המזמין ישלם: האם חברות הקבלן יקבלו החזר כספי רטרואקטיבי על העסקת מבקשי המקלט?

כידוע, במשך שנים מזמיני שירות סירבו לשאת בעלות 'היטל מעסיקים' שהושת על מעסיקים של עובדים מבקשי מקלט וטענו כי עלות זו חלה על חברות הקבלן בלבד. בהחלטה משמעותית שניתנה בשבועות האחרונים, קבע בית משפט השלום כי מזמינת שירות, עיריית ת"א, צריכה לשאת בתשלום 'היטל המעסיקים'.

במהלך שני העשורים האחרונים, חלק ניכר מחברות הקבלן בישראל (בעיקר חברות ניקיון, שמירה והסעדה) מעסיקות עובדים מבקשי מקלט, יוצאי אריתריאה וסודן. על אף שמרבית מבקשי המקלט אינם בעלי אשרת עבודה ולא נכנסו לישראל באופן חוקי, מדינת ישראל בחרה לנקוט במדיניות של אי אכיפה ביחס להעסקתם. כנובע מכך, עובדים אלה הוצבו על ידי חברות הקבלן אצל מזמיני שירות - רשויות מקומיות, קניונים, רשתות מזון, חברות עסקיות ועוד – בידיעה של שני הצדדים.

בשנת 2017 פסק בית המשפט העליון, כי עובדים יוצאי אריתריאה וסודן נכללים בהגדרת 'עובדים זרים' ויש לשלם בגין העסקתם היטל בשיעור 20% ממשכורתם. עד להחלטה זו, היה ספק אם מבקשי מקלט מוגדרים כ'עובדים זרים' ולרוב לא שולם היטל בגין העסקתם.

המשמעות המיידית של פסיקה זו שיקפה קפיצה משמעותית בעלויות ההעסקה של עובדים אלה, כך שבמרבית חוזי ההתקשרות בין חברות הקבלן למזמיני השירות נפגעה משמעותית שורת הרווח של הקבלנים ובחלקם אף נגרם הפסד של ממש, משלא היה בתמורה המתקבלת די כדי לכסות את עלויות ההעסקה, התקורות והרווח הקבלני.

בנוסף, רשויות המס החלו להפיק שומות מס רטרואקטיביות, 6 שנים ממועד פסק הדין, קרי משנת 2012. סכום ההיטל בשומות אלה הסתכם במקרים רבים למאות אלפי שקלים ואף למיליונים.

בעקבות הגבייה הרטרואקטיבית של ההיטל, נקלעו חברות קבלן רבות לקשיים משמעותיים ובחלק מהמקרים גם הגיעו לחדלות פירעון ולפירוק.

שאלה מהותית שעלתה בעקבות פסק הדין והגבייה הרטרואקטיבית הייתה, מי צריך לשאת בעלות ההיטל – חברות הקבלן או מזמיני השירות?

בהקשר זה קובע החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה כי בהסכם שבין מזמין השירות לקבלן, על המזמין להתחייב לשלם לקבלן תמורה שלא תפחת מעלויות השכר של העובדים והעלויות הנוספות, כולל רווח. בהתאם לכך, מרבית הסכמי ההתקשרות בין מזמיני שירות לבין קבלנים כוללים גם סעיף הקובע שהתמורה תתעדכן ככל שיהיה שינוי בעלויות ההעסקה עקב שינוי במצב המשפטי.

עו"ד יפית ראובן | צילום: פלורין קליין

על רקע דברים אלה ולאור סירובם של מזמיני שירות רבים לשאת בעלות ההיטל, הוגשו לבתי המשפט עשרות תביעות על ידי חברות קבלן שונות, חלקן עדיין מתנהלות בימים אלה.

אחת מחברות הניקיון והשמירה הגדולות והוותיקות בארץ, חברת ש.ניר בע"מ, מיוצגת בעניין זה על ידי משרדנו, 'מאירסון ראובן ושות', עורכי דין'. בשנת 2019 הוגשה מטעם החברה תביעה נגד עיריית ת"א יפו, לשיפוי בגין ההיטל.

ביום 18.12.2023, התקבלה החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו, מפי כב' השופט אביים ברקאי (בשאלת החבות), בה נקבע כי יש לחייב את עיריית תל אביב יפו בגין ההיטל שהושת על החברה. בית המשפט קבע כי החל משנת 2017 חל שינוי בחיובי החברה בשל דרישת תשלום היטל המעסיקים וכי יש לחייב את עיריית תל אביב יפו בגין שינוי זה - מכוח ההסכם בין הצדדים ומעדכון נדרש בשל השינוי ב"עלות השכר" שהושת על החברה.

המדובר בהחלטה חשובה ומשמעותית בסוגית ההיטל, העשויה לשאת איתה בשורה אמיתית עבור חברות הקבלן, שעד כה נאלצו לשאת לבדן במלוא עלות ההיטל.

יצוין, שבשל הדיון הציבורי הנרחב שהתקיים סביב סוגיית ההיטל ולאור השלכותיו הכלכליות ביחס לחברות רבות, בוטל ההיטל בשנת 2022, אולם זאת רק החל מיום 1.1.2022 ואילך ולא באופן רטרואקטיבי.

משמעות הדברים היא שהדיון בנושא האחריות לנשיאה בהיטל (היטל שכבר הושת על חברות לפני שנת 2022 ובסכומים ניכרים) צפוי להמשיך ולהעסיק את חברות הקבלן ומזמיני השירות, לפחות בשנים הקרובות.

מאת עו"ד יפית ראובן, שותפה, מאירסון ראובן ושות' עורכי דין

d&b – לדעת להחליט