פנאי טהרן | צילום: ורד אדיר
מטהרן ועד בלקספייס: הסדרות הישראליות שבויות במימון זר
עם הירידה בהשקעה של גופי השידור המקומיים בתוכן מקור, זינק שיעור המימון של משקיעים בינלאומיים בסדרות ישראליות. בתעשייה מזהירים מהצורך לרצות את הקהל הזר וקוראים להתערבות משרד התקשורת: "אנחנו בדרך לתאונת דרכים, היצירה הישראלית הולכת ונשחקת"
השינוי שעבר בשנים האחרונות שוק הטלוויזיה עם כניסתן של הטלוויזיות החכמות והסטרימרים לכל חנות אלקטרוניקה לא הסתכם רק בצד הטכנולוגי של אופן הצפייה בשידור – המוצר עצמו השתנה. השוק נפתח לתחרות אינטנסיבית ומשך אליו חברות בינלאומיות. השינוי הזה עשה טוב לצרכנים, הוא הוריד את מחירי חבילות הטלוויזיה, הקל את ההתניידות בין החברות והכניס עוד הרבה מאוד תוכן בינלאומי למסך. אלא שהוא שינה לחלוטין את תמונת ההפקה: עם הירידה העקבית בהשקעה של yes ,HOT, קשת ורשת בתוכן מקור, הוא הפך את המפיקים המקומיים לתלויים במשקיעים בינלאומיים, ושינה על הדרך גם את תוכן ההפקות.
"ההכנסות של חברות התקשורת ירדו בעקבות התחרות, אבל הן רוצות להמשיך להפיק כדי לייצר תוכן שמייחד אותן מהמתחרות. אז במקום להשקיע 100% מההפקה, הן התחילו להשקיע 50% ממימון ההפקה ולשלוח את המפיקים לחפש את שאר המימון אצל משקיעים מחו"ל. רוב המימון להפקות ישראליות מגיע מחברות הפצה בינלאומיות, אבל אם הפקות מסוימות לא מספיק אטרקטיביות לקהל הבינלאומי, הן בסכנה אמיתית. המגמה הזו צפויה רק להחריף. רשת כבר ירדה למימון של 30% מההפקות שלה", מסביר בכיר בתעשייה.
הבעיה בעסקה הזו, שבה משקיעים מחו"ל מממנים שיעור ניכר מהפקה מסוימת, היא שבתמורה למימון החברה לוקחת אליה גם את זכויות ההפצה של התוכן, ואם הוא נמכר לחברת סטרימינג למשל - הם המרוויחים. בנוסף לכך חלוקת המימון הקטינה משמעותית את הנתח שמקבלים המפיקים. "עד היום כש־yes ,HOT, קשת ורשת היו מחזיקות את זכויות ההפצה, הכסף היה מגיע כמעט מיד גם למפיקים. מה שקורה כעת זה שהמשקיע קודם כל מחזיר לעצמו את כסף ההשקעה פלוס ריבית וגם הוא לוקח עמלת הפצה, שהיא גדולה בהרבה בחו"ל. זה אומר שעד שהמפיקים הישראלים יראו איזשהו כסף, יש דרך הרבה יותר ארוכה", מוסיף הבכיר.
לדבריו, ב"'בלקספייס' של קשת, למשל, הכסף הגיע מחברת ההפצה הצרפתית Drama Team שמכרה את הסדרה לנטפליקס, והרבה מהכסף הגיע אליהם. כשהחברות הישראליות פחות משקיעות, הן גם פחות מרוויחות מהסדרות האלה. למשל 'ביום שהאדמה רעדה' נקנתה גם היא על ידי חברת ההפצה הזו, אף שהיא הופקה על ידי קשת".
"לראות את עצמך"
התופעה הזו של מימון זר עומדת מאחורי כל סדרה ישראלית בינלאומית שהצליחה בזמן האחרון. "ב’טהרן’, לדוגמה, התאגיד נתן מספר מקסימום שהוא יכול לשלם לפרק, ומפיקי הסדרה נשלחו להביא את שאר הכסף ממפיץ בינלאומי", מסביר הבכיר. "במקרה הזה הם הביאו אותו מחברה קנדית בשם Cineflix שהוסיפה את החלק הנותר, לקחה את הכסף הראשוני וגם מכרה את הסדרה לאפל. 'ירושלים' זו סדרה שרוב התקציב שלה מגיע מ־ITV, חברת הפצה אנגלית. אם נכנסים לאתר שלה, אפשר לראות שהיא מקודמת באנגלית. 'אייכמן', שעולה בתאגיד, ממומנת על ידי MJM. החברה הקרינה את הסדרה בלוס אנג'לס לפני שבועיים לאנשי רכש בינלאומיים, וזו סדרת דוקו ישראלית. מצד אחד זה מאוד מרשים, אבל זה גם מסוכן. זה לא רק שיש פחות כסף, אלא גם יש פחות אמירה תרבותית ישראלית. יש חשש אמיתי במגמה הזו. בסופו של דבר בתור קהל ישראלי אתה רוצה לראות את עצמך, ולא דמות שהקהל הבינלאומי חושב שהיא אתה. הבעיה היא לא שחברות הטלוויזיה הישראליות שולחות את המפיקים למצוא את הכסף במקומות אחרים, אלא שהן בעצם מחייבות לחשוב מראש על תוכן שימשוך גם את הקהל הבינלאומי".
גם אם חוק השידורים החדש יעבור ויחייב את חברות הטלוויזיה על גבי האינטרנט להשקיע בתוכן מקור, הרי שהשקעתן תהיה קטנה מהחובה כיום – 6.5% מהכנסותיהן
בעקבות כניסת מתחרים חדשים רבים לשוק הטלוויזיה, הכנסותיו של הדואופול הישן של HOT ו־yes צנחו, ויחד עם ההכנסות צנחה גם החובה הרגולטורית של חברות אלו להשקיע בתוכן מקור. yes ו־HOT נדרשות להשקיע כ־8% מהכנסותיהן השנתיות בתוכן מקור. ה־8% האלה צנחו משנת 2016 ועד 2019 ב־54 מיליון שקל. לצד הירידה בהכנסות, השינויים הטכנולוגיים הובילו את חברות הטלוויזיה להעביר מנויים רבים ל־IP, כלומר טלוויזיה על גבי האינטרנט. לפי נתוני yes, כ־47% מלקוחותיה כבר עברו לשירותי טלוויזיה על גבי האינטרנט. אבל הרגולציה בישראל היום אינה מתייחסת לטלוויזיה על גבי האינטרנט, אז יחד עם מעבר המנויים, ניתן להעריך שחובת ההשקעה של yes ירדה עד שנת 2022 לכל הפחות ב־40%.
"רוב ההפקות המתוסרטות והפרימיום בארץ ממומן על ידי חובה רגולטורית של השקעות, וככל שיש פחות הכנסות, יש פחות כסף להשקיע פר יצירה. גופי השידור רוצים להמשיך לייצר כמות כי התוכן הישראלי מבדל אותם מהפלטפורמות הבינלאומיות, אבל הם לא יכולים לעשות את זה כי הכסף הולך ופוחת, ולא רק שמספר המנויים על הכבלים והלוויין יורד, גם מי שמשלם משלם פחות", מציין הבכיר.
גורמים נוספים בתעשייה אומרים כי "ברגע שיש שותף מחו"ל, או שאתה חושב מראש האם אתה יכול להביא כסף מחו"ל, תהיה הטיה של התוכן. ברגע שיש פילטר של מה מעניין את העולם, זה משפיע. אז יהיו פחות סיפורים אישיים, ויהיו יותר סיפורים בינלאומיים. יהיו פחות סיפורי שואה או סכסוך או על עיירות קטנות בישראל, כי אין דרך לממן את זה. כרגע HOT ,yes והתאגיד הם הגופים היחידים שמפיקים סדרות דוקו, ויחד עם הקיטון בהכנסות - גם הכסף שמושקע בדוקו מצטמצם. אתה צריך להתחרות בתכנים בכל העולם ולהתאים את עצמך לקלות על האצבע. בגלל זה עלויות ההפקה בישראל גם מאוד עלו. לדוגמה מפיקים ישראלים יעדיפו לצלם ב־4K כדי להתאים את עצמם למקרה שחברה בינלאומית תרצה לקנות את זה".
