מנכ"ל משרד השיכון: "נביא 80 אלף עובדים זרים גם אם הפלסטינים יחזרו לעבוד בבניין"

"הצעת החלטה שתגדיל את מכסת העובדים הזרים מ־50 ל־70 אלף כבר מוכנה ותעלה לאישור הממשלה בימים הקרובים". כך אומר מנכ"ל משרד הבינוי השיכון יהודה מורגנשטרן בריאיון ל"כלכליסט". "על פי ההצעה, 20 אלף העובדים הנוספים יוכלו להגיע במסלול פרטי ללא הסכם בילטרלי בין מדינת ישראל למולדתם". הצעדים האלה הם המשכה של החלטת ממשלה שהתקבלה ב־12 בנובמבר והגדילה את מכסת העובדים הזרים מ־30 ל־50 אלף. עשרת אלפים עובדים מתוך הכמות שנוספה בהחלטה שאושרה בנובמבר יגיעו במסלול מהיר ממדינות שאין עימן הסכם.

"עד עתה נבחרו במיונים כ־5,000 עובדים מהודו, והשבוע משרד השיכון והתאחדות הקבלנים יערכו מיונים בסרי לנקה", מספר מורגנשטרן. על פי הסיכום עם משרד האוצר, השלמה מוצלחת של המהלך בסרי לנקה תסלול את הדרך להגדלה של כמות העובדים במסלול הפרטי. עשרת אלפים העובדים הראשונים יגיעו עד סוף פברואר ובמשרד השיכון מקווים כי עד סוף הרבעון הראשון תגיע כמות נוספת של עובדים.

משמאל: נתנאל לפידות, יהודה מורגנשטרן, סמנכ"ל משרד השיכון יורי גמרמן ואסנת קמחי | צילום: אלכס קולומויסקי

המהלכים האלה ישנו באופן דרמטי את שוק העובדים בבניין והם נולדו משום שמאז תחילת המלחמה נמנעת כניסה של עובדים פלסטינאים שהיו כוח האדם העיקרי בתחום עבודות השלד הקשוחות. בדיוק לפני עשור היו בישראל רק כ־6,000 עובדים זרים, רובם מסין, ותוך כמה חודשים הכמות תהיה גדולה פי 11 והם יהיו ממגוון מדינות, בין היתר לראשונה מהודו, סרי לנקה ואולי אף קזחסטן".

הסכם בילטרלי נועד בין היתר למנוע סחר בעובדים וניצולם. המסלול המהיר הפרטי מאפשר להביא עובדים מכל מדינה גם אם אינה חתומה על הסכם. אין חשש לפגיעה בזכויות העובדים?

"גם במסלול הזה אנחנו שומרים על זכויות העובדים. נחיל את כל הכללים שנקבעו במסלול הבילטרלי ללא הבירוקרטיה שנובעת ממשא ומתן בין מדינות. זה פותח בפנינו את כל העולם".

האם כל עובד שנכנס חייב לעבור מיונים?

"הכנסנו גם מודל שמבוסס על ניסיון תעסוקתי. חברת בנייה ישראלית תוכל להכניס לישראל עובדים זרים שהיא מעסיקה בפרויקטים בחו"ל. זה אפשרי כל עוד לחברה הזו יש פרויקט בארץ ובמדינה זרה".

אתה רגולטור, מה איכפת לך מאיכות העובדים? זו לא הבעיה של החברות הפרטיות?

"כי אנחנו רוצים לוודא שאלה באמת עובדי בנייה. מסתבר שישראל היא מדינה אטרקטיבית, לפחות ביחס למדינות אחרות. אנחנו לא רוצים שעובדים שיבואו לפה כעובדי בניין, ישתו מהמכסה שלנו, אבל ילכו לעבוד בסיעוד או במקצועות אחרים".

יחלפו שבועות ואולי חודשים עד שתמלאו את מכסת העובדים הזרים החדשה, ובינתיים ענף הבנייה מדשדש. לאור זאת האם תתמוך בהחזרה של עובדים פלסטינים?

"גם אם כל 80 אלף הפלסטינים שיכולים לעבוד בענף הבנייה יחזרו צריכים להיות פה לצידם עוד כ־80 אלף עובדים זרים. כוח אדם בענף הבנייה נמצא בחסר. לכן קצב בנייה של בניין בישראל עלה ל־34 חודשים לעומת 30 בשנת 2021 וכ־27 חודשים בשנת 2014. אמרנו בממשלה שגם אם מכניסים פלסטינים אנחנו מתנגדים שזה יפגע בהחלטות הממשלה שמאפשרות להביא עוד עובדים זרים. המלצנו לקבינט החברתי־כלכלי להכניס כעשרת אלפים פלסטינים רק לפרויקטים של תשתיות מחוץ לערים ובתיאום עם ראשי הערים. אם זה יעשה על הראש של ראשי הרשויות ולא בתיאום איתם אנחנו נצא קרחים מכאן ומכאן כי ראשי הרשויות יסגרו לנו את אתרי הבנייה".

האם תכניסו לארץ עוד חברות ביצוע זרות שמביאות איתן את העובדים?

"אנחנו רוצים לקדם יחד עם האוצר החלטת ממשלה יותר מורכבת, שתאפשר לצאת לקול קורא בינלאומי להכנסת חברות ביצוע נוספות. היום יש אישור ל־11 חברות לעבוד כאן, בפועל עובדות שש או שבע. הגדלנו את מכסת העובדים שכולן יחד יכולות להביא מ־12 אלף ל־15 אלף, והארכנו לחברות הביצוע את השהות פה עד 2030. אבל חברות הביצוע כיום הן בעיקר מסין, ויש רק חברה אחת טורקית. אנחנו רוצים שיבואו לפה חברות ממדינות נוספות, כדי ליצר תמהיל שיאפשר רציפות בעבודה. לא רוצים לשים את כל הביצים בסל אחד".

האם הקבלנים הישראלים לא מתנגדים לכניסת חברות זרות?

"בימים כתיקונם, הקבלנים מתנגדים למהלך כזה, אבל היום הם מבינים שהפגיעה בענף כל כך גדולה שיש צורך בחברות ביצוע. יש הבנה שלא רוצים שהבנייה תהיה תלויה במשאב אחד. הטענה נגד חברות הביצוע הזרות היא שהן פוגעות בענף המקומי. אנחנו רוצים כושר ייצור ולא רק יבוא ולכן חשוב לשמור על תמהיל של חברות. אנחנו נזדקק לכולן כי רוצים לראות פה אחרי המלחמה תנופת בנייה בשיקום העוטף וגם בכלל".

למה אתם לא מעודדים ישראלים לעבוד בבנייה?

"מסתבר שאנשים לא רוצים לעבוד בענף הבנייה. ב־9 בנובמבר פורסמה תוכנית המענקים הממשלתית לעובדים בחקלאות ובבניין. מי שיתמיד בעבודות האלה יוכל לקבל מענק של 20 אלף שקל. 30 אלף איש נרשמו לחקלאות, ורק 900 נרשמו לבניין. לתחום העבודות הרטובות והקשות ביותר היו אפס נרשמים. וזה עוד לפני שאנשים הבינו במה מדובר. סביר שבדרך עוד ינשרו אנשים".

האם המחסור בכוח אדם עלול לסכן את הקבלנים?

"הם מתמחרים את זה במכרזים. אנחנו רואים את המספרים. הם מתמחרים את הסיכונים שלהם. יזם מתמחר את הסיכונים במלחמה וכמה זמן היא תימשך. אני לא נכנס לאקסל שיזם עושה, אבל אני בטוח שהוא מתמחר גם את הסיכונים בהבאת עובדים".

הסימנים מראים שבאוקטובר ונובמבר שוק הדיור נכנס לקיפאון. האם להערכתך המצב הזה ישתנה?

"כשהמלחמה פרצה כל השווקים, ולא רק הדיור, קיבלו שוק. אני מאמין שנראה התאוששות במכירות. אנחנו כבר רואים שגרף המכירות של החברות הציבוריות שמפרסמות נתונים עולה. בנובמבר כבר ראינו התאוששות. אנחנו עדיין רואים את אתגר הריבית, אבל אנחנו לא רואים שבגלל המלחמה יזמים לא ניגשים למכרזים. זה קורה בזכות שתי פעולות שעשינו: הורדנו את מחיר המינימום במכרזים כדי לשחוק את מחיר הקרקע. זה יפגע בהכנסות המדינה ואין לנו שום בעיה עם זה כי אנחנו רוצים לייצר היצע. בנוסף, כשזה נחוץ אנחנו מגדילים את שיעור הדירות שאפשר למכור במחיר שוק חופשי על חשבון הדירות בהנחה כדי שהמכרז יהיה אטרקטיבי ליזמים".

גרעינים תורניים? לא יקרה

מהיום שהמלחמה פרצה הקבלנים מתקשים לבנות בקצב רגיל, וצפוי כי יהיו איחורים במסירת הדירות. האם הם יצטרכו לשלם פיצוי כפי שהחוק מחייב או שתתחשבו במצב?

"בשבועות האחרונים אנחנו יושבים עם הממונה על חוק המכר דירות כדי לייצר מתווה. יהיה מנגנון עם משוואה שבה נעלם אחד – מספר חודשי העיכוב – שאותו נדע רק בעתיד. התפקיד של משרד השיכון הוא להגן על הרוכשים, אך מצד שני יש פה אירוע משמעותי ואחר משום שבאמת חסרות ידיים עובדות. לכן כנראה שכל צד, גם רוכשי הדירות וגם קבלנים, יצטרך לספוג קצת. בניגוד למתווה הקורונה המתווה שאנחנו נציע לא יהיה המלצה אלא החלטה".

משרד השיכון שותף לפעילות השיקום והפיתוח של עוטף עזה. האם תאפשרו כניסה של גרעינים תורניים לקיבוצים המתנגדים לכך?

"בשבוע הראשון של המלחמה שמעתי את האמירות על הגרעינים, ואמרתי לאנשי הקיבוצים: 'אף אחד לא יזיז אתכם. כל מה שייבנה יהיה בצלמכם ובדמותכם'".

לקראת תום הריאיון הצטרפו למורגנשטרן בכירי משרד השיכון המעורבים בפעילות מול מנהלת תקומה האחראית לשיקום יישובי העוטף. על החששות של קיבוצים כי גרעינים תורניים יחליפו אותם אמרה אסנת קמחי, מנהלת מינהל לענייני כפר: "זה לא יקרה. אנחנו יושבים עם הקהילות עצמן. לא יהיה שום גרעינים. אם הקיבוצים ירצו במסגרת השיקום להביא נערים ונערות בשנת שירות או מכינות קדם צבאיות – זה אפשרי. אבל לא יהיו גרענים תורניים במקומם".

כמי שמלווה את ההתיישבות הכפרית, על מה צריך להקפיד בתהליך השיקום והפיתוח?

קמחי: "התיישבות זה מקצועי ייחודי. צריך לדבר על קליטה קהילתית, איך מייצרים קהילה רב־דורית שלא תזדקן ואיך לשמר ילדים. יש לזה המון היבטים. יש מתווה שלמדנו אחרי צוק איתן ואנחנו יודעים מה צריך לעשות כדי לבסס את היישובים. צריך להקים שכונות לקליטה שבהן משפחות יקבלו קרקע מפותחת בחינם. חשוב לשחזר את פרויקט בתי אגודה. זה פרויקט אדיר שהוכיח את עצמו לאחר צוק איתן. המדינה נתנה מענק לבניית בתים, האגודות השלימו את הבנייה והשכירו אותם. אחרי שלוש שנים המשתכן צריך להחליט אם הוא קונה את הבית. במקרה כזה שכר הדירה מקוזז ממחיר הבית. בנוסף, לאחרונה הוצאנו מדריך תכנוני לשמירה על הקהילה. יש מקרים שבהם אתה נכנס ליישוב כפרי ורואה שכונת וילות. זה מושך אוכלוסייה מסוג מסוים ומפספס את הקהילתיות. כדי להימנע מכך המדריך יהיה מחייב. בין היתר המדריך קובע שהכבישים צרים יחסית, תהיה חנייה בקצה השביל ולא במגרש, ויהיה שטח משותף כמו שמכירים היום בקיבוצים".

יש כמה קיבוצים שהחליטו לעבור לעיר לתקופת הביניים עד שיוכלו לשוב לביתם. מה חשבת על ההחלטה הזו?

"לקחת קהילה כפרית שהיו בה הרבה מתחים ערב המלחמה, ואחריה עוד יותר, ולהוציא לאותם לבניין בעיר זו בעיני טעות. קהילה כפרית שבדרך כלל נפגשת בשביל או בחדר אוכל ועכשיו אורח החיים שלה השתנה, יש סיכוי שתושבים לא יחזרו. אבל ברגע שזו הייתה ההחלטה שלהם אמרתי להם: אני מאחלת לכם מזל טוב ואני אעזור לכם בכל".

נתנאל לפידות, מנהל נכסים וחברות, המטפל בהסכמים שנחתמו בין חברת עמידר לבעלי הבניינים שהושכרו לקיבוצים אומר: "יש מתח בין המצב הקודם של הקהילות שהיו במרחב כפרי למרחב אורבני. אבל ניגשנו למשימה בחרדת קודש כדי לתת להם את מה שהם מבקשים ולאפשר להם להיכנס לתהליך של שיקום קהילתי".

מדוע לקח חודשיים לחתום על הסכמים עם יזמים?

"נוצרה מערכת הסכמים מורכבת. עמידר שוכרת את הדירות, הקיבוץ הוא שוכר משני אך לא משלם שקל. המדינה נושאת בתשלומי הארנונה, ביטוח צד ג' ותכולה. בנוסף, מנהלת תקומה הגדירה את מערך המענקים להצטיידות של הקיבוץ והדיירים. יש מענק אישי, מענק למוסדות ציבור, ודמי כלכלה שהמדינה נותנת. המדינה לוקחת על עצמה את הכל, כולל ועד בית. יש גם הסכם עם חברת הניהול של הבניין, והיה צורך להסב להשכרה דירות שמיועדות למכירה ולהבטיח שבעוד שנתיים היזם יוכל להחזיר את המצב לקדמותו.

חברי קיבוץ רעים למשל עברו לבניינים בתל אביב. יש הסכם עם היזם שהוא בעלים של 105 דירות אבל 38 דירות נוספות באותם בניינים נמכרו לפני כן למשקיעים. לכל אחד מהם יש עורך דין והיינו צריכים לחתום על הסכם מול כל אחד. בנוסף שכרנו לצעירים דירות Airbnb במחיר יותר יקר מהמחיר שהשמאי הממשלתי אישר. יש גם מוסדות ציבור קהילתיים. למשל, המבנים שרעים קיבלו מיועדים למסעדה ומוזיאון. וכעת צריך להסב אותם לכיתות בהתאם לתקן של משרד החינוך. תקן שמגדיר למשל את כמות חדרי השירותים וגובה האסלה. היינו צריכים לעבוד גם מול רשות המיסים. מנהלת תקומה היא זו שמכנסת את כולם סביב השולחן".