טוב שהפרקליטות ערערה על ביטול אישומי אלוביץ'

את הערעור שהגישה בשבוע שעבר הפרקליטות לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב למחוק שני אישומים נגד בכירי בזק בפרשת המרמה בה, אפשר לתמצת במשפט אחד: "בית המשפט שגה בקביעתו היסודית, העוברת כחוט השני בהחלטתו, כי לא קיימת חובת סודיות על דיוניה של הוועדה הבלתי תלויה ועל המידע שנדון בה".

במילים פשוטות, הפרקליטות טוענת שהקביעה של השופטת מיכל אגמון־גונן, שלפיה נושאי משרה בחברה ציבורית יכולים להדליף מידע לצד השני לעסקה — גם אם הוא בעל השליטה ונמצא בניגוד עניינים מובנה — חותרת תחת תכלית הוועדות הבלתי תלויות. המסקנה של השופטת, לטענת המדינה, לא הגיונית, לא סבירה, לא צודקת ומפקירה את משקיעי החברה. גם מבחינה משפטית וגם מבחינה ציבורית.

אגמון־גונן, נזכיר, ביטלה את האישומים בעבירות מרמה וני"ע נגד בעל השליטה לשעבר בבזק, שאול אלוביץ', בנו הדירקטור לשעבר אור אלוביץ', סמנכ"ל הפיתוח העסקי לשעבר עמיקם שורר ומזכירת החברה לינור יוכלמן. באותה פרשה, הדליפה יוכלמן מיילים ומצגות ואף העבירה דיווחים בזמן אמת לאלוביץ' מתוך הוועדות הבלתי תלויות שהקים הדירקטוריון לבחינת עסקאות בעלי עניין ענקיות של בזק עם yes וחלל של אלוביץ'. ההדלפות יצרו יתרון לא הוגן לירוקום שבשליטת אלוביץ' — ובערעור טוענת הפרקליטות שמדובר בפגיעה בלב חובת האמון של נושאי המשרה לחברה ובמהלך העסקים התקין.

חובת הסודיות, טוענת הפרקליטות, היא מאפיין מרכזי של מוסד הוועדה הבלתי תלויה. "אם אין סודיות, אין תכלית לוועדה כמוסד המדמה הליך תחרותי בעסקאות בעלי עניין בחברות ציבוריות", נכתב. עוד טענה המדינה כי מוסדות החברה ראו את דיוני הוועדה כסודיים, וכי לא היה מקום לבטל את האישומים בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך, נוכח התכלית של גילוי נאות העומדת בסיס חובות אלה.

בכתב האישום שהוגש ב־2020 תוארו שתי עסקאות בעלי עניין בין קבוצת בזק לחברות שהיו בשליטת אלוביץ'. אחת היא עסקת בזק־yes לרכישת מניות yes שהוחזקו על ידי קבוצת יורוקום בידי חברת בזק. השנייה היא עסקת yes־חלל לרכישת מקטעי לוויין לצורך פעילותה השוטפת של yes. השווי של שתיהן יחד כ־2 מיליארד שקל. שאול ואור אלוביץ' היו בעלי עניין אישי בשתי העסקאות ושורר היה בעל עניין אישי בעסקה הראשונה. לאור זאת, דירקטוריון בזק החליט בכל אחד מהמקרים להקים ועדה מיוחדת בלתי תלויה, שתורכב מדדירקטורים חיצוניים או בלתי תלויים, שמטרתה לבחון חלופות להתקשרויות ולנהל את המשא ומתן בשם בזק, כדי להבטיח את קיומו של הליך תחרותי ובלתי תלוי.

לפי כתב האישום, במהלך כל תקופת עבודתן של שתי הוועדות הבלתי תלויות, עת שימשה יוכלמן כמזכירת הוועדות, היא נהגה להדליף לשאול ולאור אלוביץ' ולשורר מידע חסוי שהיה גלום בו יתרון תחרותי. במעשיהם, טוענת הפרקליטות, ביצעו המעורבים עבירות של קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד וכן הכללת פרט מטעה בדיווח כדי להטעות את ציבור המשקיעים.

אגמון־גונן קיבלה טענה מקדמית של הנאשמים שמעשיהם כלל לא מגלים עבירה. היא קבעה זאת, בין היתר, משום שעבודת הוועדות הבלתי תלויות מעולם לא הוסדרה בחקיקה. ואם כך הדבר, החליטה אגמון־גונן, אפשר אולי לפעול מול בכירי בזק במישור מינהלי — אך לא פלילי.

בפרקליטות טוענים ש"בית המשפט שגה בבטלו את האישומים מהטעם שהמיוחס בהם אינו מתאים לאכיפה פלילית ויש להותירו במישור האזרחי, שכן כתב האישום מייחס למשיבים מעשים חמורים המצדיקים שימוש בכלים פליליים". ומוסיפים שם: "החלטת בית המשפט מבוססת על לא מעט הנחות עובדתיות מורכבות, אשר אינן מתבקשות מהעובדות המפורטות בכתב האישום".

כאן בעצם מובילה הפקליטות לטענה שלא סביר לקבל החלטה כה קיצונית של ביטול אישומים לפני שמיעת הראיות. "במצב דברים זה ראוי היה לאפשר למערערת להביא את ראיותיה, המבססות לשיטתה את יסודות העבירות שיוחסו, ולקבל את ההכרעות המורכבות על בסיס מכלול שלם של נתונים עובדתיים ומשפטיים" נכתב בערעור.

הפרקליטות סבורה כי לשופטת אגמון־גונן לא היה שיקול דעת בשאלה באיזה מסלול לבחור, פלילי או מינהלי, בוודאי לא לפני שנשמעו עדים והוצגו ראיות. והביקורת שלה על השופטת ישירה: "לו היה בית המשפט עקבי עם החלטתו, היה עליו לבחון את השאלה אם ביחס לוועדות אלה היתה חובת סודיות שהופרה, ואם הוצג מצג הנוגד את המתואר בכתב האישום. בחירתו של בית המשפט קמא שלא לקבל, למעשה, את עובדות כתב האישום כהווייתן, במסגרת החלטתו המקדמית, היא בפני עצמה שגגה המצדיקה את קבלת הערעור".