שר האוצר מציג: כשהיהירות פוגשת את המציאות

"אתה לא אומר את האמת, אנחנו לא בגירעון, אנחנו בעודף תקציבי" - כך אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בראיונות לתקשורת בשבוע שעבר. המשפט השגוי הזה לימד על הלך הרוח של סמוטריץ' יותר מאשר על התקשורת. זיגמונד פרויד כבר אמר ששקריו של אדם מספקים הצצה עמוקה בהרבה לנפשו מאשר דיבורי האמת שלו. על אף שלמונח "גירעון תקציבי" יש משמעות מקובלת וברורה בשפה, והיא הפער בין הוצאות הממשלה להכנסותיה ב־12 החודשים האחרונים - כך בלשון החוק להפחתת גירעון, כך בהשוואות בינלאומיות, כך במסמכי משרד האוצר וכך גם אצל השר עצמו, כשהוא לא כועס על התקשורת. סמוטריץ' ניסה הפעם להגדיר מחדש את המונח רק כדי לייצר לעצמו ולבוחריו שמיכת מגן מפני הביקורת העניינית שמוטחת בתפקודו כשר אוצר.

מה שמטריד בניסיון ההתחכמות הזה של סמוטריץ' הוא אי נחיצותו. הגירעון שבו מדינת ישראל נמצאת כעת (0.3%) היה צפוי והוא עדיין נמוך מאוד. גם הירידה בהכנסות הייתה צפויה, ושני אלו לא נמצאים במוקד הביקורת על תפקודו כשר אוצר. אלא שסמוטריץ' מבקש לקעקע את האמינות של כלי התקשורת, ובייחוד של התקשורת הכלכלית, שנתפסת כאמינה יותר. הקעקוע הזה הוא לא רק כלפי חוץ, כלפי קהל בוחריו, אלא גם כלפי עצמו. במקום להקשיב לביקורת ואולי לאמץ את חלקה, הוא מנסה לייצר לעצמו ולבוחריו שפה אלטרנטיבית. זה גם מסביר את בחירתו של השר להתראיין בגופי תקשורת שאינם כלכליים, בפניהם הוא יכול לסטות מהנושא ולנסח מחדש את משמעותם של מונחים, בעיקר בהתייחסות לדו"ח קרן המטבע.

הדו"ח של הקרן הוא מעט המחזיק את המרובה. הוא כולל התייחסות לפרטים, כמו רפורמת הייבוא ורפורמת ביטוחי הבריאות, וכמו הצעת החוק להטלת חובה על הבנקים לתת ריבית על הפיקדונות. אך העיסוק התקשורתי הדגיש את ההתייחסות לרפורמה המשטרית, שכן הדו"ח הגדיר את "חוסר הוודאות המתמשך סביב הרפורמה המשפטית כסיכון שלילי בולט לצמיחה". במקום לאמץ את המלצת הקרן "לחתור לפתרון בר קיימא מבחינה פוליטית שמועבר ומובן באופן ברור בישראל ובעולם", סמוטריץ' שוב בחר לתקוף את התקשורת, כשהוא נטפל לגרסאות מסוימות שטענו כי בשל ה"רפורמה" ירדה תחזית הצמיחה של ישראל ותקף אותן. סמוטריץ' יודע שזה עיסוק בטפל. העיקר הוא שבעיני הקרן, הרפורמה ואי הוודאות סביבה מסכנת את תוואי הצמיחה של ישראל בטווח הארוך, אבל סמוטריץ' מעדיף להתנשא בחיוך המסתיר את עיוות המציאות שהוא מייצר.

ככלל, יהירות והתנשאות אינן תכונות נדירות בקרב פוליטיקאים, והן לא זוכות לסיקור מיוחד. אך בהקשר של שר האוצר כדאי להתעכב על תכונות האופי הללו, כי הן משמעותיות להבנת המדיניות הכלכלית של הממשלה. ביטוי היהירות הבולט ביותר הוא עמדתו שכל הכלכלנים טועים בכך שהם מעריכים כי לרפורמה תהיה השפעה על הכלכלה. יהירות זו יצרה חוסר אמון בין המגזר העסקי לבין השר, ופגעה קשות בדימוי של סמוטריץ' עצמו. חשוב לציין, היו דרכים להתייחס בכובד ראש לסיכונים הכלכליים בלי להפסיק לתמוך ברפורמה. היהירות הזו מונעת ממנו לקבל ביקורת, ולצד גורמים אחרים, לא מאפשרת לו לרתום את כלל הממשלה לעיסוק בבעיות כלכליות מתוך ראיית הטוב המשותף. התוצאה היא בסופו של דבר תקציב עמוס בסקטוריאליות שלא נוגע בסוגיות יסוד בכלכלה הישראלית.

סמוטריץ' מבקש לקעקע את האמינות של כלי התקשורת, ובייחוד של התקשורת הכלכלית, שנתפסת כאמינה יותר. הקעקוע הזה הוא לא רק כלפי חוץ, כלפי קהל בוחריו, אלא גם כלפי עצמו

בסוף, מה שמכאיב לסמוטריץ' זה שבזמן האחרון הדימוי הציבורי שלו נפגע ונשחק, ומ"שר אוצר שבא לעבוד" מתחיל להתפתח דימוי של "שר אוצר כושל". הדימוי הזה לא רק מכאיב לסמוטריץ' אלא נראה בעיניו לא מוצדק. הוא הרי עובד קשה, מבין בכל פרט, והביא חוק הסדרים שמן במיוחד. כמובן שניתן להתווכח איך קובעים אם שר אוצר כושל או מוצלח.

יש שני מבחנים שרבים יסכימו עליהם: הריסון הפיסקלי וקידום מדיניות תומכת צמיחה דרך תקציב, חוק הסדרים, משפט, חוץ וביטחון. במבחן הראשון סמוטריץ' מקבל ציון בינוני. בצד ההוצאות הוא הביא תקציב שמשקף גירעון נמוך, אך בצד ההכנסות הוא נכנע ללחץ פוליטי. מחד הוא ביטל שני מסים (על כלים חד פעמיים ומשקאות ממותקים), אך לא הצליח לבטל פטורים ממס שהיו מגדילים את ההכנסות, כמו למשל על הכנסה משכר דירה. במבחן השני, הוא מקבל ציון נכשל. התקציב הנוכחי לא מצמצם את פערי המיומנות בין האוכלוסיות השונות בישראל, ולמעשה מקטין את התמריצים של החרדים לשפר את מערכות החינוך שלהם. הוא מעודד אותם לא לצאת לעבוד. ההתנהלות סביב ההפיכה המשטרית יצרה אי ודאות בעולם לגבי עתידה של ישראל, ומעמידה בסיכון את תוואי הצמיחה ארוך הטווח של המדינה.

ויש את עניין יוקר המחיה. אם יש משהו שסמוטריץ' אוהב לקחת עליו אחריות, זה "יוקר המחיה". כשהוא נשאל על כך הוא מישיר מבט למצלמה ואומר שזה אחריותו ושהוא מתכוון לטפל בנושא באמצעות פירוק מונופולים. סמוטריץ' התבטא בחריפות נגד החברות שהעלו מחירים. הוא אמר שהן יצטערו על זה ושהן חצופות. אך כדאי להעיר שבממשלה הקודמת, למרות שזו כמובן לא תוכנית עבודה, הצליחו שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי לדחות את עליית המחירים בהידברות. במשמרת של סמוטריץ' דווקא נפרץ הסכר ונרשמו עליות מחירים שלא נראו כאן שנים.