בין חלום למציאות

מדינת ישראל סימנה לעצמה מטרה - משק אנרגיה עצמאי, מתקדם, נקי, ירוק.

אומת ההייטק מצויידת במשאבי טבע- היא שטופת שמש והיא עתירת תגליות גז טבעי. על פניו לא מדובר בחלום רחוק. אלא שבין החלום לבין המציאות, מתבררים פערים לא קטנים ומשק האנרגיה בישראל אינו חף מקשיים, חסמים, בירוקרטיה סבוכה וסיכונים הן לטווח הקצר והן לטווח הרחוק.

צמצום הפערים, הסרת החסמים ומימושו של החלום הורוד, מחייבים מענה ממוקד, סדור ומהיר הן מצד המדינה והן מצד השחקנים הפועלים במשק האנרגיה. אלא שבמצב הקיים, היזמים המבקשים לקדם את משק האנרגיה לעבר מימוש החלום, מוצאים עצמם נושאים על כתפיהם נטל כבד מנשוא ואת החלק הארי של הסיכונים, כאשר במקרה הטוב המדינה אינה ממהרת לסייע להם, ובמקרה הפחות טוב אף נוקטת בצעדים שמתבררים ככאלה שמערימים קשיים נוספים.

ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, מוצג כאחת המשימות האסטרטגיות החשובות של משרד האנרגיה. ואולם, הקמת מתקני ייצור מאנרגיות מתחדשות מקודמת במסגרת של הליכים תחרותיים שהזכייה בהם תלויה במחיר בלבד, באופן שאינו לוקח בחשבון היבטים מהותיים בעלי השלכות כלכליות רחבות היקף.

הכרעת ההליכים התחרותיים בהתבסס על שורת המחיר הסופית, מביאה לתוצאה שמרבית המתקנים מוקמים באזורים גיאוגרפיים מרוחקים יותר ויקרים פחות, ולא נלקחת בחשבון העלות המשמעותית של שינוע החשמל לאזורים עתירי הצריכה והביקוש. השינוע אף מהווה אבן נגף נוספת במימוש החלום שכן הוא מחייב שדרוג משמעותי של רשת החשמל, אשר היעדרו או לכל הפחות עיכובו, מסכלים את הקמת המתקנים.

דוגמא נוספת הינה היעדר הקורלציה בין לוחות הזמנים השאפתניים שמדינת ישראל מציבה להקמת המתקנים, לבין האפשרות של רשת החשמל לקלוט אותם והתכניות לפיתוח הרשת. רשת החשמל במצבה הנוכחי אינה ערוכה לקלוט את המתקנים והיזמים מוצאים את עצמם זוכים בהליכים תחרותיים, מעמידים ערבויות משמעותיות, ובסופו של יום, מתמודדים עם היעדר אפשרות ממשית לחבר את המתקנים לרשת שעה שבקשות לחיבור מתקנים זוכות לתשובות שליליות או תשובות חלקיות שמערערות לחלוטין את ישימות המתקנים.

לצד זאת, בשנים האחרונות חווים היזמים נסיקה בעלויות של סחורות ועלויות שילוח אשר כלל לא נשקלת על ידי המדינה ולא זוכה לסיוע או מענה. המחירים מתקבעים בהליכים התחרותיים, והעיכובים המשמעותיים בחיבור לרשת החשמל אינם נלקחים בחשבון שעה שחלים שינויים דרמטיים בעליית המחירים - בין מועד הזכיה לבין מועד ההקמה.

עו"ד דנה טל | צילום: יח"צ

בעוד משק האנרגיות המתחדשות מתמודד עם קשיים, נראה כי משק הגז הטבעי נזנח על ידי המדינה כמעט לחלוטין. מדינה ישראל אינה נוקטת בצעדים מפורשים לקידום שימוש בגז טבעי כפי שנקטה בעבר, אינה מעודדת את התעשיה להתקדם בהסבה לגז טבעי חלף דלקים פוסיליים מזהמים ויקרים ואינה מעודדת הקמת תחנת כח מונעות בגז טבעי – לא באופן כללי וגם לא באופן ספציפי ביחס לתחנות שכבר מצויות בהליכי תכנון מתקדמים באזורים עתירי ביקוש.

אף פיתוח רשתות חלוקת הגז הטבעי ממשיך לסבול, כבר למעלה מעשור, מעיכובים, קשיים בירוקרטיים וחסמים תכנוניים. נראה כי רק מקום שבו המדינה התערבה והעניקה הטבות ומענקים כספיים משמעותיים, קודמו חיבורים לרשת חלוקת הגז. למרבה הצער, בפועל, עדיין קיימים אזורים גאוגרפיים אשר רחוקים מהחיבור המיוחל אולם המדינה לא נוקטת בצעדים אקטיביים לקידום העניין (לא באמצעות חלוקת הטבות ואף לא באמצעות הפעלת סמכויות האכיפה העומדות לה). אם המדינה לא תמהר להתערב ותפעל להבטיח כי כלל האזורים בארץ אכן יחוברו לרשתות הגז הטבעי בהקדם, תעשיה משמעותית ומהותית תמצא עצמה נדרשת לפעול בהתבסס על דלקים מזהמים או מחויבת בפתרונות אחרים יקרים ומסורבלים, באופן שישפיע לרעה על התייעלות אנרגטית, התייעלות כלכלית ובסופו של דבר גם על יוקר המחיה.

הקשיים האמורים אשר מתווספים לבירוקרטיה סבוכה, ריבוי רגולטורים וקצבי עבודה שאינם אופטימאליים, מטילים נטל כבד מאין כמוהו על היזמים במשק האנרגיה. בנקודה בה אנו מצויים, נציגי המדינה צריכים לשאול את עצמם מהו רוחב כתפיהם של היזמים והאם אנו מתקרבים לנקודה שבה לא יוכלו לשאת עוד את הנטל המוטל עליהם.

מאת עו"ד דנה טל, קליין ושות' אנרגיה ותשתיות