אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ילדים זה שמחה, אבל אולי הגזמנו? הניסוי הישראלי הענק שאיש לא יודע איך ייגמר צילום: שאטרסטוק

פרויקט מיוחד

ילדים זה שמחה, אבל אולי הגזמנו? הניסוי הישראלי הענק שאיש לא יודע איך ייגמר

קצב הגידול באוכלוסיית ישראל ממתן בצורה משמעותית את הישגי הצמיחה השנתית, ומעמיד בספק את יכולתה של המדינה לתמוך גם בחוליות החלשות בעתיד. האם ישראל הגיעה לשלב שבו עליה לפעול לצמצום הילודה? "ישראל מצטופפת" - כתבה שישית בסדרה

14.01.2022, 08:02 | דורון ברויטמן

בשבועות האחרונים - וביתר שאת בעקבות פרויקט "ישראל מצטופפת" של "כלכליסט" - גובר השיח סביב אחת הסוגיות המרכזיות שאיתן תתמודד מדינת ישראל: גידול מסיבי של האוכלוסייה שצפויה להכפיל את עצמה בתוך 30 שנה בשטח נתון. המשמעויות אדירות וכדי להמחיש אותן ולו במעט, נסו לדמיין זאת כך: כל מה שנבנה כאן בכמעט 74 שנות קיומה של מדינת ישראל יצטרך להיבנות שוב, בנוסף לקיים ובפרק זמן קצר בהרבה. כל מה שאתם רואים היום סביבכם, כל כביש, כל בניין, כל בית חולים וכל בית ספר יופיע פעמיים. התוצאה ברורה: הכפלה של העומס בכבישים, העומס בבתי החולים, העומס בכיתות הלימוד, העומס ברחובות ואפילו העומס בפארקים ובגנים הציבוריים. 

קראו עוד בפרויקט "ישראל מצטופפת" של כלכליסט: 

הניסיונות של מדינת ישראל להתמודד עם אתגרי הצפיפות בהתאמת התשתיות לקצב גידול האוכלוסייה כשלו עד כה. די להסתכל על שוק הדיור והמחסור העצום ביחידות דיור כדי להבין עד כמה המדינה מפגרת מאחור. הסיבות לכישלונות מגוונים, מבירוקרטיה מסועפת שאינה מאפשרת התקדמות מהירה, דרך היעדר תקציבים מתאימים ועד ללחצים ולמאבקים פוליטיים שפוגעים בהתקדמות. מדינת ישראל יכולה להתחיל להשקיע משאבים אדירים בבעיות שנובעות מהגידול באוכלוסייה. אך מדובר במרוץ בלתי פוסק שבו אין למדינה סיכוי לנצח. לכל היותר, עם קצת מזל, היא תצליח לצמצם מעט את הפערים. 



הגידול באוכלוסיית ישראל יצריך הכפלת התשתיות, צילום: שאטרסטוק הגידול באוכלוסיית ישראל יצריך הכפלת התשתיות | צילום: שאטרסטוק הגידול באוכלוסיית ישראל יצריך הכפלת התשתיות, צילום: שאטרסטוק

אפשרות נוספת להתמודד עם הנושא היא לגעת בלב העניין – פריון ילודה גבוה – שמשותף לכל האוכלוסייה. הפתרון, בניגוד לשאר הבעיות המתהוות כתוצאה מהצפיפות, בהכרח ישליך על שאר תחומי החיים. הררי מילים נכתבו, כולל בעיתון זה, על פריון הילודה הגבוה בישראל שעומד על שלושה ילדים לאישה (הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD). לנוכח הגידול הצפוי באוכלוסייה הנגזר מכך אל מול כישלונה הצפוי מראש של המדינה להתאים את התשתיות אליו, עלינו לשאול את עצמנו בכנות שמא הגזמנו? האם לא הגיעה השעה לחשוב ברצינות על צמצום הילודה בישראל? 

