בג"ץ חייב לטלטל את קומבינת המשתמטים

העתירה שמבקשת לגדוע את התמיכות הכספיות למשתמטי הגיוס מזכירה קצת את האמירה של הגנרל בארקר, מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל, שדרש "להכות את היהודים בכיסם". הפגיעה הזו, לפי התפיסה האנטישמית הרווחת, היא הכואבת ביותר מבחינתם של היהודים.

ואכן, איפה הכאב יותר גדול? השאלה הזו נפרשה היום בשני סשנים עוקבים בבג"ץ - בג"ץ הדם ובג"ץ הדמים. שניהם שלובים זה בזה. הראשון מבקש לגייס את החרדים בגלל פקיעת החוק שמסדיר את השתמטותם. "תתחילו לפחות עם אלף", דרשה עו"ד דפנה הולץ־לכנר לקול התשואות הרמות של הקהל. השני מבקש לקטוע את זרימת המזומנים לדח"שים (דחויי השירות) בגלל שפקיעת החוק אמורה לסגור את הברז. "המשך התמיכות מנוגד לחוק התקציב", אמר עו"ד גלעד ברנע, "זו אפילו עבירה משמעתית".

נציג הממשלה, עו"ד אבי מיליקובסקי, היה הדמות האומללה באולם היום. ככה זה כשאתה אמור לייצג קומבינה פוליטית סרוחה שמתחמקת מכל ערך של שוויון, מוסר, שותפות בנטל, צדק חברתי וערבות הדדית. ואז הפוליטיקאים הבורחים שולחים את המשפטנים כדי לנקות אחריהם.

מ"מ מקום הנשיא, עוזי פוגלמן, האדיב בשופטים, הבין למצוקתו של מיליקובסקי ולא קרע אותו לגזרים כמתבקש. אך בסיום הדיון הוא לא ויתר והודיע לו שאם לא יביא לו את הנתונים המדויקים - שהקליינטים שלו במדור הישיבות בלשכת הגיוס אוהבים להסתיר - אז הצווים, במידה שיוצאו, יפגעו אף יתר על המידה והנדרש.

כדי להבין את משמעות האיום הזה, צריך להכיר לעומק את ההסתעפויות ותתי־הסעיפים של המנהרות והמחילות הנסתרות שבהן זורמים כספי התמיכות. להבין את ההבדלים בין כולל לישיבה, את ההבדלים בין סוגי התלמידים, את דיני התמיכות המסובכים. מערכת מפותלת ובלתי שקופה שנבנתה כך כדי שאף אחד לא באמת יבין ולא יוכל לפקח עליה.

אגב, הפוליטיקאים החרדים, מגולדקנופף ועד גפני, הוזמנו למסור את עמדתם לבג"ץ, אבל הם סירבו להגיע. העמדה היחידה שהגישו לבג"ץ היא התנגדותם לשידור החי של הדיון. גם לא היה להם העוז להתייצב (דעתם על בג"ץ ולשכת הגיוס די דומה), וגם היתה להם החוצפה להתנגד לפומביות הדיון. לא בטוח שבג"ץ יושיע כאן אבל חשוב להודות לעורכי הדין אליעד שרגא, טומי מנור, משה שפירא, הולץ־לכנר וברנע, שמצטרפים לשרשרת הדורות שייסד עורך הדין המיתולוגי יהודה רסלר - עותרים שמתעקשים להציף ולהטיח שוב ושוב את העיוות החברתי והמוסרי הזה בפני החברה ובית המשפט.

החרדים באמת מאמינים שלימוד התורה מגן על עם ישראל. שלהיהרג באוהלה של תורה זה כמו להיהרג בעזה. על העיקרון לא כדאי להתווכח. אין טעם. אבל על המכסות אפשר? וכמה לומדים יספקו את ההגנה הדרושה. כמה כיפות ברזל צריך וכמה כיפות שחורות, כי אף משאב לא אמור להיות אינסופי. ובעיקר, כמה מתחזים ללומדים שמשתמטים גם מהצבא וגם מהכולל עלינו לממן. ולא חייבים לשרת בצבא, אפשר שירות לאומי או שירות אזרחי. אבל הכל שקוף, מוסדר בחוק ותחת הסכמה רחבה. הפוליטיקאים החרדים, בהנחיית הרבנים, לא ייתנו לזה לקרות. גם הטבח של ה-7 באוקטובר, שמחייב חשיבה חדשה לגבי צרכי המדינה, לא יזיז אותם מדעתם.

לשופטי בג"ץ ניתנה הזדמנות לטלטל מעט את ההסדרים הנוכחיים. באמצעות הוצאת צווים על תנאי שמאלצים את המדינה להציג מתווה לחוק חדש ולחשוף את הנתונים, המספרים והפרוצדורות של הסבסוד המושחת הזה.