איזה כיף שיש מישהו שם למעלה שמקבל החלטות בשבילנו

1. אם במונדיאל הקודם VAR היה קונספט חדש ועדיין נתון לדיונים, הרי שבמונדיאל הזה הוא כבר פשוט חלק מהחיים שלנו. בעולם שבו יש מצלמות מכל כיוון אפשרי, המחשבה שלשופט לא יהיו כלים שיאפשרו לו לראות את מה שאנחנו הצופים רואים בבית היא כמעט בלתי נסבלת. אם במונדיאל הקודם עוד היה קצת חשש להשתמש בו, הרי שבזה הוא משמעותי ביותר. עד עכשיו במונדיאל ה-VAR פסל גול של אקוודור מול קטאר במשחק הפתיחה על נבדל שאף אחד לא ראה, שני שערים של ארגנטינה מול ערב הסעודית נפסלו בסיוע ה-VAR שראה נבדלים של מילימטר. ה-VAR גם פסק על שני פנדלים (איראן מול אנגליה, ארגנטינה מול סעודיה) על תפיסה בקרן שקורית בערך עשרים פעמים במשחק.

2. ה-VAR עונה על צורך מאוד חזק שלנו ב"צדק"' למרות שאם מסתכלים לעומק, צדק לאו דווקא קיים כאן. בשני הפנדלים המדוברים הכדור שהוגבה לרחבה היה רחוק מאוד מהשחקן שנתפס אבל החוקה שנכתבה בעולם שבו היו רק שלושה זוגות עיניים בלי מצלמות לא שונתה ועל כן ניתן מצב (כמעט) ודאי לגול' גם כשזה לא באמת המצב. יותר מזה, מוקדם יותר במשחק של אנגליה נתפס הארי מק'גווייר בקרן דומה בדיוק ולא קיבל פנדל. זה אפילו לא שאין אחידות בין צוותי השיפוט, אפילו אותו שופט על שני מצבים שונים יפסוק בצורה שונה. זה צדק זה? וזה לפני שנדבר על נבדלים של מילימטר שלא נתנו יתרון אמיתי להתקפה ובעצם מבטלים את הקונספט של "קו אחד" שהוכנס לשימוש לפני אי-אלו שנים.

3. מה שה-VAR כן נותן זה את התחושה שלא הכול גמור. יש ערכאת ערעור. כשנכנס ה-VAR, אחד הטיעונים של מתנגדיו היה שהוא הורס את הספונטניות של החגיגות אחרי גול. זה מאוד נכון, אבל מהצד השני הוא גם הכניס לחיים שלנו את התקווה. אם נסתכל על התפיסות ברחבה שהובילו לפנדל, הרי הסיבה שהשופט לא ראה אותן זה שהוא שופט אחד (או שלושה יחד עם הקוונים) ויש 22 שחקנים על המגרש. הסיכוי שלו לראות את הכול הוא קלוש עד אפסי. בכדורסל יש שלושה שופטים על פחות מחצי מכמות השחקנים (ושטח מגרש קטן בהרבה), בפוטבול יש שבעה שופטים על אותה כמות שחקנים. רק בכדורגל מתעקשים על שלושה שופטים בלבד ובמקום להכניס עוד כמה שיוכלו לכסות את כל המגרש אנחנו הולכים לפתרונות של שופטים שיושבים בחדר מבודד ומסתכלים במסך מחשב. יותר מזה, פתרונות ממוחשבים הולכים ותופסים יותר ויותר מקום – בתחילה טכנולוגיית קו השער ועכשיו גם טכנולוגיה המזהה נבדל נכנסה לשימוש. ואז, כמו במקרה של הגול של אקוודור שנפסל מול קטאר, אנחנו נאלצים לקבל איזשהי גזירה משמיים של אותה מערכת עלומה.

4. ואולי זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. פחות אכפת לנו מה תהיה התוצאה של המערכת, האם היא תואמת למה שראינו על המגרש או לא (כמו במקרה של השער שנפסל לאקוודור), אלא פשוט מישהו שם למעלה שמקבל החלטות בשבילנו. ישות עליונה כזאת שיודעת יותר טוב מאיתנו. אותה מערכת ממוחשבת, אותם שופטים בחדר הבקרה מתפקדים בשבילנו כמו אלוהים הגדול בשמים ביום כיפור. מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו. הנה השופט הושיט את היד שלו לאוזניה, אולי נקבל חוות דעת שנייה, אולי יש לנו עוד תקווה. כדורגל הוא החיים.