הממשלה נסוגה מחוק אקלים שאפתני ורידדה את יעדי הפליטות

חוק האקלים של המשרד להגנת הסביבה צפוי לעלות היום לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה. הממשלה נסוגה מהתחייבות מפלגות הקואליציה בהסכמים הקואליציוניים, והחליטה להתחייב להפחתת פליטות גזי חממה רק ב־30% עד סוף העשור, ולא ב־50% כשם שהצהירה עם הקמתה. החוק אינו מלווה בתוכנית אופרטיבית או בתקציבים קונקרטיים למעבר לאנרגיה מתחדשת ואף מותיר לממשלה גמישות רבה לשנות את היעדים בשנים הבאות ובכך להימנע מתביעות משפטיות, במידה ולא תעמוד ביעדים, כפי שמעריכים משרדי הממשלה.

החוק מגיע לשולחן ועדת השרים לחקיקה לאחר חודשים ארוכים שבהם התווכחו משרדי הממשלה על סעיפיו ובראשם יעדי הפחתת הפליטות. גם כעת אין הסכמות סופיות וייתכן כי ההחלטה תונח לפתחם של השרים עצמם.

במשרדי האוצר, האנרגיה והכלכלה דרשו לא לשדרג את היעד ולהותירו על 27%, בדומה לחוק שעבר בקריאה ראשונה תחת ממשלת בנט־לפיד. בנוסף, דורש כעת משרד האוצר לרדד עוד את היעדים ולהדגיש בחוק שמדובר ב״שאיפה״ של הממשלה, ולא מחוייבות. הסיבה לכך היא הטענה שישראל בין כה לא תצליח להשיג גם יעדי הפחתת פליטות נמוכים יותר, ולא תיישר קו עם המדינות מהפותחות.

בשל הוויכוחים בין המשרדים, הכדור עבר לאחרונה למשרד ראש הממשלה, שהפעיל בשבוע שעבר לחץ גדול לקדם את החוק בשל ביקורו של ג׳ון קארי, השליח האמריקאי לענייני אקלים. לקראת ועידת האקלים שתיערך בסוף השנה בדובאי שבאיחוד האמירויות, קארי מקיים שיח עם מדינות שונות ודוחק בהן להציג הישגים. לפי מקורות בממשלה — כך עשה גם בביקורו בישראל. חוק האקלים לעת עתה הוא ההישג הסמלי האפשרי היחיד אותו יכול נתניהו להציג מול מנהיגי העולם בנושא, שכן ישראל נכשלת בהשגת כלל יעדי האקלים שהציבה לעצמה בהחלטות ממשלה עד היום, ורק לאחרונה התריע ארגון ה־oecd שללא שינוי מדיניות, תוסיף להיכשל ביעדים השונים עד סוף העשור.

כלל לא בטוח שהחוק העומד על הפרק יוביל לשינוי משמעותי במציאות הישראלית, שכן הוא מכיל מנגנונים חלשים ועוסק בעיקר בעבודת הממשלה, ואינו מחייב שתוכניות עתידיות שיקבעו לאורו, אכן יכילו עוגנים משמעותיים כלשהם. כך או כך, יעד הפחתת פליטות יחייב את הממשלה לצעדים שאפתניים יותר למעבר לאנרגיה מתחדשת. לדיון בנושא צפוי להגיע גם יו״ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ׳ אבי שמחון, במטרה לשכנע את חברי הכנסת לרדד עוד את החוק. בשיחה עם "כלכליסט" אמר שמחון כי ״אני מבקש שיבהירו מה העלות של יישום החוק. מישהו צריך להחליט האם זה כדאי או לא. אנחנו נייצר יותר אנרגיה מתחדשת, וצריך לדעת שהיא יותר יקרה. אם אנחנו מוכנים לשלם יותר על החשמל שלנו כדי שתהיה לנו אנרגיה מתחדשת ולא גז, זאת לא שאלה לכלכלנים. התפקיד שלי הוא להציג לממשלה את המשמעות של ההחלטה שלה״.

ברחבי העולם עוברות מדינות לאנרגיה מתחדשת ומתחייבות להפחתת פליטות שאפתנית מזו של ישראל. במחקר שביצע לפני כשנתיים פרופ׳ נתן זוסמן מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, לשעבר מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, עלה כי המשק הישראלי יכול להגיע לירידה ניכרת בפליטות גזי חממה הקשורות באנרגיה בלי לפגוע ביעדי צמיחה ארוכי טווח. זוסמן לא חישב, בין היתר, את התועלת הבריאותית במעבר לאנרגיה מתחדשת, שלפי ההערכות כ־2500 בני אדם מוצאים את מותם בשנה בישראל בשל זיהום אוויר כבד, מהגבוהים ביותר במדינות ה־oecd.

בארגוני הסביבה סבורים כי מדובר בחוק חלש שספק אם יוביל לשינוי משמעותי במציאות הישראלית, אך לא רק הם. בדוחותיה מציינת חברת בז״ן — מפעל פטרוכימי לזיקוק דלקים שהפחתת פליטות כרוכה בהפחתת השימוש בהם, כי לחוק לא צפויה להיות השפעה משמעותית על החברה. בבזן אומרים ל"כלכליסט" כי ״החוק עיקרו בקביעת יעדים כלליים להפחתת גזי חממה, יצירת גופי מטה לאומיים ליישום מדיניות אקלים ולהערכות לשינוי אקלים, וקביעת מנגנון לקבלת החלטות ממשלה. אין בו הוראות אופרטיביות המופנות אל המשק או שיש להן השלכה על משק הדלק, לרבות על בתי הזיקוק או סקטורים הקשורים אליהם, ובכלל זה על החברה״.

״בכל העולם מתגבשות רגולציות והוראות שמחייבות חברות בתכניות היערכות למשבר האקלים, ובישראל נשמט המגזר העסקי מן החקיקה״, אומרת נעמה כרמון מנהלת כלכלה וסביבה בארגון ״אדם, טבע ודין״.

חוק האקלים, שכלל לא ברור בשלב זה האם יצליח לשנות את תמונת הפליטות של ישראל, מגיע לממשלה לאחר שזו העבירה חוק הסדרים בו נפגעו באופן קשה סמכויות המשרד להגנת הסביבה, תקציבו קוצץ בהשוואה לתקציב בשנתיים החולפות ותאפשר לתחנות כוח לחרוג מהיתר הפליטה שלהן ולזהם הרבה יותר.