משרד החוץ מינה 17 שגרירים, מתוכם רק שתי נשים

משרד החוץ הודיע אתמול (ג') על סבב מינויים של שגרירים ברחבי העולם. בסך הכל הוחלט על מינויים של 16 שגרירים וקונסול כללי אחד, כולם דיפלומטים ותיקים, שכעת ממתינים לאישור הממשלה. אולם, מתוך 17 השגרירים המיועדים, יש רק שתי נשים.

השגרירויות שיקבלו שגריר חדש הן הודו, ספרד, מצרים, הונגריה, פינלנד, סרביה, לטביה, דרום אפריקה, דרום קוריאה, ניו זילנד, אוזבקיסטן, נפאל, הונדורס, הוותיקן, משלחת האום בז'נבה, משלחת הקבע ל-OECD ומועצת אירופה ותפקיד הקונסול הכללי של ישראל בבוסטון. שתי הנשים שימונו לשגרירות הן אביבית בר-אילן בסרביה וסנדרה סימוביץ' בלטביה.

במשרד החוץ מודעים לבעייתיות שבמינוי שתי נשים בלבד בסבב מינוי הבכירים הנוכחי, אך במקביל טוענים שם כי מדובר בבעיה מורכבת יותר מכפי שנדמה וכי המספר הנוכחי אינו מייצג. ל"כלכליסט" נודע כי רק רבע מכלל המועמדים שניגשו לתפקידי ראש נציגות בחו"ל בסבב הנוכחי הם נשים (למרות שבפועל מונו אף פחות מזה, 11.7%) ושלכמעט מחצית מהתפקידים לא הוגשה מועמדות אפילו של אישה אחת.

ביולי החליטה נציבות שירות המדינה להפסיק לפרסם מכרזים בלשון רב-מגדרית או לוכסן שאפשר פנייה לשני המינים, וזאת על אף שמחקרים שונים הוכיחו כי כתיבה כזו מגדילה את מספר הנשים שמגישות מועמדות למשרות.

משרד החוץ מתמודד עם תופעה שבה בדרגים הנמוכים, כולל דרגי הניהול הזוטרים, יש רוב נשי, ואילו בדרגים הגבוהים ישנו רוב גברי מובהק. לפי נתוני משרד החוץ, כיום נקלטות יותר נשים לעבודה במשרד מאשר גברים, ובתפקידי ההנהלה הזוטרה של המשרד יש כ-60% נשים לעומת 40% גברים. עם זאת, ככל שעולים בדרגה היחס מתהפך, כאשר בדרג של ראשי חטיבות כבר יש יחס של 43% נשים לעומת 67% גברים, ובדרג סמנכ"ל יש 37% נשים לעומת 63% גברים. מבחינת ראשי נציגויות, הקטגוריה בה נכנסים השגרירים, יש 32 נשים מתוך 106 נציגויות מאוישות – כלומר 30% נשים לעומת 70% גברים.

הסיבה ל"פירמידה המגדרית" במשרד החוץ מגוונת, ונובעת בין השאר מאופן ניהול כוח האדם במשרד. משרד החוץ הוא גוף היררכי באופן חריג במגזר הציבורי, וההתקדמות בו איטית במיוחד. כיום, גיל הכניסה הממוצע למשרד החוץ במסגרת קורס צוערים נע סביב גילאי 34-33, והמשמעות היא שההגעה לדרגים בכירים במשרד מתרחשת לרוב בגילאי 50 ומעלה. כך, על אף שהיום יש רוב נשי בקורסי הצוערים, ההנהלה הבכירה שמאיישת את תפקידי השגרירים מתבססת על קורסי צוערים מלפני 20 שנה בהם היה מיעוט נשי מובהק. יש להוסיף כי 10% ממינויי השגרירים בעולם הם מינויים פוליטיים, ולממשלה יש 11 משרות שגריר שהיא יכולה לאייש. נכון להיום, האישה היחידה שמונתה באופן פוליטי לתפקיד היא ציפי חוטובלי שמכהנת כשגרירת ישראל בלונדון, וכל השאר גברים.

מלבד ההיבט הארגוני, במשרד החוץ מצביעים על היבט סוציולוגי שמקשה על מינויי נשים לתפקידים בכירים בחו"ל, וזאת לעומת תפקידי סמנכ"ליות בארץ שקל לאייש. לטענת גורמים במשרד החוץ, גם בישראל של 2023 עדיין לא מובן מאליו שגבר יילך אחרי אישה לחו"ל לשליחות, מה שמונע מנשים להגיש מועמדות למשרות בחו"ל. לכך יש להוסיף שברוב המקרים בישראל הגבר הוא עדיין המפרנס העיקרי, ולכן המשמעות של מעבר לחו"ל בעקבות בת הזוג משמעה אובדן הכנסות למשק הבית.

ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "משרד החוץ, שר החוץ ומנכ"ל משרד החוץ רואים חשיבות רבה בקידום נשים לתפקידי ניהול בשירות הדיפלומטי. שירות החוץ מתמודד עם חסמים מבניים ותרבותיים ייחודיים בעיקר בכל הקשור לתפקידי שגרירות וראשות נציגויות ישראל בעולם, ונעשית עבודה מאומצת להסירם. אחת הדרכים להתמודד עם הסוגיה היא באמצעות גיוס יותר צוערות למשרד החוץ, ואכן בקורס הצוערים של משרד החוץ בשנים האחרונות יש רוב נשי. ועדת המינויים של משרד החוץ בוחרת מתוך שורה של מועמדות ומועמדים את המועמד/ת המתאים או המתאימה ביותר לתפקיד, אשר ייצגו את מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר".