בלי אכיפה - מתווה המאבק בעישון יירד לטמיון

לאחרונה פרסם משרד הבריאות להערות הציבור, מתווה פעולה להתמודדות עם מגפת התחלת העישון בקרב בני נוער וצעירים. המתווה גובש במסגרת צוות לאומי רב-משרדי ורב-מגזרי שהקים המשרד במאי האחרון, זאת בעקבות שני מקרי אשפוז של נערים בני 16 - בעקבות שימוש בסיגריות אלקטרוניות שגם גרמו למותו של אחד מהם. להחלטה תרמו גם נתונים מדאיגים על ירידה בגיל תחילת העישון לגילאי 12-10 והכפלה בתוך ארבע שנים של שיעור בני הנוער המעשנים באופן יומיומי מ-4.7% ב-2019 ל-9.8% ב-2022. המתווה הוא צעד מבורך ובחלקו חדשני ופורץ דרך, אולם היעדר התייחסות ומענה לסוגיית האכיפה מאיימת לרוקן אותו מתוכן ולהוריד לטמיון את המהלך שמוביל המשרד.

נתחיל בנקודות האור: מתווה הפעולה המוצע כולל היבטי רגולציה וחקיקה הכרחיים ומשמעותיים. חלקם אומצו במדינות מובילות בתחום המאבק בעישון, בעוד שאחרים נחשבים פורצי דרך וחדשניים. בין הצעדים המוצעים: איסור מכירת מוצרי טבק ועישון בטעמים שאינם טעם טבק, איסור מכירת סיגריות אלקטרוניות חד-פעמיות, השוואת המס על הסיגריות האלקטרוניות בדומה למס על סיגריות וטבק לגלגול, חובה להכיל את הצבע החום האחיד על גוף הסיגריות האלקטרוניות עצמן בדומה למצב הקיים כיום על חפיסות הסיגריות ומוצרי העישון וצמצום נקודות המכירה כך שרכישה של מוצרים אלו תתאפשר בחנויות ייעודיות בלבד, למי שגילו 21 ומעלה. אלו כולם צעדים מבורכים, שאם ייצאו לפועל צפויים לתת דחיפה משמעותית לצמצום שיעורי העישון בישראל, אלא שאליה וקוץ בה.

במתווה הפעולה אין כל התייחסות למנגנוני פיקוח ואכיפה. מדובר בשורת סמכויות שצריכות להיות מוקנות למשרד הבריאות ולגופי אכיפה בשטח כדי לאפשר לאכוף את חוקי המתווה ולהפוך את המאבק במגפה ליעיל. דוגמא מובהקת לכך הוא חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק שנכנס לתוקף במרץ 2019. החוק נחשב למתקדם והציב את ישראל יחד עם המדינות המובילות בעולם בתחום, אבל מכיוון שלא הוגדרו בחוק סמכויות אכיפה לרגולטור, במבחן התוצאה הוא לא הצליח לעצור את כניסת הסיגריות האלקטרוניות החד-פעמיות לשוק, מוצר חדש דאז שללא ספק החריף את ממדי תופעת העישון בקרב ילדים ונוער. המשמעות היא שללא הגדרה ברורה של סמכויות אכיפה לרגולטור, מרבית הצעדים החדשים למאבק בעישון - אם יאושרו - עלולים להחטיא את מטרתם.

אז איך עושים זאת? ראשית, נדרש להפוך את משרד הבריאות לרגולטור עם שיניים למוצרי העישון. מתוקף זה, יש לספק לו את הסמכות לקבוע מה הם המרכיבים המסוכנים האסורים בתכולת מוצרי העישון. בנוסף, יש לאפשר למשרד לערוך בדיקות מדגמיות למוצרי עישון ולתת לו את הסמכות להכריז על הורדה מהמדפים או השמדת סחורה ("ריקול") במידה ונמצא כי כוללת חומרים אסורים. במקביל לכך, על ישראל לחתום על הפרוטוקול הבינלאומי למאבק בסחר הבלתי חוקי מחד, ולהקים ולנהל מרשם החברות המייצרות, מייבאות ומשווקות של מוצרי העישון, מאידך. בכך, יוכל המשרד לאתר בקלות את המסלול מהיצרן לצרכן, ולאכוף את החוקים הקיימים לאורך שרשרת האספקה.

שנית, נדרש להגדיר בחקיקה מי אחראי לפקח על יישום חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק, כדוגמת הפיקוח על איסור הפרסום, איסור ההצגה בנקודות המכירה וחובת הדיווח על תכולת מוצרי העישון. שלישית והחיוני מכולם - נדרש להגדיר גורם אחראי ומנגנוני ביצוע בשטח לאכיפת איסור המכירה של מוצרי טבק ועישון לקטינים. נכון להיום, המשטרה מסרבת לקחת את זה על עצמה, למשרד הבריאות אין פקחים ותובעים, ומשרד המשפטים מסרב לסווג את המכירה כעבירת קנס מנהלי כל עוד אין מי שיאכוף את החוק. אלו הכל צעדים חשובים והכרחיים שיש לקדם מהר ככל האפשר, לפני הניסיון להעלות את גיל איסור המכירה ל-21.

משרד הבריאות הציב יעד שאפתני להוריד את שיעור המעשנים בישראל ל-5% עד שנת 2035. מסמך עקרונות הפעולה הוא צעד מבורך והכרחי בדרך להשגת היעד. עם זאת, מטריד כי המסמך נעדר כל התייחסות למנגנוני אכיפה לחקיקה הנוגעת למוצרי העישון בישראל, בדגש על איסור מכירה לקטינים ואיסור פרסום ושיווק של מוצרי עישון. חקיקה בלבד, ללא הגדרת סמכויות פיקוח ואכיפה, לא יספיקו כנגד כוחן של חברות הטבק והניקוטין. רגע לפני שממהרים לאשר את המתווה הגיעה העת ללמוד מטעויות עבר. יש להצמיד מנגנוני פיקוח ואכיפה לחוקי העישון השונים. מתווה הפעולה הוא הצעד הראשון בתהליך. זהו צו השעה.

שירה כסלו היא מנכ"לית המיזם למיגור העישון