"זה נושא כל כך אוניברסלי בצורה משונה" | צילום: Shutterstock
בחזרה לאייטיז ולמיקסטייפ: הקאמבק של הקסטות
עיתונאי המוזיקה מארק מסטרס מתחקה בספר חדש אחר מהפכת הקסטות של שנות ה-80 וה-90, וטוען: "הרבה צעירים מתעניינים בהן גם כיום"
ידיעות נרגשות על תחייתם של תקליטי הוויניל צצות כל כמה זמן כבר כמה שנים, עד כדי שיש שאומרים שהקמאבק של התקליטים נמשך יותר זמן מימי השיא שלהם. כדי שלא ירגישו בודדים הוכרז לאחרונה גם על תחייתו של מדיום נוסף להקשבה למוזיקה – הקסטות.
"הקסטה לא מתה", כך לטענתו של עיתונאי המוזיקה מארק מסטרס. הוא פרסם ספר בשם High Bias: The Distorted History of the Cassette Tape, שבו הוא מתחקה אחרי ההיסטוריה הלא מוכרת של הקסטות מהמצאתן בתחילת שנות ה-60 ועד לשיא בשנות ה-80 ומעבר לכך.
לדבריו בהחלט יש מעבר לכך. הקסטות אמנם מוגדרות לרוב כטכנולוגיה מימי הדינוזאורים, אך הן ממשיכות לשגשג, גם אם מתחת לפני השטח של התרבות הפופולרית, כאמצעים להקלטה ולהשמעת מוזיקה. לדבריו, חסידי הקסטות של ימינו מעריכים את הגישה הקלה שהמדיום מספק ליצירה והפצה של מוזיקה. "הרבה צעירים מתעניינים בקסטות מאותה סיבה שאנחנו התעניינו בהן כשגדלנו", אמר מסטרס במסע הרצאות לקידום הספר. לראייה, הוא אף הפיק גרסה מוקלטת של הספר המופצת בקסטות.
"זה נושא כל כך אוניברסלי בצורה משונה", הוסיף בנוגע לכוח המשיכה של הקסטות. "כל כך הרבה אנשים גדלו עם קסטות או שמצאו קסטות בארון של ההורים. כמעט כל מי ששוחחתי איתי אמר שהספר גרם לו להיזכר בסיפורים הקשורים בקסטות שלא חשבו עליהם כבר 20 או 30 שנ".
מסטרס מתאר בספר בפירוט כיצד הקסטות עזרו להפוך את הצריכה, ההפקה וההפצה של מוזיקה לדמוקרטית יותר. "לפני הקסטות, לא הייתה דרך זולה ופשוטה לשלוט במוזיקה שמקשיבים לה", אמר. עבור מרבית המאזינים, הבחירות של תחנות הרדיו וחברות התקליטים הן שקבעו למה יקשיבו. ואולם בזכות הקסטות, מי שגדלו בשנות ה-80 וה-90 יכלו להפוך למעין מפיקים ויוצרים של קסטות, באמצעות הקלטת השירים שרצו, בסדר שרצו ("מיקסטייפ").
השקת מכשיר הווקמן בתחילת שנות ה-80 העניקה למאזינים חירות גדולה אף יותר, שכן המכשיר אפשר להם להסתובב חופשי עם המוזיקה שרצו להקשיב לה.
"אנשים אולי לא יודעים, אבל הקסטות היו קריטיות להתפתחות של היפ הופ ורוק כבד, והיו מהותיות עבור אנשים ברחבי העולם שלא היו יכולים להקליט בשום צורה אחרת", אמר בריאיון לאתר מרקט ווץ'. לדבריו, הקסטות ובעיקר המיקסטייפ אפשרו לאמני היפ הופ לפתח קהל מעריצים, ובדומה להקות רוק כבד בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 כמו איירון מיידן הצליחו לבסס לעצמם כת מעריצים הודות לקסטות.
הדוגמה הבולטת לאופן בו השימוש בקסטות הפך לתופעה ממש היא להקת גרייטפול דד. לפי מסטרס, בשנות ה-70 וה-80 נוצרה בקרב המעריצים תרבות שלמה של הקלטת ההופעות של הלהקה והחלפת הקסטות, עד כדי כל שהלהקה החלה להקצות אזור מיועד בכל הופעה שבו אפשר לחבר את מכשירי ההקלטה כדי לקבל שמע איכותי יותר.
כמו עם הופעת האינטרנט גם הקסטות עוררו חשש לעתיד תעשיית המוזיקה, ובתחילת שנות ה-80 חברות התקליטים הגדולות השיקו קמפיין תחת הסיסמה "הקלטות ביתיות הורגות את המוזיקה". "התעשייה הוכיחה שוב ושוב כי קו ההגנה הראשון שלה נגד פיראטיות היא לנסות לבייש את הלקוחות לא לעשות זאת", אמר מאסטרס, אך כפי שקרה גם בתחילת שנות ה-2000 המאמצים הללו לא הוכיחו את עצמם.