"פו הוא נרקומן דבש, איה בדיכאון קליני וחזרזיר פרנואיד"

אחד הספרים הכי מתוקים ומנחמים שיש — למי שמבקש נחמה בימים אלה — הוא "פו הדוב" של א"א מילן, ספר מלא תום ואירוניה ותחכום גם יחד, על הילד כריסטופר רובין ובובת הדוב הפרוותית שלו, שמקבלת חיים משל עצמה דרך סיפורי היער של אביו. פו שאוהב דבש ואוהב חברים, ולצדו איה וחזרזיר וקנגה וינשוף.

כעת זוכה "פו הדוב" לתרגום חדש לעברית, שנעשה בידי הסופר והמחזאי רועי חן. התרגום האחרון לספר היה של אבירמה גולן ב־2010, אבל מכיוון שהעברית שפה כל כך דינמית, החליטה הוצאת כתר לחדש אותו.

"הפנייה מכתר הדהימה אותי", מספר חן. "הקשר שלי לעולם הילדים הוא דרך תיאטרון גשר והצגות הילדים 'מסעות אודיסאוס' ו'האוצר מתחת הגשר'. זו היתה הצעה שאי אפשר לסרב לה. היא מבהילה מגודל המעמד. ידעתי שישנם תרגומים שנעשו כבר, ולפני שניגשתי לעבודה בדקתי אם יש לי מה לתרום. תמיד כשאני מתרגם משהו שכבר תורגם, פושקין ששלונסקי תרגם או צ'כוב — אני בודק אם יש לי מה לתרום. אני לא בא לתקן תרגומים קודמים, אלא חוליה בשרשרת של מתרגמים, ואני יודע שהמתרגם הבא כבר נושף בעורפי".

מה הבנת שתוכל לתרום?

"העברית משתנה מאוד מהר, זו שפה עם הפרעת קשב וריכוז. ומכיוון שמדובר בספר לילדים, על אחת כמה וכמה דרוש כיוונון של דברים הומוריסטיים. הרגשתי שבתחום משחקי המילים ותרגום השירים עצמם יש לי מה לתרום, והלכתי על זה. נכנסתי לשנת עבודה על פו. כמובן קראתי את כל ספרי הסדרה וספרים עליו ומסביב, ובחיפושיי אחר פתרונות תרגום הרחקתי מעליי את התרגומים הישנים. פו לא היה מספרי הילדות שגדלתי עליהם, זה יתרון כי לא היה לי בראש תרגום קיים, לא הצטלצל לי תרגום בראש. היה לי המקור באנגלית מולי, ודווקא השתמשתי בתרגומים לשפות אחרות, רוסית, צרפתית, איטלקית".

ובמהלך שנת התרגום הזאת קרה עוד משהו מתוק: "יש לי ילד בן 18, הוא מוזיקאי והמורה שלו למוזיקה הוא גם דבוראי. הבן שלי הפך דבוראי קטן והביא לי דבש מהכוורת שבה הוא עובד, ויצא שאכלנו המון דבש בזמן שתרגמתי את הספר. זה נתן לי השראה והוא גם צילם בשבילי את הדבורים".

"פו הדוב" יצא לאור ב־1926 וזכה להצלחה מרובה, לספרי המשך ולפרשנויות רבות מספור, כולל פרשנות הזן הידועה. מילן חיבר את הסיפורים עבור בנו היחיד, כריסטופר רובין, שלימים נודע עד כמה ניזוק מהפרסום שנכפה עליו. וכמו כל ספרי הילדים המוצלחים, גם "פו הדוב" מאפשר שתי קריאות בו־זמנית: קריאה ילדית וקריאה בוגרת.

"יש מרכיבים מעולם הילדות שנעים להשקיף עליהם מבעד לזכוכית המגדלת של מילן", אומר חן. "למשל, מהי חברות. כשפו הולך ליומולדת של איה ומחליט לאלתר לו מתנה, הוא מביא לו נצנצת דבש, שזה בעצם הדבר הכי יקר לו בעולם. אבל פו הוא לא גיבור טוב מאגדה חינוכית, הוא אוכל את כל הדבש בדרך ומביא לאיה את הצנצנת הריקה, ואיה מתפעל מהצנצנת הנהדרת הזאת כי הוא רוצה להכניס אליה את הבלון שהתפוצץ, עוד מתנה מפוקפקת. יש פה מורכבות גדולה של אנטי דידקטיות, עם המון אופטימיות. זה אחד הספרים הכי אופטימיים שקראתי.