למען הסר ספק, פריון ילודה נמוך מדי של מתחת לשני ילדים לאישה עלול גם הוא לפגוע בחוסנה הכלכלי והחברתי של המדינה. כך למשל, במדינות עם פריון ילודה נמוך, כמו ברוב מדינות אירופה, יש מחסור חמור בכוח עבודה. על מנת להתמודד עם הבעיה, מדינות אירופה מעודדות הגירה וזו בתורה משפיעה על המרקם החברתי והפוליטי במדינה. זאת ועוד, כל מנגנון הביטוח הלאומי של מדינת ישראל, זה המאפשר למדינה לספק שירותים חברתיים לאזרחיה, מבוסס על כך שהדור הצעיר הוא זה המממן את צרכיו של הדור שקדם לו. בהיעדר מספיק אזרחים שיתרמו לסל התקציב של הביטוח הלאומי, הרי שזה לא יוכל לספק את השירותים שלשמו הוקם. 

קצב גידול אוכלוסייה של 1.8% בשנה בישראל (לעומת 0.4% ממוצע ב-OECD), ממתן בצורה משמעותית את הישגי הצמיחה השנתית. המדינה משקיעה פחות בכל אזרח

מאידך, לפריון ילודה גבוה מדי יש משמעויות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת. הנה כמה דוגמאות: קצב גידול אוכלוסייה של 1.8% בשנה בישראל (לעומת 0.4% ממוצע ב-OECD), ממתן בצורה משמעותית את הישגי הצמיחה השנתית שלה לאחר שהתוצר לנפש למעשה מצטמצם. במילים אחרות, המדינה צריכה להשקיע יותר כסף ומשאבים כיוון שיש לה יותר אזרחים, וכיוון שהצמיחה שלה לא גבוהה מספיק ביחס לגידול האוכלוסייה היא משקיעה פחות כסף בכל אזרח. 

זאת ועוד, "לאור העובדה שפירות הצמיחה לא מתחלקים שווה בין חלקיה השונים של האוכלוסייה", כתב פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, במסמך של פורום צפוף שעסק בנושא, "שיעור גידול לנפש של אחוז אחד בלבד פירושו שחלקים מסוימים בחברה הישראלית כלל לא יראו שיפור במצבם, ואף תיתכן הרעה אבסולוטית בהם. זה תרחיש מסוכן ביותר בחברה שהנה כה הטרוגנית ומקוטעת, וכבר סובלת ממתחים חברתיים קשים".



אם לא די בכך, פריון ילודה גבוה גורם לכך שמספר האנשים בגיל העבודה (64-15), קרי אנשים לא תלויים שתורמים לתמ"ג, יורד, ואילו מספר האנשים התלויים - קשישים ובעיקר ילדים - עולה. במילים אחרות, העול על המדינה והנטל על האזרחים העובדים הופכים להיות גדולים יותר. על פי נתוני ה-OECD, נכון לשנת 2020, ישראל נמצאת במקום הלפני אחרון מבין 53 מדינות בשיעור האוכלוסייה בגילי עבודה עם 59.9%. לשם השוואה, בסעודיה, המדינה שנמצאת במקום הראשון, שיעור זה עומד על 72.4%, ובדרום קוריאה, הראשונה מבין מדינות הארגון, הוא עומד על 72.1%.

מספר האנשים בגילי העבודה (64-15) שתורמים לתמ"ג, יורד, ואילו מספר האנשים התלויים - קשישים ובעיקר ילדים - עולה. במילים אחרות, העול על המדינה והנטל על האזרחים העובדים הופכים להיות גדולים יותר

היהודים עקפו את הערבים בילודה

ישנו קשר ברור בין פריון ילודה לבין חוסן כלכלי. בהשוואה שביצע "כלכליסט" בין 153 מדינות עם יותר ממיליון תושבים עולה כי במדינות שבהן התמ"ג לנפש גבוה יותר - פריון הילודה נמוך יותר, ולהיפך. היחידה שיוצאת דופן היא מדינת ישראל, שבה התמ"ג לנפש גבוה וגם פריון הילודה גבוה. לטענת פרופ' דן בן דוד, נשיא מכון שורש למחקר כלכלי-חברתי, "ישראל היא מוצר כלאיים של העולם המפותח. היא לא החליטה לאן היא שייכת". לדבריו, המצב כפי שהוא היום לא יכול להימשך לאורך זמן, "זו נקודת אל-חזור דמוגרפית", הוא אומר.

