חרדים לנתניהו, אבל יותר מכך לתקציב מהאוצר

השאלה כמה מנדטים יקבלו המפלגות החרדיות היא לגמרי משנית מבחינתן. השאלה החשובה באמת היא האם גוש נתניהו יקבל 61 מנדטים – מה שיהפוך אותן לשותפות חשובות בממשלה או לא. כך שגם אם המפלגות החרדיות יאבדו קולות לציונות הדתית ואפילו אם יותר חרדים לא ילכו להצביע בשל קנאות אנטי־ציונית, זה משני. הדרישות מרחיקות הלכת שהן מתכננות מתקציב המדינה מחייבות שהן יהיו בקואליציה שתלויה בהן. לפחות בשלב זה ההצהרות שלהן אומרות שלא יהיו בקואליציה בלי נתניהו. אבל בפועל קואליציה של גנץ שתלויה בהן יכולה גם כן לספק את הסחורה.

בסוף השבוע שעבר יצאה יהדות התורה בקמפיין בחירות חדש תחת הכותרת "53 מיליארד סיבות". לקמפיין מצורף צילום של ידיעה על הישגי רע"מ במשא ומתן הקואליציוני (53 מיליארד שקל בעשור הקרוב) וגויסה גם קצת התקפה על מערכת המשפט: "תמו הימים שאומרים לנו שמשהו לא אפשרי בגלל משפטנים או בגלל ביקורת תקשורתית. אנחנו נגיע לקואליציה עם רשימת דרישות, ונעמוד על כך שהכל ייענה, בלי להחסיר אות. מה שלעבאס מותר, מותר גם לנו. הגיעה העת להפסיק לפחד מ'מה יאמרו'".

ואכן, התקציבים המרשימים שהשיגה רע"מ לפיתוח כלכלי חברתי של המגזר הערבי הביאו את הדוברים החרדים להודיע שיעלו מדרגה ואפילו כמה מדרגות בדרישות התקציביות שלהם. ההבדל הגדול הוא כמובן במטרות. הערבים דורשים את התקציבים בעיקר לפיתוח כלכלי, כמו יצירת מקומות עבודה, מסלולי לימוד מתקדמים, לימודים אקדמיים או חינוך משלים שמעודד השתלבות בשוק העבודה. החרדים מדברים בעיקר על מטרות שמדכאות פיתוח כלכלי ומזיקות למשק, כמו חינוך ללא ליבה, קצבאות לאברכים ותקציבים לישיבות. איש לא מזכיר אפשרות לדרוש הקמת אזורי תעסוקה, למשל. כלומר, בעוד התקציבים שדרשו הערבים הם השקעה לטווח ארוך בעתיד הכלכלי של המדינה, התקציבים שדורשים החרדים הם חבלה ישירה בעתיד המשק.

היו"ר החדש של יהדות התורה יצחק גולדקנופף עורר לאחרונה סערה כשהכריז ש"לא ראיתי שמתמטיקה ואנגלית הועילו לכלכלה". אבל כבר בראיון החשיפה שלו במוסף "כלכליסט" הוא אמר ש"לערבים מצאו 53 מיליארד שקל בהינף יד. גם אנחנו לא מוכנים להיות זולים. אנחנו נהיה אזרחי ישראל היקרים".

כשהתבקש להעריך כמה יקרים, ענה שמדובר בתוספת של 3 מיליארד שקל למערכת החינוך. בחישוב לעשור, כמו אצל רע"מ, מדובר על 30 מיליארד שקל. בינתיים כבר התחייב יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו לממן תוספות תקציב לחינוך בלי ליבה. גולדקנופף הודיע מצדו שידרוש את תפקיד שר האוצר. לפי פרסומים הוא יתחרה על התפקיד עם יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ש"ס אריה דרעי. זאת, כמובן בהנחה שהרבנים יאפשרו לגולדקנופף לקבל תפקיד של שר.

דרעי כבר הודיע שידרוש לפחות מיליארד שקל לשנה לכרטיסי מזון. הוא כבר חילק 700 מיליון שקל למטרה זו מתקציבי הקורונה בקריטריונים שהעדיפו בבירור אברכים. הכרטיסים לא מותנים במיצוי כושר השתכרות ולכן הם בעצם סיוע לאברכים לא לצאת לעבודה.

אחת הדרישות של יהדות התורה תהיה לתקצב את שכר המורים החרדים בחינוך פרטי, כולל כאלה שאינם מלמדים ליבה, בשווה למורים בממלכתי. יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני אמר בעניין זה: "הפעם לא עוד! הכלבים ינבחו והשיירה בעזרת השם תעבור. המורה והגננת החרדיים יקבלו את המגיע להם בחוק, לא נהיה בקואליציה שתרעיב את עובדי ההוראה החרדיים!". חשוב להדגיש שעצם הציפייה המשתמעת לתקצוב שווה לחינוך ממלכתי ופרטי הוא רעיון שיוצר שוויון בין שונים, כלומר הוא מפלה מעיקרו.

