כך ניתן להשיג שוויון מגדרי בשוק העבודה

ההון האנושי איננו שוויוני, לצערנו. למרות המודעות, החקיקה הרבה והמאמצים, השוויון עדיין איננו כאן. למרות שכיום כבר אין פערי השכלה בין המינים, עדיין יש פערים בשכר ותקרות זכוכית. הבעיה נוצרת שכאשר מנסים להביא פתרונות, הם בעיקר ברמה ההצהרתית, בלא שינוי מהותי. פתרונות העומק לא זוכים לתמיכה מספקת, ואנו נשארים עם הרבה רעש ומעט תועלת.

בתחילת חודש מאי נכנסה לתוקף חובת הדיווח לפי חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, לפיו מעסיקים מעל 518 עובדים צריכים לפרסם דו"חות בנוגע לשכר העובדים והפערים ביניהם לפי מגדר. כוונתו של החוק ברורה, וגם המוטיבציה שלו נכונה, אך בפועל החוק יביא למעט מאד שינויים בשכר בשטח.

הסיבה לכך פשוטה ומצערת – חוק לא יכול לכפות על מעסיקים לשנות את תפיסותיהם. החוק יכול להתוות כיוון, לסמן דרך, אך ברוב מוחלט של הפעמים כאשר ירצה מישהו לפעול באופן מפלה, הוא יכול לעשות זאת. גם בדוחות יש "מרחב אפור" שבו אפשר לתמרן, ולא זה מה שיכפה את השינוי.

נכונים הדברים גם לחוקי הגנה אחרים, למשל איסור אפליה בקבלה לעבודה – אם יש מישהו שירצה לנהוג באופן מפלה, קשה יהיה מאד להוכיח זאת כל עוד הוא לא אומר זאת במפורש. כלומר, מי שיהלך בין הטיפות ולא יפר את החוק בהצהרתיות, עדיין יוכל לקיים פרקטיקות פסולות של אפליה.

לחוקי השוויון יש חשיבות הצהרתית רבה, אך צריך גם להכיר בכך שרוב התועלת מהם היא הצהרתית. ובסוף, לכל רגולציה יש גם מחיר, כאשר המעסיקים יעדיפו מלכתחילה להעסיק למשל גברים, בגלל שהם קלים לפיטורים, מאשר להסתבך עם רגולציית עבודה מחמירה בהעסקת אישה.

בסוף, הכלים החשובים ביותר שיש לממשלה לשינוי נורמות חברתיות, זה בעיקר לסייע במקומות בהם נוצרים הפערים המשמעותיים, שזה בעיקר בתקופת לידת ילדים. בשלב זה, נשים עוזבות את השוק התעסוקה לתקופה של לפחות שלושה חודשים, בעוד הגבר ממשיך בעבודתו כמעט כרגיל. לאחר הלידה, נשים רבות נשארות בבית, חלקן מבחירה, אך חלקן בגלל הקושי עם מימון מסגרת של מעון לילד. התקופה הזו, יוצרת פערים משמעותיים בין הקריירה של הגבר לקריירה של האישה, ובמיוחד אם יש לידות נוספות.

שני אתגרים ניתן לפתור באמצעות סיוע ממשלתי, האחד הוא חופשת לידה משמעותית לגברים, והשניה – מתן פתרון מסגרות לילדים עד גיל 3. כאשר הגברים יצאו לחופשת לידה משמעותית, אזי בעיני המעסיקים יקטן עד מאד התמריץ להעדיף גברים על פני נשים. לידת ילדים זה לא יהיה נטל "של האישה" אלא יחולק באופן יותר פרופורציונלי בין שני בני הזוג.

כמו כן, כאשר יהיה פתרון של מעונות לילדים עד גיל שלוש, אזי אימהות צעירות רבות יוכלו לחזור לעבודה בשלבים מוקדמים יותר. בהינתן שני פתרונות אלה, חופשת לידה שוויונית ומסגרות לילדים עד גיל 3, פער הקריירה בין המינים יצטמצם משמעותית. וזה לא יהיה הצהרתי, אלא מעשי.

כדי לקדם שוויון של נשים בשוק התעסוקה, צריך לתת זכויות שוות לשני המינים. כדי להביא יותר הזדמנויות לשוויון בשוק התעסוקה, צריך להגדיל את אפשרויות הבחירה של נשים, וכך גם את אפשרויות הבחירה של גברים. כאשר התמריצים החוקיים יהיו מאוזנים, השוויון יהיה בר הישג יותר.

עו"ד יעל דולב היא מנהלת מחלקת דיני עבודה במשרד גרוס, ויו"ר פורום דיני עבודה בלשכת עורכי הדין