האם מערכת החינוך ערוכה להתמודד עם גידול עצום באוכלוסייה?, צילום: שאטרסטוק האם מערכת החינוך ערוכה להתמודד עם גידול עצום באוכלוסייה? | צילום: שאטרסטוק האם מערכת החינוך ערוכה להתמודד עם גידול עצום באוכלוסייה?, צילום: שאטרסטוק

תופעה דומה מתרחשת גם כאשר בוחנים את המצב בתוך מדינת ישראל. בהשוואה של נתוני הלמ"ס של 255 רשויות ומועצות מקומיות ניכר בבירור כי ככל שהישוב במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר, כך שיעור הילדים (גילאי 17-0) ביישוב גבוה יותר, ולהיפך. על פי הנתונים, ביישובים באשכול הסוציו אקונומי הנמוך ביותר (1), שיעור הילדים ביישוב עומד על כ-54% בממוצע, בעוד שבאשכול סוציו-אקונומי 5 הוא עומד על 33.3% בממוצע ובאשכול הסוציו-אקונומי הגבוה ביותר (10) עומד שיעור הילדים על 27.3% בממוצע.



"ככל שיש יותר ילדים במשפחה", מסביר בן דוד, "הסיכוי שהמשפחה הזו תהיה ענייה הוא גדול יותר. אותה הכנסה של משק בית צריכה להתפזר על יותר נפשות. אם ההכנסה הזו הייתה מעלה את המשפחה מעל קו העוני כאשר היו בה שניים או שלושה ילדים, ברגע שיש שבעה ילדים המשפחה יורדת מתחת לקו העוני. זה עניין מתמטי פשוט". לתפישתו של בן דוד, הקשר בין מצב כלכלי חברתי לבין שיעור הילודה הוא לא נסיבתי אלא קשור לגורם שלישי – השכלה. "ככל שאנשים משכילים יותר, הכנסתם גבוהה יותר ולכן יש להם יותר סיכוי לא לחיות בעוני" אומר בן דוד, "ככל שהם משכילים יותר, הם מבינים את החשיבות להשכלה והם רוצים להקנות את היכולות האלו לילדים שלהם. ההוצאות הכרוכות בגידול ילדים מחייב את ההורים לא לפזר את היכולות שלהם על הרבה ילדים אלא להתמקד על מספר ילדים מצומצם".

שלושת האשכולות הכלכליים-חברתיים הנמוכים ביותר כוללים ברובם המוחלט יישובים חרדיים ויישובים ערביים. אלו כאמור גם האשכולות שבהם שיעור הילדים הממוצע הוא הגבוה ביותר. מפילוח היישובים, ניכר כי היישובים החרדיים הם אלו שמרימים את הממוצע כלפי מעלה בכל אחד מהאשכולות. במודיעין עילית לדוגמה, שיעור הילדים עומד על 63.6% מכל האוכלוסייה ביישוב, בביתר עילית על 60.4% ובאלעד על 56.5%. לא נתון מפתיע לנוכח העובדה שפריון האישה החרדית עומד על 6.5 ילדים. 



