טרפת השלטון מאיימת לגדוע גם את הצמיחה

באופן מפתיע, בלי הודעה מוקדמת ובשפה מאוד בוטה ולא אופיינית, קרן המטבע הבינלאומית (IMF), הארגון הכלכלי הבינלאומי החשוב בעולם, בישרה כי ההפיכה המשטרית שמקדמת ממשלת נתניהו־סמוטריץ'־לוין־בן גביר היא הסיכון הכלכלי הבולט ביותר עבור כלכלת ישראל. אם הסיכון יתממש, כפי שעלה החשש ביתר שאת במהלך השבוע האחרון, המשק הישראלי עלול בוודאות גדולה להיכנס למיתון עוד השנה.

לפי כלכלני הארגון, במקרה של תרחיש פסימי בהקשר ל"רפורמה המשפטית" (כך היא מכונה בדו"ח), הצמיחה צפויה להצטמצם בממוצע - על פני שלוש שנים - ב־2.6 נקודות אחוז בכל שנה. כאשר מפנימים כי תחזית הצמיחה לשלוש השנים הקרובות היא 2.5% (2023) ו־3.4% בכל אחת מהשנים 2024 ו־2025, מבינים את המסר: ייתכן כי לא רק שהתמ"ג הישראלי יירד באופן ממשי, אלא שגם, לבטח, התוצר לנפש יירד בצורה דרמטית שכן הריבוי הטבעי בישראל עומד על 2%.

1. הרפורמה המשפטית מככבת בדו"ח של הארגון כבר בתחילתו, כאשר בדף הסיכום המתומצת היא זכתה לבולטות מהדהדת. "הפגנות ועימותים חברתיים ליוו את חוסר הוודאות הכלכלית, שאם יימשך, עלול לגבות מחיר גדול לכלכלה, ולהשפיע לרעה על הצריכה וההשקעות".

עוד מדגישים בדו"ח כי "בין האפיקים הספציפיים שבאמצעותם ההשקעה עלולה להיות מושפעת, ניתן למנות העתקת חברות הייטק אל מחוץ לישראל. כשמספר גדול מספיק של חברות במגזר הזה יעברו מיקום, הדבר יהווה סיכון לפוטנציאל הצמיחה הכלכלי החזק של ישראל". המספרים שמצוטטים בדו"ח של הגוף הכלכלי המשמעותי הזה אינם מפחידים כמו "מנגנון ההרס העצמי" שמתואר שם.

כך כלכלני הקרן מפרטים את התהליך: "הרפורמה עלולה לגרום לעלייה בפרמיית הסיכון במדינה שתגדיל את הפער בין התשואות של אג"ח ממשלתיות ישראליות ביחס לאג"ח בארה"ב, ותביא להיחלשות השקל ולביצועי חסר של שוק המניות המקומי ביחס לארה"ב ואירופה", נכתב, ומיד מודגש כי "הרבה מההתפתחויות הללו כבר מתרחשות ואם הן יימשכו, הן יגרמו למשקיעים לדרוש פרמיה גבוהה יותר עבור אחזקת נכסים ישראליים. הגדלת פרמיית הסיכון תגדיל את עלויות המימון של המשק. הדבר יתבטא בהפחתת היקף ההון במשק, פיחות נוסף של השקל, האצה של האינפלציה וירידה בצמיחה בהשקעות הריאליות שתקטין עוד את מלאי ההון במשק - ולפיכך את רמת התמ"ג של ישראל", נכתב בדו"ח שיורד לרמות רזולוציה שעדיין לא ראינו כאן.

האזהרות של ה־IMF המתארות תמונה דיסטופית דומה "לנתונים שנצפו בתחילת שנות ה־2000" כלשונם של מחברי הדו"ח, והשפה החריגה והחריפה שבה הם משתמשים - לא הופיעו באף דו"ח של ה־IMF מאז אותו מיתון של 2001. מהדו"ח הראשוני והחריף שהתפרסם לפני כחודש, שתחזיותיו היו גם הן לא קלות, אי אפשר היה לדמיין שהטונים עוד יעלו.

2. אם לא די בכך, ב־IMF מדרגים את הסיכון הפוליטי (הרפורמה המשפטית) כמסוכן מכולם, כבעל הסבירות הגבוהה ביותר וגם כבעל ההשפעה הגבוהה ביותר, יחד עם הסיכון החברתי. "הקיטוב הפוליטי מתגבר עקב הרפורמה המשפטית על רקע המחאות. המגמה הבסיסית בקיטוב הפוליטי של החברה הישראלית באה לידי ביטוי בעימות חברתי", נכתב שם. "חוסר ודאות מתמשך הקשור לדיונים מתמשכים על רפורמה משפטית עלול להשפיע על הכלכלה, שכן משקיעים מעריכים מחדש את יחס הסיכון־תשואה של השקעה בישראל".

