השפית דנה לי ברמן פתחה מקום משלה בתל אביב, והוא נהדר

מעטים הם המסעדנים, השפים ובכלל בני התמותה הזוכים בימי חייהם לעונג והכבוד לעבוד, לא משנה במה, בתוך גן יעקב, מהגנים והמקומות הכי היסטוריים ויפים בתל אביב.

הגן היפהפה, עם עץ השקמה הגדול המתנוסס בראש הגבעה שלו, ציור הקיר של שוובל, המזרקות והמעברים הצרים והאפלוליים, שובה לב. ובתוך הגן הזה החלה לפעול לפני כמה שבועות מסעדת גן השקמים בהובלת השפית הצעירה דנה לי ברמן כשהיא בחודש התשיעי להיריונה. סחתיין על האומץ.

ברמן (32) עבדה בעברה עם מיטב השפים, בהם דיוויד פרנקל בפרונטו, יובל בן נריה בטאיזו, מאיר אדוני בכתית וגם אחד ג'יימי אוליבר במסעדה שלו באוסטרליה. בקיצור, גן השקמים היא אולי המסעדה הראשונה שהיא חתומה עליה אבל לא מדובר במישהי חסרת ניסיון, זה ניכר היטב באוכל.

דג נא (המאצ'י, הגרסה היפנית המגיעה מהולנד של האינטיאס המקומי) היה המנה היחידה שהייתה משהו שאוכלים כיום בכל מקום. וגם זה היה מעולה: פרוסות הדג הוגשו ברוויון עם שמן עשבים ועליהן פרוסות דקיקות של צנונית, לפת ומלפפון עם צ'ילי, פלפל ורוד ורוטב ויניגרט בלסמי לבן וחלמון כבוש. כמה מורכב — ככה מדויק ומרענן, מודרני וטעים.

ויטלו טונטו היא מנה איטלקית קלאסית של פרוסות עגל קרות עם רוטב טונה וצלפים. מחווה לפרונטו של פעם? אולי, אבל איזו מחווה מדויקת ויפה. הפסטה טיירין מבצק חלמונים עם אליו אוליו ועלי לפת, שהם תוספת איטלקית מסורתית, אך לי הזכירה המנה בכלל פקיילה טריפוליטאית עם שום, צ'ילי וגבינת ריקוטה ביתית. זו מנה מקסימה ביופייה הכפרי וטעימה להלל.

טרין טלה מטוגן היה מין לבנה קטנה כמו קרוקט של בשר טלה מפורק עשוי היטב עם תלוליות קרם שחור מעל וסלט דובדבנים עם פרוסות שאלוט, נענע ושלל עלים. זו מנה גסה במובן הטוב של המילה, בעצם היא נהדרת וגסות הבשר שבה אוזנה ברעננות העלים.

זרוע תמנון צלויה בגלייז הדרים פיקנטי ואיולי של דג בוניטו וסלט שומר פרוס דק־דק וטרגון הייתה לא רק המנה הטובה של הערב אלא אחת ממנות התמנון (ויש כאלה בלי סוף בתל אביב) הטובות שאכלתי מימיי. עד כדי כך.

קינחנו בטירמיסו קלאסי עשיר ומצוין ופנקוטה סנסציונית ממש שהוכנה מרוויון, מה שהפך אותה למרעננת מאוד, והוגשה עם סורבה לימון קליל מעליה שהפך אותה למרעננת אף יותר.

גן השקמים הוא לא רק תוספת מבורכת לנוף הקולינרי של תל אביב — בגלל האוכל הנהדר ובגלל המיקום החד־פעמי, הביקור בה הוא חוויה שהיא לא רק קולינרית אלא גם תרבותית מהמעלה הראשונה. אם תיכנסו אחר כך כמונו לתערוכת ג'קומטי בביתן הלנה רובינשטיין (סליחה, ביתן איל עופר), תשלימו לגמרי את העונג התל־אביבי הנדיר הזה.

רק קחו בחשבון בבקשה שחלק מהסועדים מתבקשים לשבת על ספסלי אבן שהם חלק ממבנה הגן. אמנם מקבלים כרית אבל אין משענת והישיבה נמוכה. לנו זה לא הפריע כי אנחנו עוד צעירים (יחסית), אבל ראינו שהיו כאלה שהיה להם לא נוח. ושאלה יהיו הצרות שלכם ושלנו.

גן השקמים, שדרות תרס"ט 4, תל אביב