סמארט החדשה - סינית בניחוח גרמני

לישראלי היפה יש קיה נירו בצבע כחול, לא הנירו החשמלית אלא ההיברידית. במרכז הקניות העמוס שמשקיף לטבריה יש מעט עמדות טעינה מהירות וגם מעט חניות לכולם, אז הישראלי היפה חונה בחניה שמיועדת לטעינת המכוניות החשמליות, אף שיש לו בכלל מכונית היברידית. כשהישראלי היפה מתבקש לפנות את מקום החניה לטובת סמארט החדשה, שהיא מכונית חשמלית אמיתית, הוא פחות זורם. סמארט החשמלית נאלצה להמתין עוד חצי שעה עד שאפשר היה סוף סוף להתחבר לעמדת הטעינה המהירה. שעה וחצי שרופות בזמן מלחמה, תודה.

סמארט החדשה אינה סמארט הישנה. סמארט הישנה היתה בתחילת דרכה מכונית עירונית קטנטנה שמיועדת להסיע שני נוסעים, פרי שיתוף פעולה בין מרצדס ויצרנית השעונים סווטש. אחר כך המצב הפך מורכב: סמארט הפכה גם למכונית עם ארבעה מקומות, אבל עדיין קטנה מאוד – ואז סמארט נכחדה. אבל בינתיים בצדו השני של העולם היו מי שהבינו שכיום הכל מיתוג: ג'ילי הסינית קנתה חלק ממותג סמארט, הייצור עבר לסין ועל סמארט הישנה והגרמנית אין יותר מה לדבר. סמארט החדשה מזמן אינה מכונית עירונית קטנה, היא רכב כביש־שטח עם פלטפורמה של ג'ילי, אבל כל היתר הוא של מרצדס בנץ. ג'ילי היא תמנון סיני אמיתי: היא מחזיקה גם בחלק מוולוו וגם ביצרנית הרכב זיקר, והמשמעות היא שמתחת לפני השטח לסמארט ולמתחרות שלה, שלקונצרן ג'ילי יש בהן החזקות, יש הרבה מן המשותף, בעיקר ברמת השלדה.

סמארט החדשה נראית קצת כמו סמארט ישנה וזו לא טעות: יש הרבה סמלים של סמארט במקומות בולטים, יש מדבקות קטנטנות בחלונות שעושות אפילו קצת צחוק מהצללית של הסמארט. אבל סמארט החדשה גם נראית כמו מרצדס כי חשוב שהקונים יידעו שהם מקבלים קצת מרצדס: החלק האחורי שלה דומה מאוד לזה של רכבי הכביש־שטח הקטנים של מרצדס, החלק הקדמי שלה נראה אנונימי כמו כל רכב כביש־שטח קטן שיוצא מסין.

סמארט החדשה נראית קומפקטית, דחוסה, יש לה גלגלים ענקיים וצמיגים ספורטיביים מאוד, וזה גורם לה להיראות שרירית וזועמת, מפתיע בשביל רכב כביש־שטח סיני־גרמני קטן.

בפנים ניכר שאנשי מרצדס ביקשו לשלוט בעשייה: תא הנוסעים של סמארט הוא אחד הנעימים והמעניינים ביותר שיש כיום בקטגוריה. איכות החומרים בחלק העליון של תא הנוסעים מצוינת. המושבים טובים מאוד אם כי נוקשים אף שיש להם אפשרות כיוון מסעד. בין הנהג והנוסע יש גשר פיקוד גבוה ונאה. מתחתיו מסתתר פלסטיק באיכות לא ממש גבוהה. על הכל שולט ממשק משתמש יחסית ברור: יש אנדרואיד אוטו, יש מערכת שמע מהטובות בהן נתקלנו ויש שליטה לדוושה האלקטרונית, אבל היא מבוצעת רק מהמסך. על המסך אחראי שועל, כלומר ציור של שועל. אולי זה שועל חכם, אולי זה שועל מבולבל, השועל של סמארט יודע לקפוץ, יודע לנוח, יודע להסיט את תשומת לבו של הנהג בניסיון מוזר להיות אולי מדליק, לא הולך לו.

תא הנוסעים. מערכת שמע מצוינת | צילום: טל סער

מאחור המצב שונה. סמארט החדשה מצוידת בהתקן שבעבר ראינו אפילו ברנו טווינגו המקורית: ספסל אחורי שנע קדימה ואחורה על מסילה. כשהספסל נלקח אחורה יש מאחור מקום סביר, אבל אין בתא המטען מקום ליותר ממזוודה אחת לא גדולה, אף שלתא המטען יש רצפה כפולה. כשהספסל נלקח קדימה אז בתא המטען יש מקום סביר מינוס, אבל אז מאחור אין מקום למי שגילו מעל 10. מקדימה יש תא אחסון נוסף, הוא לא מספיק ליותר מתיק יד קטן. בדומה לחלק הקדמי, גם מאחור איכות היא מילת המפתח. אבל מרווח פנימי - פחות.