וכלכלני ה־IMF מסכמים: "כמו בכל מדינה בעולם, שמירה על עוצמת שלטון החוק תהיה חשובה להצלחה כלכלית". אם הם לא היו מספיק ברורים, אזי בשיחות עם בכירים בארגון שהיו מעורבים בהכנת הדו"ח הובהר כי הבעיה איננה המחאה אלא הרפורמה.

3. חלפו רק שלוש שעות מאז פרסום הדו"ח של ה־IMF והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) בישרה כי מדד חודש מאי עלה "רק" ב־0.2% לעומת צפי של 0.7%-0.5%. זו הייתה הפתעה גמורה - הפעם לטובה - לאחר ששני המדדים האחרונים ציירו תמונה עגומה שלפיה המשק הישראלי נפל עמוק לתוך מלכודת אינפלציונית שיהיה קשר להשתחרר ממנה. צריכים להתייחס להפתעה הטובה בפרופורציה: עדיין האינפלציה בישראל נמצאת הרחק מהיעד (4.6%), עדיין אינפלציית הליבה גבוהה יותר וגבוהה מאוד (כ־5.3%) ועדיין רואים עליות מחירים מטרידות בשירותים - תחום שבו הכי קשה להילחם במכה.

המבט אל הנתונים הקיימים במרחב האינפלציוני מגיע יממה אחרי שג'רום פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב האמריקאי, לקח פסק זמן מהעלאות הריבית. זאת אחרי שבוע של התחזקות יפה בשקל, שגרמה להקלה ובעקבותיה למסקנה כי גם נגיד בנק ישראל אמיר ירון ינקוט בהפוגה וב־10 ביולי ישאיר את הריבית על 4.75%.

4. אך כאשר מביטים על השבוע המטורף שעבר על המדינה - בחירת קארין אלהרר לחברה בוועדה לבחירת שופטים כנגד כל הסיכויים - מבינים כי עד המועד הבא של החלטת הריבית יש עוד נצח. באותו יום רביעי דרמטי בשבוע שעבר בכנסת סביב יוזמת קואליציית נתניהו לשינוי שיטת המשטר, שער החליפין - המשתנה העיקרי שיקבע את כיוון הריבית במשק כפי שתיארו גם כלכלני ה־IMF כמה שעות לפני כן - עלה על רכבת הרים שהייתה מטלטלת גם את בעלי לב חזק. ב־6 בבוקר 3.56 שקלים, לקראת הצהריים זינק ל־3.66 שקלים (פיחות של 2.8%), ואחרי שעתיים בחזרה ל־3.55 (ייסוף של יותר מ־3%) ולבסוף התייצבות סביב 3.57 שקלים לדולר. סיבוב של שנה התרחש בפחות מ־12 שעות.

הטרלול בשער החליפין, שנצפה גם בשוק המניות, משקף את הטרפת של החיים בישראל, שמאופיינת בחוסר ודאות וחוסר יציבות מוחלטים בגלל סיכון שממשלת ישראל מתעקשת ליצור לעצמה. זאת גם כשאין למהלך הזה רוב, לא בציבור ולא בכנסת, ובנוסף לכל הסיכונים הגלובליים והגיאו־פוליטיים. לפיכך, אין לדעת מה יעשו עם הריבית ירון וחבריו בעוד 23 ימים.

5. מה שכן אפשר לדעת ולהבין היום הוא כי ללא יוזמת ההפיכה המשטרית, בנק ישראל היה יכול לעצור את הטיפול המכאיב דרך העלאות הריבית כבר עתה, וייתכן אף כי עוד קודם. אך כל עוד "הסיכון השלילי הכי בולט" (לשון ה־IMF) נותר, הסיכוי להעלאת ריבית (או העלאות ריבית) - נשאר איתנו - עם כל הכאב שבדבר.

הדבר היחיד שמרגיע הוא כי לפחות נגיד בנק ישראל וחבריו הם אלו שאוחזים כרגע בהגה. כל מי שהיה לו ספק, מדוע בחירת נגיד רציני, מקצועי, ללא משוא פנים, וללא פניות היא קריטית לכלכלת ישראל קיבל השבוע תשובה: בעידן שבו שר האוצר מהווה נזק כבד למשק וראשו של ראש הממשלה נמצא באלף מקומות אחרים, רק לא בדאגה לטובת הכלכלה והמדינה - לפחות נותרה אישיות שפויה אחת שמנתבת ומנווטת.