נבחרת ישראל הצעירה במונדיאליטו: הצלחה כבירה ומרגשת - אבל של בני נוער

נבחרת ישראל הצעירה עושה חיל במונדיאליטו (אליפות העולם עד גיל 20). החבר'ה הצעירים מזכירים לכולם שהם לוחמים אדירים שלא נחנקים ברגעים מכריעים. אופיר חיים מתגלה כמאמן בעל אינטליגנציה רגשית כבירה, וההתלהבות של השדר יונתן כהן והפרשנית אשרת עיני הופכת את האירועים על המגרשים בארגנטינה היסטוריים של ממש עבור הכדורגל הישראלי, אבל - ויש אבל- צריך לזכור שזה טורניר נוער בין שחקנים שלא אפויים עד הסוף ואסור לכדורגל הישראלי שהרגעים הללו יהיו רגעי השיא שלו ושל שחקניו.

צריך לזכור שעל כל ליאו מסי שזכה בשחקן המצטיין של הטורניר הזה יש איסמעל מטר שזכה בשחקן המצטיין של הטורניר ומעולם לא יצא מאבו דאבי. צריך להזכיר שעל כל ארלינג הולאנד, שזכה במלך השערים של הטורניר יש דומיניק אדיאה, שזכה במלך השערים של הטורניר ושנת השיא שלו היתה השנה בה כבש 19 שערים עבור נאקון ראצ'ימה התאילנדית. ברור שאי אפשר שלא להתלהב מהנבחרת הישראלית הצעירה והמגובשת כל כך, ברור שצריך להתרגש מכך שקבוצות כגון בנפיקה מתעניינות בחלק מהשחקנים בנבחרת, כמובן שהשחקנים האלה חייבים לקבל צ'אנס בקבוצות הבוגרות, אבל אסור לשכוח לרגע שהטורניר הוא טורניר שנועד לפתח שחקנים, ואם הם לא מתפתחים לכדי שחקנים בוגרים משמעותיים אז המערכת לא עשתה את העבודה שלה.

קרלוס הוגו גארסיה באיון הוא מנהל הכדורגל לצעירים של סלטה ויגו מלה ליגה אחרי שעבד גם באקדמיה של ברצלונה. הוא פיתח את השחקנים הספרדים שמעורבים בהכי הרבה שערים בלה ליגה העונה - יאגו אספס, גבי וייגה (סלטה ויגו), חוסלו (אספניול), בורחה איגלסיאס (ריאל בטיס) - וגם את השחקנים בחמש הליגות הגדולות כגון הוגו מאיו (סלטה ויגו), מוניר אל-חדאדי (חטאפה), רובן בלאנקו (מארסיי), ג'רארד דאולופאו (אודינזה), סרג'י רוברטו (ברצלונה) ואחרים. גם ראפיניה (לשעבר בברצלונה) ומארק ברטרה (לשעבר בברצלונה) המוכרים התפתחו אצל קרלוס הוגו גארסיה.

יאגו אספאס | צילום: רויטרס

מעט מאוד שחקנים מצליחים לעשות את הקפיצה מכדורגל נוער לבוגרים, פחות מ-3%. כמעט שני שליש עוזבים את כדורגל הבוגרים אחרי תום החוזה הראשון שלהם. להיות כדורגלן בחמש הליגות הבכירות זו משימה קשה. בישראל אולי 2 או 3 ל-30 אלף ילדים שמתחילים לשחק כדורגל יעשו זאת.

אז מה מפריד בין השחקנים שמצליחים בגיל נוער לשחקנים שמגיעים לבוגרים ומצליחים שם? "זה מנטלי בעיקר", אומר הוגו גארסיה. "אני זוכר שאספס עלה למשחק הראשון שלו בבוגרים באצטדיון באלאידוס. הוא היה כבר בן 20 או 21 וזה היה משחק שאם היינו מפסידים בו היינו יורדים לליגה השלישית, אבל אפשר היה לראות איך הוא לא מפחד מהאירוע, איך הוא לוקח את הקבוצה על הגב שלו - מוביל אותה, מבקש את הכדור, מייצר דברים. היינו במצב שאם היינו יורדים לליגה השלישית היינו נעלמים כמועדון. הוא עלה למגרש כשכל הקבוצה היתה תשושה מנטלית. הוא פשוט עורר אותה. כבש צמד. וזה היה הניצחון הגדול ביותר בהיסטוריה של סלטה - הוא הציל אותנו".

