"קצב ההשקעות ירד, אבל לא אצלנו. אנחנו מחפשים חברות במצוקה"

באוגוסט קרה מהפך בתולדות פלייטיקה. החברה פרסמה את דו"חותיה הכספיים לרבעון השני של 2022, ובהם ציינה כי לראשונה משחקי קז'ואל הפכו למנוע הצמיחה העיקרי שלה - כלומר 53% מהכנסותיה נבעו ממשחקי קז'ואל. אלו הם משחקים קלילים, עם חוקיות פשוטה וסבבי משחק קצרים, כמו "קנדי קראש" או "אנגרי בירדס". שינוי זה עומד בסתירה לתדמית החברה: לאורך השנים נודעה פלייטיקה בעיקר כיצרנית משחקי סושיאל קזינו. אלה הם משחקי מזל דוגמת פוקר, בינגו ומכונות מזל, אך מבלי להמר על כסף אמיתי.

התפנית הזו לא התרחשה בן לילה. לאורך שורת הזדמנויות עסקיות, רכשה פלייטיקה יצרניות קז'ואל ועזרה להן להצמיח את משחקיהן. אחד האחראים על השינוי בתמהיל המשחקים של החברה שנוסדה בישראל הוא אריק ראפס, סמנכ"ל האסטרטגיה של פלייטיקה.

"התרחבנו לתחום הקז'ואל משתי סיבות", הוא מסביר בראיון ל"כלכליסט" ברבעון שעבר. "ראשית, הגענו לשיא כוחנו בתחום הסושיאל קזינו. כבר החזקנו ב־35% משוק הסושיאל קזינו העולמי. שנית, הרגשנו שהידע המקצועי שלנו לאו דווקא תקף רק לז'אנר הזה".

פלייטיקה הוקמה ב־2010 על ידי רוברט אנטוקול ואורי שחק, שעזב את החברה לפני כעשר שנים. שנה לאחר מכן היא כבר נרכשה על ידי רשת בתי הקזינו סיזרס (Caesars) תמורת 160 מיליון דולר. חמש שנים אחר כך מצאה החברה רוכש חדש: קונסורציום של תאגידים סיניים. כעת היא שוב עתידה לעבור ידיים: ביוני דווח כי החברה תימכר לקרן ההשקעות Joffre לפי שווי של 8.5 מיליארד דולר.

"אחרי סירזס, הבעלים החדש נתן לנו מנדט להתרחב. הרגשנו כי יהיה אפשר ליישם את הניסיון שלנו מתחום הסושיאל קזינו במשחקי הקז'ואל". הרכישה הראשונה של פלייטיקה בתחום הקז'ואל היתה חברה ישראלית אחרת, ג'לי באטן (Jelly Button), תמורת עשרות מיליוני דולרים. "כשרכשנו את ג'לי באטן, טבלנו את אצבעותינו במים. זו היתה עסקה קטנה. הרעיון היה, 'או.קיי, אם ניכשל, לא נפסיד כל כך הרבה כסף. אין לזה השלכות מרחיקות לכת. אם נצליח, נוכיח את ההיפותזה שלנו'. אחר כך יכולנו לצאת למסע רכישות יותר תדיר".

אז בעצם הטמעתם את יכולות המונטיזציה שלכם במשחקים של ג'לי באטן?

"'מונטיזציה' (הפקת הכנסות ממשחק) זו מילת הבאזז הקלה ביותר לשימוש. אבל זה לא בהכרח מייצג את כל מה שאנחנו מתמחים בו. אנחנו מתמחים בתפעול משחקים. במשחקים יש כמה שלבים. ראשית, ישנו שלב הפיתוח, שבו פלייטיקה לא הכי טובה בעולם", מודה ראפס.