הפתעה: סמארט החדשה היא מכונית חשמלית קטנה וכועסת, וזו אפילו לא הגרסה הספורטיבית. להרבה מכוניות שמשתייכות לקטגוריה הזאת יש מנוע שמפיק לכל היותר 210 כוחות סוס, לסמארט יש מעל 270 כוחות סוס, והם הולכים לגלגלים האחוריים. בסיס הגלגלים, כלומר המרחק בין הסרן הקדמי והאחורי, הוא כ־2.7 מטרים, כלומר כ־30 ס"מ פחות מיונדאי איוניק 5, והתוצאה מזכירה מטוטלת קצרה, כלומר מכונית שמי שירצה יוכל להביך איתה מכוניות ספורט וליהנות מהתהליך הזה שוב ושוב ושוב, עם החלקות שמבהילות עוברי אורח. בדקנו, זה נכון. אבל בעולם האמיתי ספק אם למישהו יהיה הזמן האנרגיה לבדוק מה סמארט החדשה יודעת לעשות בכביש מפותל, ועדיין זה כיף אדיר. כשהסמארט לא במצב תקיפה היא מתנהגת אחרת. מבחינה הנדסית מכונית כזאת מהווה אתגר: הרבה כוח, הרבה משקל. הנסיעה עצמה לקוחה מספר החוקים של מרצדס, סמארט החדשה שקטה, מוקפדת מאוד, מבודדת היטב. אבל המשקל עושה את שלו והחלק האחורי מרגיש כל הזמן עסוק, הצמיגים הספורטיביים הענקיים מטפלים כל הזמן בבורות, בשיבושים, זו לא בדיוק התרסקות על שיבושים, זה יותר חוסר החלטיות תמידי בכל כביש שאינו מושלם. יש יצרנים שיודעים כיצד לטפל בבעיות האלה יותר טוב, אף שהמכונית שלהם חשמלית ויש בה סוללה כבדה.

מבחינת טעינה וטווח, סמארט מבטיחה מעל 400 ק"מ נסיעה. בפועל בערך 350 ק"מ הם טווח ריאלי. כשהטעינה מבוצעת בעמדה ביתית אז משך הזמן פחות משעה, אבל בטעינה מהירה המצב שונה: סמארט מצהירה על קיבולת טעינה של 150 קילו־ואט בטעינה המהירה. בטעינה הראשונה בעמדה שמוגבלת ל־90 קילו־ואט הסמארט קיבלה את הזרם בשמחה. בטעינה השנייה המכונית הגיעה עם חצי סוללה מלאה והגבילה את קצב הטעינה ל־74 קילו־אט אי שם ליד הכנרת בלילה, עם ממטרים פזורים וקור אימים. יש גבול כמה אפשר להסתתר בתוך חנות נוחות בלי לרכוש יותר מכוס קפה אחת.

בשורה התחתונה סמארט החדשה היא מוצר מעניין שיווקית. היבואנית יודעת היטב שיש לה כאן נכס: רכב כביש־שטח סיני, מה שעם ישראל אוהב. היבואנית נזהרת מלציין שזו מרצדס, רק מציינת על צד הרכב שהוא "מעוצב על ידי מרצדס". אבל ברור שעל השם של מרצדס צריך לשלם יותר, וכאן יש בעיה מיצובית. נכון לשלהי 2023, סמארט בגרסה שנבחנה עולה 190 אלף שקל, מחיר שמוצמד לרכב כביש־שטח קטן, סיני עם מיצוב גרמני ברור, לא מושלם מבחינת איכות הנסיעה ונפח תא המטען - אבל איכותי מאוד מבחינת תא הנוסעים. לעומת זאת, בשוק יש כיום מכוניות כמו טסלה 3 שגם הן סיניות, אבל המיצוב הוא אמריקאי טכנולוגי, או 7P של XPENG שהוא סיני, עם מיתוג סיני טכנולוגי. המחיר של סמארט החדשה בגרסה שנבחנה קרוב מאוד לאלה של רכבים חשמליים שאומנם אינם חולקים דנ”א גרמני, אבל הם בהחלט מצוינים, מרווחים ונוחים למדי, ולכן סמארט תיועד בעיקר למי שכבר מכירים היטב את מרצדס ומוכנים לשלם סכומים כאלה על מה שכנראה יהיה רכב שני בבית. לגבי כל יתר הציבור, שרק רוצה מכונית ליומיום - להם לא כדאי להוציא 190 אלף שקל על רכב כביש־שטח סיני קטן וחשמלי, גם אם הוא משתייך לבית היוצר של מרצדס, פשוט בגלל שיקולי פרקטיות, כי מערכת שמע מעולה ואיכות גימור מרשימה לא נמצאות בראש סדר העדיפויות הכלכלי של רוכשי הסיניות. עם זאת, לפחות נכון לשלהי 2023, יש לסמארט גרסה יותר עממית שעולה 175 אלף שקל, שרלבנטית לרוב הלקוחות בארץ.

סמארט 1 פרימיום

מנוע: חשמלי, הספק מרבי 272 כ"ס, מומנט מרבי 34.9 קג"מ

ביצועים: מהירות מרבית 180 קמ"ש, זינוק ל־100 קמ"ש 6.7 שניות

צריכת אנרגיה: נתוני יצרן 5.5 קוט"ש. נתוני מבחן 6.7 קוט"ש

בטיחות: 7 כריות אוויר, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי. סייען בלימה, היגוי אקטיבי

קבוצת זיהום: 1

מחיר: 190 אלף שקל