אז זה עניין מנטלי?

"כשאני מביט על השחקנים שעולים לבוגרים, הם תמיד מצליחים בגלל שילוב יכולות - אם זו יכולת אתלטית יוצאת דופן או יכולת טכנית יוצאת דופן או אפילו ראיית משחק יוצאת דופן, במיקס הזה תמיד חייב להיות העניין המנטלי - זה מה שעושה את ההבדל. אתה יכול להיות מהיר מאוד או מאוד טכני אבל אם אין לך את המוח הנכון, אתה לא תגיע לליגה ראשונה בכירה".

כמה זה חשוב לכדורגלן כזה להתחיל מוקדם? ועד כמה חשוב שהוא יהיה מגוון מאוד בפיתוח שלו, שיעשה כמה ענפי ספורט?

"זה בסדר להתחיל לשחק כדורגל רציני בגיל 12. אני יודע שיש כאלה שחושבים שהילד צריך להתמקד בכדורגל מגיל 4-5 אבל עבורי זה לא הכרחי. זה יותר חשוב שהילד יהיה פעיל, שיעשה הרבה ספורט, שהקואורדינציה הכללית שלו תשתפר מגיל צעיר. זה עדיף מאשר לעשות רק כדורגל מגיל 4-5. למשל, השחקנים הכי טובים בנגיחות, הקואורדינציה בקפיצה, התזמון של הנגיחה, רובם שיחקו כדורסל בגיל צעיר".

קרלוס הוגו בן 49 ועבד שנים רבות בהרבה מועדונים בספרד - כולל כעוזר מאמן של קבוצות בוגרות. הוא עבד כסקאוט וכמאמן בוויאריאל, היה עוזר מאמן בברצלונה B וגם הואסקה, עבד עם מאמנים מובילים כגון לואיס אנרקיה ואוסקר גארסיה, אבל תמיד רצה לעבוד בפיתוח שחקנים - זה התפקיד שלו עכשיו בסלטה. "מאמן של צעירים צריך כישורים אחרים מאשר מאמן בוגרים" הוא אומר. "אתה צריך לדעת שכשאתה מאמן ילדים בני 12, 16 או 18, אתה צריך להבין את המצב המנטלי שלהם. את המצב שלהם, ממה הם סובלים והדבר הכי חשוב שאתה צריך זה אמפתיה. אתה צריך לדעת מה הוא יכול ללמוד ומתי. לדעת איך לעורר מוטיבציה, והכי חשוב: השחקן צריך להתפתח כאינדיבידואל לא כחלק מקבוצה. הוא צריך להיות ברמה אינדיבידואלית מסוימת, ברמה גבוהה מספיק כדי שהוא יתאים לקבוצה בגיל מאוחר יותר, כבוגר. אם הוא לא בעל איזשהו סטנדרט אישי גבוה מאוד, הוא פשוט לא יוכל לשחק עם בוגרים. כשאתה מאמן קבוצה צעירים, אתה מאמן אינדיבדואלים, לא קבוצה. זה הבסיס".

האם כדאי לשחקנים מצטיינים לעבור בגיל צעיר מחוץ לבית לאקדמיה מובילה?

"אני ראיתי דברים נוראיים בקריירה שלי בהקשרים הללו. אני תמיד חושב שאם האקדמיה המקומית שלך טובה מאוד, עדיף להישאר בה. למשל, אם האקדמיה של ספורטינג חיחון מעולה, אין מה לשחקן לעבור לאקדמיה של ריאל מדריד או ברצלונה, והחוקים מונעים מעבר מגיל צעיר מדי. צריך להבין שהאנשים הצעירים האלה, צריכים להיות בקרבת חברים, בקרבת המשפחה. ראיתי באמת דברים נוראים של ילדים מאוד מוכשרים שמתרסקים בגלל געגועים הביתה. זה יכול להיות איום ונורא כששחקן צעיר מאוד עוזב מוקדם מדי את הבית".

הבעיות המרכזיות בפיתוח שחקנים צעירים לעיתים נמצאות מחוץ למגרש הכדורגל. למשל, השפעת המדיה החברתית. בגילאים צעירים יש בעיה של חוסר אקטיביות מחוץ לחוגי הכדורגל ובגיל מאוחר יותר יש בעיה של סוכנים ואנשים שרואים את הילדים כ"נכסים" או כיצרני כסף לעצמם. "אלו בעיות רציניות בכדורגל הצעירים" קרלוס אומר. "והבעיה המרכזית היא שהכדורגל הוא יותר עסק מאשר ספורט. בגלל זה יש לילדים בני 12-13 סוכנים. בגלל זה המדיה החברתית כל כך חשובה לילדים כי הם בונים לעצמם מותג - הם מנסים לחקות את הכדורגלנים מגיל צעיר מאוד, ובגילאים הצעירים מאוד יש בעיה רצינית עם מסכים. הילדים מעדיפים להיות איתם מאשר להיות בחוץ ולשחק ולהיות פעילים. הטכנולוגיה מדהימה בכל מה שקשור לסיוע באימון אבל היא גם בעיה מחוץ לשעות האימון".

קרלוס הוגו מאמין שכל האימונים והתרגילים צריכים לשלב את כל האלמנטים בפיתוח שחקנים - קוארדינטיבי, פיזי, מנטלי, טכני, יצירתי, דינמי, טקטי, תחרותי - כי זה מה שצריך בכמעט כל רגע על מגרש הכדורגל. "אצלנו כל התרגילים הם משחקונים וכל תרגיל הוא גלובלי - משפרים בו את כל האלמנטים ששחקן צריך", הוא אומר ומקווה שמאמנים צעירים בישראל קוראים ומבינים זאת. "לרוץ מסביב למגרש בלי הכדור זה לא בדיוק משהו שעושים על המגרש ולכן לא צריך לעשות את זה. זה בזבוז זמן. זה לא חכם".

הוא גם מאמין שניצחונות בגילאים הצעירים לא חשובים. "לנצח זה לא חשוב, לרצות לנצח זה מאוד חשוב", הוא אומר. "זה חשוב לרצות לנצח ואת הרצון הזה, את הרצון להתחרות, צריך לטפח - אבל אסור להתמקד בזה כי זה יפגע בפיתוח השחקן. אם המאמן של הילדים רוצה לנצח, הוא יתן לילד גדול לשחק כי הוא מהיר וחזק ולא יתן לילד בן 14 המוכשר מאוד ובעל הפוטנציאל הגדול לשחק בקבוצה של הבני 17 כי זה יהפוך את הקבוצה לפחות טובה. צריך לתת לילדים להתחרות בכל הכוח אבל גם צריך לאתגר אותם בשלבים גבוהים יותר. הם צריכים ללמוד איך להחזיק את עצמם מול גדולים יותר, להרגיש איך זה להתחרות עם השחקנים הגדולים. להוביל ילדים לניצחון, להתמקד בניצחון כמאמן נוער - פוגע בפיתוח השחקנים".

היו לישראל כבר הצלחות כבירות בטורנירי נוער. בכדורסל ובכדורגל גם. כמה מהן תורגמו להצלחות גם בכדורסל ובכדורגל בוגרים? כמה שחקני הנבחרת עד גיל 21 שהעפילה ליורו עד 21 ב-2007 מיצו את הפוטנציאל שלהם? כמה מהם הפכו לשחקני נבחרת ישראל קבועים? וכמה מהם יכולים מסתכלים אחורה על הניצחון ההיסטורי נגד צרפת הצעירה ב-2006, הניצחון שהבטיח את העפלה ההיסטורית ליורו הצעירות, ומבחינתם זה שיא הקריירה שלהם?

את השיחה קרלוס הוגו מסכם עם הדרישות מהכדורגלן העתידי. "הדבר הכי חשוב עבור הכדורגלן בעתיד, וזה תמיד היה נכון, זה היכולת שלו ללמוד, להתאמן ולהשתפר. הוא צריך להיות שחקן שאפשר לאמן. יש שחקנים צעירים מעולים שלא רוצים ללמוד. זה אומר שהם לא יכולים להשתפר וככה הם גדולים בנוער ולא נראים בבוגרים. הילד שמוכן ללמוד משהו חדש כל יום זה הילד עם היכולת הכי חשובה לכדורגל בעתיד. זה והתמודדות עם הלחץ הם כלים מנטליים הכרחיים לכדורגלנים - צעירים או בוגרים".