"לאחר שהמשחק יוצא לאוויר, ישנו שלב תפעול המשחק. בזה אני חושב שאנחנו הטובים ביותר בעולם. תפעול משחק לא קשור רק במונטיזציה וניהול מכירות, אלא כולל גם ניהול כלכלת המשחק, ניהול קשרים עם לקוחות ושירות לקוחות. כל אלה עקרונות שהנחלנו לג'לי באטן לאחר הרכישה. כשראינו שזה עובד, נהיינו הרבה יותר אסרטיביים בינסיונותינו לרכוש את החברות הבאות שקנינו. ברגע שראינו שהנוסחה שלנו עובדת, אמרנו, 'או.קיי, בואו נרכוש כמה שיותר חברות כדי להפעיל את הנוסחה הזו'".

השקעתם עכשיו במשחק NFT. למה תעשיית המשחקים כל כך מאוהבת בבלוקצ'יין?

"אני אתן את דעתי על למה התעשייה בכללותה תומכת בזה, אבל לא בהכרח תומך בזה בעצמי. יש נתח בתעשייה שיותר מכוון לגיימרים הארדקור, שמעוניינים להיות בעלים של נכסי משחק. יש מי שאומרים: 'לנכס הזה יש ערך אמיתי שצברתי ובניתי ואני צריך להיות הבעלים שלו'. ואם אתה יודע משהו על ההיסטוריה של בלוקצ'יין, ככה התחיל האת'ריום. היוצר שלו שיחק ב'וורלד אוף וורקראפט'. הוא טחן שעות משחק כדי לקבל פרס מסוים ואז יוצרי המשחק שינו בן לילה את ערכו של הפרס. הוא כעס על השינוי החד־צדדי הזה, מה שדרבן אותו לבנות את הבלוקצ'יין של את'ריום.

"סיבה נוספת לשינוי הזה קשורה במכניקות גיימינג שמבוססות על הטכנולוגיה הזו. למשל, עד היום לא היו לך האמצעים לעשות פריטי אספנות דיגיטליים ולאמת את ייחודם בצורה דיגיטלית. אלה דברים שנוגעים בליבה העסקית שלנו. במשחקים שלנו יש פריטי אספנות פנימיים. היכולת להטמיע אותם היא מאוד מרגשת עבורנו".

המטרה היא שאנשים ישחקו משחקים כדי להרוויח כסף (Play-to-Earn)? בסופו של דבר, מישהו הולך להפסיד את הכסף שלו.

"אנחנו לא מאמינים במודל של Play-to-Earn. אנחנו לא תומכים בזה, אנחנו לא חושבים שזה מודל עסקי נכון, כי בלבו, זה ספקולציה ורווח. שני הדברים האלה עומדים בניגוד למוצרים שיכולים לשמר שחקנים לאורך זמן - וזה מה שאנחנו מתמקדים בו. יש לנו משחקים בני 12-10 שנים. המטרה שלנו היא להפוך אותם למשחקים בני 30 שנה. הדרך היחידה לעשות זאת היא לבנות חוויית בידור טובה. אם המטרה של המשחק היא להרוויח כסף, נחש מה? אנשים לא ירוויחו מזה כסף במשך 30 שנה. אין כמעט אף משקיע שהצליח לעשות את זה.

"אנחנו לא מתמקדים בזה. בהנחה שהטכנולוגיה הזו תהפוך לדומיננטית, אנחנו חברת טכנולוגיה, ואנחנו לא יכולים לפגר מאחור. באותו זמן, הטכנולוגיה הזו מאפשרת ליצור הרבה סוגים של בידור. במקרים מסוימים זה גם נתפס כמודרני יותר".

איך זה מתיישב עם העובדה ששימוש כיום בארנק קריפטו הוא מורכב עבור רוב האנשים? זה לא נגיש.

"אתה צודק. אלה הדברים שאנחנו מתמקדים בטיפול בו. כל דבר שנעשה מנקודת מבט צרכנית. פתיחת ארנק והעברת כספים זה כאב רציני. זה לא פשוט עבור קהל המשתמשים שלנו, שאלו בעיקר נשים אמריקאיות ממוצעות. נוכל להטמיע טכנולוגיית בלוקצ'יין ולהסוות אותה כדי להעשיר את חוויית המשתמש. אנחנו נפעיל את שיקול הדעת שלנו לגבי חוויית המשחק הטובה ביותר ונקריב, אם נצטרך, חלק מהאופציות שחשובות לילידי־קריפטו".