הנקודה המרכזית היא שהאוכלוסיות שתורמות הכי הרבה למאזן הילודה הן גם אלו שתורמות הכי פחות לכוח העבודה ולהכנסות המדינה. על פי בדיקה שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנת 2019 רק 53% מהגברים בגילאים 64-25 בחברה החרדית מועסקים לעומת 88% מהיהודים הלא-חרדים. בקרב הנשים מדובר על 77% בחברה החרדית לעומת 84% בקרב היהודים הלא חרדים. הבעיה מתעצמת לנוכח פערי השכר הגבוהים מאוד בין שתי האוכלוסיות. כך למשל, השכר הממוצע בשנת 2018 בקרב גברים חרדים עמד על 8,957 שקל לעומת 15,988 בקרב היהודים הלא-חרדים. במילים אחרות, גם כאשר חלקים מחברה החרדית כבר משתלבים בשוק העבודה, תרומתם נמוכה מהאחרים.

האם ישראל תצליח לספק את צורכי הדורות הבאים בצורה נאותה?, צילום: שאטרסטוק האם ישראל תצליח לספק את צורכי הדורות הבאים בצורה נאותה? | צילום: שאטרסטוק האם ישראל תצליח לספק את צורכי הדורות הבאים בצורה נאותה?, צילום: שאטרסטוק

גם בחברה הערבית ניכרים מאפיינים דומים. על פי דו"ח של המשרד לשוויון חברתי, נכון לאוגוסט האחרון, שיעור הגברים הערבים בגילאי 64-25 שהשתתפו בכוח העבודה עמד על 73.4% לעומת 84% בקרב כלל האוכלוסייה. אצל נשים ערביות עמד שיעור ההשתתפות בכוח העבודה על 42.4% לעומת 77.8% בקרב כלל האוכלוסייה. אולם, בניגוד לחברה החרדית, בחברה הערבית פריון האישה נמצא בירידה מתמדת לאורך השנים. אם בסוף שנות ה-70' עמד שיעור הילודה בחברה הערבית על ממוצע של 6.6 ילדים לאישה, לעומת 2.97 ילדים בחברה היהודית. בתחילת שנות ה-2000 עמד שיעור הילודה בחברה הערבית על ממוצע של 4.2 ילדים לאישה, לעומת 2.7 ילדים בחברה היהודית, ואילו בין השנים 2019-2015 מדובר על ממוצע של 3.08 ילדים לאישה בחברה הערבית אל מול 3.14 בחברה היהודית. הירידה המתמשכת בפריון בחברה הערבית מאפיינת הן את הנשים המוסלמיות, הן את הנוצריות והן את הדרוזיות.



לא גזירה משמיים

אם מדינת ישראל רוצה להתמודד עם אתגרי הצפיפות, עליה לגעת בראש ובראשונה בשורש העניין – פריון הילודה הגבוה בישראל. על מנת שזה יצליח, רשויות השלטון והאזרחים צריכים להתגייס למאמץ. האם לא הגיעה העת שישראל תודה בכישלונה המתמשך להדביק את התשתיות לקצב גידול האוכלוסייה ותפנה לנתיב פעולה אחר? האם אנחנו באמת רוצים לדחות את העיסוק בנושא עד לנקודת האל-חזור שבה המדינה תגביל את הילודה באופן אקטיבי כפי שקרה בעבר בסין?  

אי אפשר להתווכח עם העובדה ששיעור הילודה הגבוה ביותר הוא בחברה החרדית. אולם בניגוד למקובל לחשוב, פריון הילודה בחברה החרדית יציב לאורך 15 השנים האחרונות. מנגד, בקרב נשים יהודיות שהגדירו את עצמן כדתיות, מסורתיות וחילוניות נרשמה עלייה הדרגתית בפריון. בחברה החרדית פריון הילודה הגבוה הוא ציווי משמיים. בשאר המגזרים, העלייה בפריון מתרחשת ממניעים אחרים כמו ניסיון לחזק את החוסן הלאומי, ערכי משפחה חזקים או אולי אפילו מטראומת השואה שעדיין מהדהדת בנו. התוצאה של כל אלו היא הניסוי החברתי הגדול ביותר בישראל - שאיש אינו יודע כיצד יסתיים. 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות