליארד דולר בחודש. ואם חלק ממשקי הבית האלה היו בוחרים בחבילת הסטנדרט, שמחירה 15.99 דולר או בחבילת הפרימיום שעולה 19.99 דולר, אז בכלל, נטפליקס הייתה חברה עשירה הרבה יותר.
במילים אחרות, ענקית הסטרימינג מפסידה הון עתק על השימושים החוץ-משפחתיים במינויים המשלמים שלה. ועכשיו, כשמתחרות כמו דיסני+ ואפל טיוי+ מתחילות לאיים על ההגמוניה שלה, זה גם מתחיל להזיז לה - והיא פועלת בהתאם. לא, אף על פי שאין לה בעיה טכנולוגית יותר מדי גדולה לעלות על המינויים החיצוניים האלה ולבוא בדין ודברים עם בעלי המנוי שאליו הם מקושרים, היא לא עושה זאת.
היא לא מורידה את השאלטר ועוצרת את המסיבה לגמרי, שכן אז היא עלולה לאבד מינויים "מתנדנדים" רבים וטובים, שגם ככה לא בטוח שיישארו איתה עד העונה הבאה של "דברים מוזרים". במקום זה, היא פונה לטכניקה אחרת לגמרי, שצוברת תאוצה לאחרונה, כחלק מהתפתחות עידן כלכלת המנויים: הפעלה של מיקרו-מנויים.
נטפליקס יודעת שאין לה אפשרות לאכול את העוגה (לבטל את האפשרות להוספת משתמשים חיצוניים) ולהשאירה שלמה (לצפות שרוב המשתמשים האלה יתחילו פתאום לשלם על מה שקיבלו עד כה בחינם) ולכן היא בוחרת בטקטיקה שתפאשר לה בכל זאת להרוויח מהם משהו - ומשהו, כידוע, זה יותר טוב מכלום. הרעיון: גביית סכום חודשי נמוך מאוד, של 2.5 עד 5 דולר, עבור כל משתמש חיצוני, שתהווה מעין נספח למנוי ה"מרכזי", או, כאמור, מיקרו-מינוי. מנוי קטנצ'יק, חמוד כזה, שלוקח מאיתנו רק מעט מאוד כסף כל חודש, אבל עושה זאת בהתמדה ובמסירות.
האם זה יעבוד לנטפליקס? בקרוב מאוד נדע, אבל היא רק דוגמה קטנה לתופעה המתפתחת. למעשה, זה הכיוון שאליו הולכת היום כל תעשיית השירותים והבידור המקוונת היום: מנויים "זעירים" עבור שירותים "קטנים", תחת קונספט של "שלם בדיוק על מה שאתה מקבל", שמסתדר מצוין עם ימים של אינפלציה וחוסר ודאות.
האבולוציה של דפוסי המכירה והצריכה משתנה במהירות לנגד עינינו בעקבות המעבר המואץ לכלכלת מנויים בתעשיית הטק ומחוצה לה. אמנם לא מדובר בתופעה חדשה בעולם הגיימינג, למשל, אבל גם חברות ענן, רשתות חברתיות ואפילו חברות רכב מציעות היום מיקרו-מינויים. ברשת החברתית סנאפצ'ט, למשל, ניתן היום לעשות מינוי "פרימיום" בעלות כמעט סמלית של 3.99 דולר וב.מ.וו הציעה פיצ'רים ושדרוגים לרכב, כמו למשל חימום למושבים, בתשלום חודשי צנוע למדי של 18 דולר (עד החליטה לרדת מהרעיון).
בכלל, נאספות לאחרונה עוד ועוד אינדיקציות לכך שחברות בוחנות מחדש את גבולות המודל הכלכלי של מינויים - מה שבא לידי ביטוי במיוחד בקרב חברות תוכנה, שמציעות היום את המוצר שלהם כשירות בתשלום חודשי במקום למכור אותו. הסיבה המרכזית לכך היא, כמובן, ניסיון של חברות הטכנולוגיה להגדיל הכנסות במציאות של אי ודאות ואגב כך ליצוק מעט ודאות לעתידן, שכן למינוי יש סיכוי גבוה יותר לצרוך את השירות לאורך זמן מאשר ללקוח מזדמן.
חלק מהחברות האלה יכולות לעשות את זה באלגנטיות, באמצעות פירוק של חבילת שירותים או מוצרים, אותה הציעו עד כה כגוש אחד בתשלום גבוה יחסית. קל מאוד לפרק חבילת שירותים, לתמחר מחדש כל שירות בנפרד ואחר כך להציג את זה כשירות ללקוח. בכל זאת, לקוחות משלמים פעמים רבות גם על שירותים שהם לא צורכים, או צורכים לעתים נדירות - והנה, כעת הם יכולים לעשות מיקרו-מנוי רק לשירות או למוצר הספיציפיים שהם זקוקים לו.
כשהם מתוכננים כיאות, מינויים הם דרך מצוינת ליצירת תזרים הכנסות יציב מחד ובסיס להעלאת מחירים, מאידך, כפי שעשתה לאחרונה סלאק בשירות הפרימיום שלה. בנוסף, מינויים מאפשרים לעסקים גישה למידע הרבה יותר אינטימי של הלקוחות - מה שמסייע מאוד בכל הנוגע לפרסום דיגיטלי מותאם אישית ללא צורך בעוגיות, שהפכו בשנים האחרונות למוקצות מטעמי פגיעה בפרטיות.
מיקרו-מינויים מאפשרים לחברות להציע למשתמשים או ללקוחות גמישות רבה יותר בבחירת המוצרים או השירותים שהם צורכים, וכך להרחיב את המעגל שלהם. במודל זה גם קל יותר לגרום ללקוחות לשלם על שירותים שבעבר הם קיבלו בחינם, שכן מדובר בסכומים לא משמעותיים. נטפליקס, לצורך העניין, מקווה לגרום כך למשתמשים קמצנים כמו הח"מ לשלם - ויש סיכוי לא רע שהיא תצליח.
מן הסתם, קיימות עדיין תעשיות רבות שבהן מודל המיקרו-מינויים עדיין רחוק מיישום. למשל. תעשיית התקשורת, לרבות אתרי החדשות, שלא מאפשרים - וככל הנראה גם לא יאפשרו בעתיד הנראה לעין - לשלם בנפרד על קריאה של כתבה בודדת. ואולם, באזורי הטכנולוגיה, לרבות הרשתות החברתיות דוגמת פייסבוק, המודל החדש הוא חלופה הגיונית לזה הקיים, המבוסס על שימוש חינמי לגמרי, שכן היום כבר כולם יודעים שזה לא באמת חינם - כלומר, שהמשתמש עצמו הוא המוצר במקומות האלה, על כל הבעייתיות המשתמעת מכך.
השאלה הגדולה, כמובן, היא האם השינוי הזה טוב לנו, המשתמשים והצרכנים. אחרי הכל, את המידע הפרטי שלנו חברות יכולות להשיג גם בדרכים אחרות, כך שייתכן מאוד שנמשיך "לשלם" במידע הזה גם בעידן המיקרו-מנויים. אם זה ייקרה, ההפסד יהיה כולו שלנו - ועושה רושם שזה ייקרה. אף אחד שם, למעלה, לא באמת רוצה בטובתנו. ייתכן מאוד שלמרות כל התמורות שחלו בו בשנתיים האחרונות, עידן הניצול של הרשתות החברתיות - ובכלל, של המרחב הדיגיטלי - לא תם. האדם יישאר מוצר ברוב המקרים גם אחרי המעבר למיקרו-מינויים, רק שעכשיו הוא יהיה מוצר משלם.