דרעי צוטט כמי שאמר ש"כשנחזור נדרוש את הכספים במספרים של מיליארדים ובתוך ספר התקציב (כלומר לא ככספים קואליציוניים שיש לדרוש כל שנה מחדש — ש"א). הפעם לא נבקש איזה מיליון או שניים בשביל צורכי הציבור החרדי". מדד הדת והמדינה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, שמתבסס על סקר של מכון סמית, בדק את עמדת הציבור היהודי ביחס לאמירה זו. 73% התנגדו לה, 27% תמכו בה.

התחום היותר מוצדק שבו צפויות דרישות חרדיות הוא הדיור. חרדים אכן צריכים לגור ואחד התפקידים המרכזיים של הפוליטיקאים שלהם, שבו הם נכשלים בדרך כלל, הוא להשיג דיור בזול. ח"כ יעקב אשר מדגל התורה אומר ש"לא נוכל להיות חלק מממשלה שלא תיתן לנו פתרונות דיור אמיתיים. לא החלטות אמורפיות שגורמים עוינים או פקידים עצלנים יכולים למסמס, אלא מספרים מוחלטים ותוכניות סגורות: התאמת קריית גת מערב (שפיר) כולה לציבור החרדי. אפשר להגיע שם ל־35 אלף יחידות דיור. כך, בנוף הגליל יש תוכניות בתוקף בהיקף של 18-15 אלף דירות". היום יש בהר יונה בנוף הגליל שכונה חרדית בהיקף של 500 דירות ואשר רוצה להפוך את השכונה הזו לרובע.

מחלוקות צפויות בשני נושאים. אחד הוא שמשמעות הדרישות היא התחרדות בפועל של קריית גת, ולכך צפויה התנגדות ציבורית גדולה. השנייה היא האמירה של אשר ש"המדינה צריכה לתת סבסוד מיוחד לעלויות הפיתוח הנגזרות מהטופוגרפיה ההררית בנוף הגליל, רק כך זה יהיה אטרקטיבי". משמעות הדרישה היא מימון של מאות מיליוני שקלים לעלויות הפיתוח, וספק אם אפשר להעניק הטבה כזו רק למגזר אחד.

מה שמאוד נוח למפלגות החרדיות הוא שכל הטוב הזה בכלל לא תלוי בתוצאה שישיגו בקלפי. הבחירות האחרונות היו גרועות במיוחד לחרדים. מספר הקולות שקיבלה יהדות התורה ירד ב־26 אלף. מספר הקולות שקיבלה ש"ס ירד ב־37 אלף. שיעור ההצבעה במגזר החרדי הוא כידוע גבוה במיוחד. אלא שגם אצל החרדים יש עליות וירידות. לפי ניתוח של פרופ' עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור ההצבעה בערים החרדיות ירד מ־83.5% בסיבוב השלישי ב־2020 ל־79.5% בסיבוב הרביעי ב־2021. סביר להניח שזה ביטא מחאה מסוימת על הפקרות הרבנים בימי הקורונה.

גורם נוסף הוא העובדה שלפי קניג, הציונות הדתית קיבלה כ־7% בערים החרדיות. בריחת הקולות היא כמובן לא לאיחוד הלאומי אלא לעוצמה יהודית של איתמר בן גביר שמאוד פופולרית בציבור החרדי. סביר להניח שבקרב חרדים שגרים בערים מעורבות וחשים פחות מוגבלים היא קיבלה עוד יותר קולות וכן בקרב דתיים ומסורתיים שמצביעים בדרך כלל לש"ס. רק הירידה הגדולה בהצבעת הערבים הצילה את שתי המפלגות מתבוסה גם במספר המנדטים והן סיימו עם 9 מנדטים לש"ס ו־7 ליהדות התורה.

מנכ"ל חברת המחקר למגזר החרדי אסקריא, דודי דרור, אומר שהסקרים במגזר החרדי לא צופים התאוששות של יהדות התורה בבחירות הקרובות. אחת הסיבות, לדבריו, היא הצטרפות של כמה קבוצות חרדיות לקיצונים שאינם מצביעים בבחירות, בהם חסידויות רחמסטריווקה ובוהוש וכן תלמידים של הרב הליטאי המנוח הלל זקס. כל זאת בנוסף לאנשי הפלג הירושלמי הקנאי שלדבריו אינם מצביעים כבר כמה סיבובים. סקר של אסקריא מ־20 בספטמבר מגלה ש־6% מהחרדים מתכוונים להצביע לעוצמה יהודית ועוד 6% מתלבטים.

המצב של ש"ס לכאורה קצת יותר טוב, דווקא בשל המצביעים הלא חרדים שלה. אם הקמפיינים החברתיים של ש"ס בסיבובים קודמים היו מנותקים מסדר היום, הפעם קמפיין "הרעבים" מחובר מאוד לנושא יוקר המחיה.

הטענה של ש"ס שהיא המפלגה החברתית היחידה או בכלל שהיא מפלגה חברתית אינה מותקפת מהסיבה שלאף מפלגה אין עניין להתעמת איתה. אפילו אין מי שיזכיר את החופשה של דרעי בשוויץ בראשית השנה במלון של אלף דולר ללילה. מה שיכול לאזן את זה הוא נדידה גדולה של קולות מסורתיים ודתיים מש"ס לבן גביר.