מפיק מהתעשייה מזהיר כי "אנחנו בדרך לתאונת דרכים. השוק הזה מאוד קטן, ויש תחושה של משהו מאוד גדול - שהוא מייצר הרבה ומגיע הרבה לעולם, אבל מה שקורה בפועל זה שהיצירה הישראלית הולכת ונשחקת, ובשנים האחרונות יש הקצנה של המגמה הזו. השחקנים שנמצאים תחת רגולציה נשחקים ומאבדים לקוחות לטובת גופים מחו"ל כמו נטפליקס או גופים מקומיים שאין עליהם רגולציה כמו סלקום. בפועל בכל שנה יש פחות תקציבים להפקות מקוריות". לדבריו, "זה שנטפליקס מקימה פה חממה זה רק למראית עין. צריך כאן רגולציה, המדינה צריכה להגן על היצירה המקומית".
"דרושה הסדרה"
המשבר בתוכן המקור הישראלי מוכר גם למשרד התקשורת, שהצהיר לא פעם כי חוק השידורים החדש שהוא שואף להעביר יחיל את חובת ההשקעה גם על חברות טלוויזיה דרך האינטרנט, כולל חברות סטרימינג בינלאומיות. למעשה משרד התקשורת שאף להעביר את חוק השידורים כחלק מחוק ההסדרים, אך מכיוון שמשרד האוצר התנגד נחרצות לחלק בו שמטיל חובת השקעות גם על חברות סטרימינג בינלאומיות שפועלות בישראל כמו נטפליקס, ומשרד התקשורת לא היה מוכן לוותר על חובה זו, האוצר מנע את כניסת החוק לחוק ההסדרים. החוק צפוי להתפרסם בעוד כשבועיים, ולאחר שימוע של משרד התקשורת עם גורמים בעלי עניין בשוק הוא יעבור לוועדת הכלכלה בניסיון לעבור כהצעת חוק ממשלתית. אבל גם אם חוק השידורים החדש יעבור ויחייב את חברות הטלוויזיה על גבי האינטרנט להשקיע בתוכן מקור, לפי עבודת המטה במשרד התקשורת חובת ההשקעה בתוכן מקור של חברת טלוויזיה על גבי האינטרנט תהיה קטנה יותר מהחובה של טלוויזיה מבוססת לוויין או כבלים, ותעמוד על 6.5% מהכנסותיה בהשוואה ל־8% כיום. בנוסף לכך חובה זו תחול רק על חברה שתכניס יותר מ־300 מיליון שקל בשנה, סדר גודל של הכנסות מטלוויזיה שחברות כמו פרטנר וסלקום לא מגיעות אליו.
"בין 2018 ל־2019 ירדו חובות ההשקעה של HOT ו־yes ב־34 מיליון שקל, שהם חמש סדרות טלוויזיה, בעיקר בשל כניסת נטפליקס ופעילות פרטנר וסלקום, שאינן משקיעות שקל אחד בהפקות מקור ישראליות. יש צורך בהסדרת המצב בתעשיית התוכן, אבל יש צורך בהסדרה חכמה ולא מיושנת. גם אם נחייב כעת את כל הסטרימרים ב־8% מהשקל הראשון שלהם, לא נגיע לסכומים של HOT ו־yes. הבעיה עמוקה יותר. טלוויזיה היתה עד עכשיו מוצר שכלל תשתית (לוויין או כבלים) ותוכן. עם הפצת הטלוויזיה על גבי האינטרנט, המוצר כעת הוא התוכן בלבד ולכן גם עלותו ירדה ואיתה הכנסות החברות. לכן גם במצב של 8%, מדובר באובדן של כ־200-150 מיליון שקל בשנה ליצירה הישראלית", מסביר עו"ד צביקה גוטליב מאיגוד מפיקי הטלוויזיה והקולנוע בישראל. "הפתרון הוא אחוזים גבוהים יותר, בדומה למודל הצרפתי (20%), או סכום קבוע, למשל 15 שקל, שישולם על ידי הסטרימר עבור כל מינוי".