"מס פחמן וסבסוד למפעלים יקטינו את השימוש במזהמים"

מס פחמן, סבסוד מעבר לאנרגיות מתחדשות ומתקני אגירה יאיצו את הוצאת תזקיקי הנפט משימוש בתעשייה. כך קובע דו"ח של המשרד להגנת הסביבה שמתפרסם היום. על פי הדו"ח, עתיד הייצור הנקי בישראל יישען בעיקר על חשמול המערכת ואנרגיית מימן ירוק.

הדו"ח, ‏‪שנכתב על ידי ד"ר גיל פרואקטור וד"ר יצחק קדם מהמשרד להגנת הסביבה יחד עם רון קמרה, רפי סלוק, תמר שטרצר ועומר תמיר מחברת אקוטרידרס, קובע כי יש כדאיות כלכלית משקית בהפסקת השימוש בתזקיקי נפט, המשמשים בעיקר לחימום בתעשייה, ומעבר לאנרגיות נקיות יותר. עם זאת, מאחר שלא כל העלויות החברתיות הנגרמות משריפת דלקים פוסיליים מתומחרות, ליצרן הפרטי אין תמריץ כלכלי לעבור לאנרגיות נקיות יותר. עלויות אלו שאינן מחושבות מכונות "עלויות חיצוניות" והן כוללות בין השאר את עלויות הטיפולים הרפואיים הנדרשים לאנשים שנפגעים מזיהום האוויר. על פי הדו"ח, העלויות החיצוניות של שריפת תזקיקי הנפט הגיעו ל־1.7 מיליארד שקל בשנת 2019.

על מנת לצמצם את הפער בין העלויות המשקיות של שריפת תזקיקי הנפט לעלויות של היצרן הפרטי, המשרד להגנת הסביבה תומך בשלושה צעדי מדיניות עיקריים שיאפשרו מעבר מואץ של מפעלים בישראל לאנרגיות ירוקות: נטלת מס פחמן, עידוד מפעלים למעבר לאנרגיות ירוקות ותמיכה בהקמת מתקני אגירה.

מס הפחמן יוטל על חברות ומפעלים השורפים דלקים מזהמים והוא יחושב בהתאם לעלויות החיצוניות שנגרמות משריפת הדלקים. המס אושר בממשלה בשנת 2021 והחל משנת 2023 יוטלו מיסי פחמן על החברות. הדו"ח קורא למשרד האוצר לעדכן את מס הבלו על הדלק כך שיכלול את העלויות החיצוניות בשריפת הדלק. שיעור המס יעלה בהדרגה עד שנת 2030 ויגיע ל־833 שקל לטון מזוט ו־582 שקל לטון גפ"מ. בשנת 2019 נשרפו בתעשייה כ־3 מיליון טונות של דלקים מזהמים.

צעד נוסף שמציע המשרד הוא סבסוד של 25% עד 30% מעלויות המעבר לאנרגיות מתחדשות. הסבסוד יעזור לצמצם את הפער שבין ההתקנה היקרה יחסית של מתקני החימום המונעים באנרגיות נקיות יותר לעומת טכנולוגיות אחרות. המשרד הודיע על תוכנית סבסוד למעבר למתקנים ירוקים יותר בתעשייה בהיקף של 59 מיליון שקל. מהלך זה מגיע בהמשך לתמיכה בהקמת מתקני אגירה שיאפשרו ניצול מירבי של אנרגיות ירוקות. מתקני אגירה מאפשרים למנוע בזבוז של אנרגיה הנוצרת בשעות השיא ולהשתמש בה בשאר היום. למשל, פאנלים סולאריים יכולים ליצור עודפי אנרגיה ומתקני האגירה יאפשרו להשתמש באנרגיה זו גם בשעות הערב.

הדו"ח סוקר טכנולוגיות המאפשרות תחליף לשריפת הדלקים הפוסיליים (מזוט וגפ"מ – גז פחמימני מעובה), ובהן פתרונות של הפקת אנרגיה מפסולת המאפשרת מענה רק לחלק קטן מהמפעלים ותלויה בסוג המפעל ובמיקומו. שתי החלופות המשמעותיות שמציג המשרד הן טכנולוגיות מימן שונות הנמצאות כיום בפיתוח ופתרונות של חשמול מערכות שונות במפעלים.

טכנולוגיות מימן ירוק בהן עוסק הדו"ח הן יכולות להפרדת מים למימן וחמצן, ולאחר מכן שימוש במימן כמקור אנרגיה. הבעיה העיקרית בהישענות על טכנולוגיות מימן היא שרוב הטכנולוגיות הרלבנטיות נמצאות עדיין בפיתוח או שהן לא כדאיות כלכלית עדיין לשימוש בתעשייה.

הדו"ח מניח כי עד 2030 תפחת העלות של הפקת אנרגיה באמצעות מימן לרמה שתהיה תחרותית להפקת אנרגיה באמצעות דלקים פוסיליים. ההנחה שעלויות האנרגיות הירוקות תפחת עד לרמה של כדאיות כלכלית חוזרת בדו"ח גם ביחס למתקני האגירה ההכרחיים לשימוש באנרגיות מתחדשות. על פי הדו"ח, עד שנת 2030 תפחת עלות מתקני האגירה בכ־50%. עם זאת מדובר בהערכות בלבד.

האנרגיה החלופית השנייה שעליה הדוח מסתמך היא חישמול של מערכות שונות המשתמשות בדלקים פוסיליים כיום. אולם על מנת שהמעבר לאנרגיה חשמלית במפעלים יהיה ירוק יותר מהשימוש בדלקים המזהמים יש לעבור לאנרגיות ירוקות יותר בייצור החשמל. רוב החשמל המיוצר ברשת בישראל כיום נשען על גז טבעי, המזהם פחות ממזוט, כך שיתקיים שיפור מסוים במעבר לשימוש בחשמל, אך על מנת להפחית משמעותית את הפליטות, כפי שהדו"ח שואף, דרושה הרחבה ניכרת של שימוש באנרגיות מתחדשות ברשת החשמל.

בעיה נוספת במעבר להישענות על רשת החשמל היא העומס על הרשת. העומס על רשת החשמל מהווה את אחד המכשולים המשמעותיים בפיתוח משק האנרגיה ואנרגיה ירוקה בפרט בשל היכולת לייצר אנרגיה סולארית בעיקר בדרום הארץ בעוד הביקוש נמצא במרכז.

לפי הדו"ח, מתקני האגירה, טכנולוגיות המימן והקמת פאנלים סולאריים במפעלים יאפשרו להגדיל את הייצור בשטח המפעל ושימוש ברשת הקיימת באופן יעיל יותר. הדו"ח קורא למשרד האנרגיה ולרשות החשמל להפחית חסמים בהגדלת חיבור של מפעלים לרשת החשמל.

כמו כן, הדו"ח מציע לגופים הרגולטוריים לנקוט צעדים לקידום הפחתת הפליטות כמו הפחתת חסמים שמונעים מחברות לעבור לאנרגיית חשמל וקידום האסדרה הנדרשת מבחינת בטיחות ואיכות של טכנולוגיות המימן.