מי צדק בסוף? 89 מיליארד הדולרים שמפרידים בין גיל שויד לניר צוק

גיל שויד צחק אתמול כאשר נשאל האם ייעלב במידה שמניית צ'ק פוינט תעלה במהלך המסחר בוול סטריט. ברמה הכלכלית נטו ברור שאין לו מה לכעוס כמי שמחזיק כמעט ברבע ממניות החברה, אבל לא מעט משקיעים ואנליסטים סבורים כי אילו שויד היה עוזב קודם, צ'ק פוינט היתה נוקטת מהלכים נועזים יותר, מה שהיה מביא אותה היום להיות גדולה הרבה יותר. המניה אכן עלתה אתמול במהלך המסחר.

אנשים רבים חולמים על האפשרות לראות "מה היה קורה אילו", אך כמובן זוכים לראות רק את תוצאות המסלול שבו בחרו. לשויד יש מזל גם במישור הזה והדרך שהוא לא בחר בה ניצבת ממש למול עיניו. אבל לרוע המזל, גם אם הוא בטוח בצדקת דרכו, הדרך שהוא לא בחר בה בולטת גם לעיני המשקיעים והכוונה היא כמובן לפאלו אלטו. החברה הוקמה על ידי ניר צוק, אחד העובדים הראשונים של צ'ק פוינט, שזיהה די מהר כי יהיה קשה לפרוח ולהתפתח ליד דמות דומיננטית כמו שויד, בעיקר אם אתה לא מסכים עם החזון שלו.

שויד רצה להפוך את הפיירוול של צ'ק פוינט לגולד סטנדרט בתעשייה, מה שאכן הצליח לו, אבל פספס בזמן אמת את התפתחות שוק הסייבר לכיוונים חדשים, בעיקר את הקפיצה לענן. צוק האמין בדיוק בדרך הפוכה וגם יישם אותה יחד עם מנכ"ל פאלו אלטו ניקש ארורה. השניים הלכו לכיוון שהוא 180 מעלות משויד: תגמול מנייתי נדיב מאוד לעובדים, ובראשם המנכ"ל ארורה שנהפך למיליארדר חרף היותו שכיר, ברמה כזו שהקשתה על פאלו אלטו להציג רווחיות לאורך שנים, גם כאשר תזרים המזומנים היה חיובי. צוק, שמשמש בתפקיד סמנכ"ל הטכנולוגיה, מחזיק היום באחוזים בודדים ממניות פאלו אלטו.

אבל יותר מהכל, פאלו אלטו הקריבה את הרווחיות על מזבח הצמיחה עם סדרת רכישות נועזת שעליה הוציאה כ־5 מיליארד דולר, יחד עם שתי הרכישות האחרונות בישראל בשווי מצרפי של מיליארד דולר. לכאורה גם שויד הגיב לביקורת והעלה הילוך ברכישות, אך הן לא היו גדולות מספיק ובעיקר לא היו טובות מספיק. שכן, פאלו אלטו שקנתה מספר חברות דומה לזה של צ'ק פוינט (20), מייצרת היום מדי רבעון את ההכנסות השנתיות של המתחרה הוותיקה בניהולו של שויד.

קשה להתווכח עם העובדה שצ'ק פוינט היא הצלחה מרשימה, גאווה ישראלית, וחברה שצמחה מאפס עם חלום גדול כל הדרך למספרים שהיא הציגה אתמול. אבל זה רק עד שמסתכלים על פאלו אלטו, שעשתה בחצי מהזמן ובתוך עשור מאז ההנפקה הראשונה שלה בוול סטריט, את כל הדרך לשווי של יותר מ-100 מיליארד דולר. אם יש משהו שהמשקיעים מאותתים לשויד ולמי שיחליף אותו בתפקיד, הרי זה שבטווח הארוך הם בכל זאת מעדיפים צמיחה פנומנלית ומהלכים נועזים, בתנאי שהם מצליחים, כמובן, על פני שמרנות שמקדשת את הרווחיות.