עלי גפן בשוק עראבה. חגיגה של פירות וירקות בלאדי | צילום: שרון צור
מנגנים ליין, שרים לכבשים: טיול קולינרי בגליל התחתון
יינות אורגניים, דומינו ושחמט משוקולד, גבינת פקורינו כבשים מקומית ומגוון מסחרר של ירקות בלאדי ייחודיים, כמו מלון בוסר ובמיה לבנה: ביקור בלוטם ובעראבה מגלה לא מעט פנינים קולינריות שמצדיקות נסיעה מיוחדת צפונה
במרפסת של יקב לטם שבגליל התחתון העולם עמד לרגע מלכת. על גבעה, שעץ בודד ענק מקשט את מדרונותיה, מול עמק ירוק, אפשר היה לנשום, למרות החום הכבד.
יקב לטם הוא יקב אורגני, שהוקם בשנת 2002 בידי יניב קמחי. בתחילה שכן ביישוב הסמוך, מעלה צביה, יישוב קהילתי שתושביו הם מאמיני התנועה הרוחנית אימן (שהוגדרה בעבר ככת), וב־2009 עבר ללוטם. לפני כשנה נרכש היקב הקטן בידי אנשי יקב אמפורה, אחד מיקבי הבוטיק המפורסמים והאמידים ביותר בישראל.
צהרי שבת ושתי המרפסות הגדולות של היקב מלאות עד אפס מקום בעשרות חוגגים. בעבר דובר על כך שאנשי היקב משמיעים מוזיקה ליין האורגני שלהם כדי לשפרו, איני יודע אם הפרקטיקה הזו עדיין מתקיימת אבל מה שבטוח הוא ששירי ארצישראל שהושמעו כיום לאורחים היו מצוינים.
טעמנו טעימה קצרה משמונה יינות, שנמזגו לנו במסלול של ארבעה יינות לכל אדם (70 שקל): ארבעה לבנים, כתום אחד, רוזה ואדומים. כולם היו נהדרים. אנחנו אהבנו במיוחד את הלבנים. את היין ליווינו בפלטת גבינות זוגית לא זולה (120 שקל) מגבינות מחלבת “שירת רועים” הסמוכה. ובדרך החוצה רכשנו בקבוק שנין בלאן מצוין ב־99 שקל.
אני לא יודע אם יין אורגני הוא טעים יותר מיין לא אורגני. בעצם אני יודע - אין הבדל בטעם. אבל יש, וזה חשוב, הבדל בהרגשה הטובה שהוא עושה לנפש המיוסרת של מי שמודע למצבו של הכדור.
הגבינות של מחלבת "שירת רועים", ששוכנת ממש מול יקב לטם, הן מהטובות המיוצרות במקומותינו, ושוות נסיעה מיוחדת. הגבנית מיכל מור מלמד, שזכתה בעבר במדליות בכמה מתחרויות הגבינות החשובות בעולם, הקימה את המחלבה ב־2008 בקיבוץ רשפים ואחרי תשע שנים העבירה אותה ללוטם.
הגבינות של "שירת רועים" עשויות מחלב צאן - עזים וכבשים, וכולן מצוינות. המחלבה מציעה אירוח ב"בית לגבינות", חנות המחלבה, שדרך החלון שלה אפשר להציץ על המחלבה עצמה, לרכוש גבינות וגם להתענג על פלטת גבינות במקום (165שקל לפלטה זוגית). מבין כל הגבינות כאן אני מחבב במיוחד את גבינת "מסחה", גבינת עזים חצי קשה, את "ענבר", גבינת כבשים חצי קשה, ואת "עין מודע", גבינת כבשים בסגנון פקורינו.
בצמוד למחלבה נמצאת חנות קטנה ומדליקה בשם "סוד הקקאו", המוקדשת כמובן לשוקולד. בעלת הבית לי אבירם מייצרת מגוון גדול של פרלינים, ואנחנו טעמנו את אלו הממולאים בוויסקי, חלווה־קפה, לוטוס, ריבת חלב, פטל חמאת בוטנים, תמרים, דובדבני אמרנה ונוגט - וחיבבנו את כולם מאוד.
חוץ מפרלינים אפשר לרכוש כאן גם טבלאות, ואפילו משחקי קופסה משוקולד, ובהם: דומינו, שחמט, 4 בשורה וטנגרם. כך אפשר יהיה לקנות לילדים (אם יש לכם כאלה בגיל המתאים) משחק קופסה משוקולד ואז לשבת בשקט בלי הפרעות ביקב או במחלבה.
את השבת הנהדרת שלנו בגליל התחתון קינחנו בשוק של עראבה הקטן והמקסים, שהיה השוס האמיתי של היום. אם אתם רוצים תחתונים או גרביים בזול, ובעצם כל דבר אחר, השוק הזה הוא המקום בשבילכם.
אנחנו הלכנו, איך לא, על האוכל. מעבר למגוון הרגיל, שגם הוא מצוין וחלק ממנו מסודר באורח שובה לב ועין על מגשי נירוסטה עגולים גדולים, במקום סתם על בסטה, תוכלו למצוא כאן מבחר קטן אבל נהדר של ירקות ופירות בלאדי: עכשיו, בשיא הקיץ, מצאנו כאן חרוש (מלון בוסר קטן), פאקוס ושזיפי בוסר. היו גם דלעות קרע קטנות, ובמיה מזן הבלאדי הבהיר יותר, המכונה לעתים ורודה. זו במיה בהירה מאוד, כמעט לבנה, נטולת שערות כמעט וטעימה רצח (קיטמו את הבמיה ויבשו היטב בשמש, אחרך כך טגנו בצל, הוסיפו את הבמיה וצרבו אותה קלות עמו, הוסיפו קופסת רסק עגבניות, מלח, פלפל ומיץ לימון, בשלו חצי שעה והרי לכם מעדן מופלא ממש).
אבל הכיף הכי גדול בשוק היה לגלות שתי פיילות פלסטיק לא גדולות, שבתוך אחת מהן שכנה אחר כבוד ערמה נהדרת של פריקי (או פריקה) — חיטה ירוקה לא בשלה ומעושנת, גאוות החקלאות הפלסטינית העממית - ובשנייה אותה פריקי, אבל לא גרוסה עדיין. נסו לצרף את הפריקי לתבשילי טלה, להכין ממנה מרק, או אפילו סתם לבשל אותה כמו אורז (רק 25 דקות במקום 18), ותראו גן עדן בחייכם.