"בקריאה בוגרת אתה מבין שפו הוא סוג של נרקומן דבש, אובססיבי לעונג. איה בדיכאון קליני מאז'ורי, חזרזיר פרנואיד מבוהל ומבועת מהעולם, ינשוף הוא בדיחה על אקדמאים פסבדו־אינטלקטואלים, שכבר 20 שנה לומד לתואר ראשון ומחליף חוגים. קנגה ורו הם משל ליחס שלנו לזרים. למה הגיעו ליער, בואו נחטוף לה את הילד. ועם הנושאים הקשים האלה הספר מהול בטוב לב, מתוק כדבש, עם כמה הגיגים מהמופלאים ביותר בספרות העולמית".

והנה דוגמה לאופטימיות חסרת תקנה. חזרזיר שואל את פו: "כשאתה מתעורר בבוקר, מה הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?". התשובה של פו: "מה יש לארוחת בוקר". "ומה אתה אומר, חזרזיר?", שואל פו. חזרזיר עונה: "אני אומר, 'מעניין איזה דבר מרגש יקרה היום'. פו הנהן וחשב זמן מה. “זה אותו הדבר”, הוא אמר.

"זה ציטוט מושלם", אומר חן, "פו הוא ריאליסט פשוט שאוהב למלא את הבטן. לא סתם הוא קיבל פרשנות בודהיסטית, כי הוא חי את הרגע, לא דואג לעבר ולא למחר אלא רק למלא את הבטן, ולהיות עם החברים שלו. אין לו שאיפות ולכן אין לו אכזבות. מה יש לארוחת בוקר — זה הדבר המרגש. לא צריך לזכות בלוטו, לא צריך לנסוע לשום מקום, מספיק מרגש מה שיש. הסיום של הספר משאיר אותך בתחושה שבכל יום ביער המופלא הזה יקרה משהו מרגש, והמשהו הזה יהיה רגיל לחלוטין, ויהיה מאוד מרגש, בגלל שהוא כזה".

חן, בן 42, הוא סופר, מחזאי הבית של תיאטרון גשר, ומתרגם מרוסית, צרפתית ואנגלית. את השפה הרוסית למד בעצמו בגיל 16 בעזרת חברים וספרים. את התרגום החדש ל"פו הדוב" ניסה קודם על ילדים קטנים סביבו. "אולי כי אני איש תיאטרון היה חשוב לי שזה יצטלצל בקריאה בקול רם", הוא אומר.

מילן הדגיש מילים מסוימות בטקסט — מעין הוראות ביצוע, שעליהן חן הקפיד לשמור, בניגוד לתרגומים קודמים. "יש מקומות שבהם העברית מנצחת את האנגלית — למשל כשהוא הולך לבקר חבר ונקלע ל'צרה במקום צר'. במקומות אחרים הייתי צריך לגלגל בראש את הפתרון. בבוקר מול המראה פו הוא משורר יותר מאשר אתלט, אז הוא אימן את 'שירי הבטן שלו' במקום שרירי הבטן שלו".

עבודת התרגום הזאת דרשה לא מעט פתרונות יצירתיים. אצל חן היער שבו מתרחש הכל הוא "יער מאה הצעדים". "בתרגום הישן זה היה יער ת"ק פרסאות, אצל אבירמה זה היה יער מאה העצים. חיפשתי את הטיול שלהם ביער, את הצעידה". וכשפו מבקש מינשוף לכתוב על הצנצנת הריקה "מזל טוב", ינשוף המשכיל והחכם כותב בכל שגיאה אפשרית: "מה זה אל תוף".

"שם חשבתי פתאום שמילן ידע היטב לצחוק גם על עצמו כסופר אינטלקטואל, הנה גם אנחנו שם שחושבים שאנחנו חכמים, כולנו ינשופים שכותבים בשגיאות. המון אירוניה עצמית".

לעומת חזרזיר, שכל כך פוחד מהחיים, הכוח של פו הוא באופטימיות שלו. חן כותב כרגע רומן על נבואה שגיבורתו היא אישה נביאה. "הנחמה בעולם שלי שמורה לנביאים, עם נבואות הנחמה, ופו בעיניי הוא נביא נחמה".