הקפיטליזם חייב לחשב מסלול מחדש

אני מאמין בקפיטליזם. הקפיטליזם הוא בעיניי, ולא רק בעיניי, השיטה הכלכלית המוצלחת והיחידה שהוכיחה את עצמה. קודם כל, משום שהיא תואמת את נפש האדם ועונה על הצורך שלו בהגשמה עצמית, בתחרותיות, בהצטיינות ובהכרה שהוא מקבל מסביבתו. בנוסף, משום שהקפיטליזם תרם רבות לביעור האנאלפביתיות, להעלאת רמת הרפואה, תוחלת החיים, ויש שיאמרו גם איכות החיים, ליצירתיות ולחדשנות. אולם לצד כל הטוב, הקפיטליזם, ובמיוחד זה של עשרות השנים האחרונות, יצר גם לא מעט עוולות.

ראשית, יש שמכנים את הקפיטליזם חזירי, אני מעדיף לכנות אותו חמדני ונצלני. כזה שמנצל את החולשות האנושיות הבסיסיות, כמו התמכרות או חוסר ידע של היחיד מול החברה העסקית, או "סתם" עצלות, כדי למכור מוצרים ושירותים שהאדם לא זקוק להם ובמחירים גבוהים ממה שהם צריכים להיות. במילים אחרות, יש הרבה חברות עסקיות שבמקום לספק מוצר/שירות ללקוחות עובדות על הלקוחות. במקרים חמורים יותר הן מבצעות פעולות אסורות שהן בגדר הונאה של ממש, כמו אלה שביצע אחד הבנקים הגדולים בארה"ב, וולס פארגו. ויש גם מעבר לזה – כמה חברות תרופות, שהבולטות ביניהן שייכות לקבוצת סאקלר. הן מכרו במשך שנים משככי כאבים בידיעה שזה עלול להביא למותם של אנשים, מה שאכן קרה וכחצי מיליון אמריקאים שילמו על כך בחייהם. וכך חברות שייעודן אמור להיות הצלת חיים, הופכות להיות לתעשיית מוות. ויש, כמובן, את החברות המזהמות שהורגות את סביבתן הטבעית ואת סביבתן האנושית.

העוולה השנייה שהקפיטליזם הנוכחי יצר ומייצר היא זו של אי שוויון. אי שוויון הוא לא דבר שלילי כשלעצמו. הוא בשר מבשרו של הקפיטליזם ומבוסס על העיקרון שכל אדם רשאי ליהנות מפירות מרצו, עמלו וכשרונו. הוא מעודד תחרות, יצירתיות, הצטיינות ולא בינוניות ולמטה מזה שנוצרת במשטר כלכלי סוציאליסטי. עד כאן הכול בסדר. אבל, כמו כל דבר אחר בחיים, העניין קם ונופל על שתי מילים: מינון ואיזון.

כאשר התגמול של מנכ"ל של חברה אמריקאית שנסחרת ב-S&P500 עולה על פי 250 וצפונה מהשכר החציוני של העובדים שלו, משהו זועק לשמיים. זה לא היה כך לפני 70 שנה (אז זה עמד על פי 15) וזה, כמובן, לא מוכרח להיות כך. זה פועל יוצא של מדיניות מכוונת מימי ה"תאצ'ריזם" וה"רייגניזם" שמבוססת על הגישה הליברטריאנית ואגדת השוק החופשי, כביכול. הבעיה, כמובן, אינה רק בתחום השכר אלא בתחום ההון הפיננסי והראלי והיכולת תאגידים טייקונים מונופוליסטיים להכתיב מחירים בהיעדר בלמים ואיזונים.

אי השוויון הזה, הפערים בין העשירון העליון, ועוד יותר, המאיון העליון, לשאר העשירונים ובמיוחד אלה הנחשבים מעמד הביניים ומטה, כל זה לא יכול להימשך. הוא מזמין פיצוץ חברתי ופוליטי, הוא מזמין מירמור ותסכול ויביאו את הקפיטליזם לקיצו בשלל סיסמאות פופוליסטיות חלולות.

לקפיטליזם אורבים לא מעט סיכונים. מבית ומבחוץ, והפגיעה בשנים האחרונות בגלובליזציה היא אחת מהם. הקפיטליזם לא צריך לעשות לעצמו נזקים נוספים באופן התנהלותו ולסכן את עצם קיומו.

הקפיטליזם חייב לחשב מסלול מחדש. הוא חייב לאמץ נורמות התנהגות שונות בתכלית, נורמות של קפיטליזם שקשוב לא רק לבעלי המניות ולאינטרסים שלהם (Shareholders), אלא לכל מחזיקי העניין שמסביב לפירמה העסקית (Stakeholders). קפיטליזם שאינו רואה ברווח הכספי ובמיקסום את חזות הכול, אלא דורש מכל חברה עסקית באשר היא להגדיר את הייעוד שלה, איזה ייעוד היא משרתת, למה היא קיימת בכלל, והמנהיג של הארגון העסקי צריך להיות מחובר לייעוד ולהנחיל ולהטמיע אותו בתוך התרבות הארגונית של העסק.

ברגע שיותר ויותר חברות ינהגו באופן הזה, ויאמצו את ה"קפיטליזם הקשוב", כל האקו-סיסטם הכלכלי ישתנה, ישתנה לטובה והקפיטליזם ישגשג.

יש קשר הדוק בין דמוקרטיה לשגשוג כלכלי כפי שמראה מחקר שנערך לאחרונה על ידי האקונומיסט והקפיטליזם הקשוב מחובר הרבה יותר חזק לערכי הדמוקרטיה. הוא העוגן של הדמוקרטיה ויבטיח את זכויות האדם והאזרח באופן הראוי ביותר אל מול המגמות שמסתמנות בחברה הישראלית והרוחות הרעות המנשבות בה. הוא יפעל באופן טבעי לטובת חיזוק הסולידריות בחברה הישראלית המפוצלת והמשוסעת. למגזר העסקי יש כאן כוח ואחריות לעשות זאת.

צבי סטפק הוא מייסד ובעלים משותף של בית ההשקעות מיטב