למה בלוקצ'יין בעצם חיוני ליצירת פריטי אספנות?

"זה לא. התשובה הקצרה היא שאנחנו יכולים לבחור ליצור מיזם אספנות מרוכזת. אני חושב שמה שאנחנו מנסים להעביר הוא שזו טכנולוגיה חדשה, עוצמתית במיוחד, ויש הרבה אימוץ שלה בקהילת הטכנולוגיה. אם אנחנו מתכוונים להיות המובילים במשחקי מובייל, עלינו להיות מובילים בטכנולוגיה ואיך שהיא משפיעה על משחקי מובייל. כשתעשיית המובייל הפציעה, היו הרבה חברות מצליחות בתחום הקונסולות וה־PC שממש התקשו לעבור אליה. למה? כי זה פורמט אחר, זה נדל"ן אחר על המסך שלך, חוויית משחק שונה.

"להתעלם מבלוקצ'יין זה כמו להיות בתחום ה־PC ולדחות מעליי את מה שקורה במובייל. זו החלטה די מטופשת, כן? אתה חייב שתהיה לך חשיפה שם. אנחנו לא משנים כיוון והופכים את פלייטיקה לחברת בלוקצ'יין. בשום מקרה אנחנו לא נוטשים את הפילוסופיה ואת העקרונות שהיו לנו בלב המשחקים. כל מה שאנחנו עושים הוא להתנסות בטכנולוגיה חדשה כדי שנוכל להפוך למומחים בה".

מהו פרופיל ההשקעות של פלייטיקה?

"זה לא צ'ק פתוח, אבל זה לא מוגדר כ־5 מיליון או 10 מיליון. אנחנו פחות מסתכלים על גודל ושלב. אנחנו מעוניינים להיחשף לאזורים חדשים ומעניינים בעולם הגיימינג והבידור האינטראקטיבי. אז אם אתה מסתכל על כל החברות שבהן השקענו עד היום, כולן נמצאות בתת־מגזרים שונים של תעשיית המשחקים שאנחנו חושבים שישבשו את הסטטוס קוו או מייצגות הזדמנויות גדולות מאוד. עבורנו זו הזדמנות ללמוד. כפי שתיארתי את הרכישה של ג'לי באטן כטבילת האצבעות לפי צלילת ראש — במקום לקנות משהו שהוא מעבר להבנתנו, אנחנו משקיעים בחברות האלה, מקבלים מקום בדירקטוריון, מלווים את המומחים שלנו בצד התפעולי. יש הרבה ערך בזה.

"המטרה שלנו היא שפלייטיקה תהיה שם נרדף למשחקים, בייחוד בישראל. המציאות היא שתעשיית המשחקים מתפתחת בצורה מעניינת מאוד. ישנן צורות שונות של גיימינג, של טכנולוגיות שמיושמות לתפעול משחקים. המטרה שלנו היא ללמוד על כולן, כדי שנוכל להיות השחקנית מספר אחת במערב ובטח בישראל; זו הסיבה לפורטפוליו ההשקעות המגוון שלנו".

כמשקיע, האם אתה מבחין בירידה בהיקף וקצב ההשקעות בסטארט־אפים ישראליים?

"הערכות השווי ירדו. קצב ההשקעות אולי ירד אצל משקיעים אחרים, אבל לא אצלנו. זאת משום שאנחנו חברה שמוכנה לקנות חברה במצוקה או להשקיע בה, כי אנחנו מפעילי משחקים מאוד מוצלחים. וזה הבדל מאוד גדול בינינו לבין חברות אחרות. מרבית הרוכשות קונות חברות קטנות ונותנות להן להישאר עצמאיות, גם אם המשחק עצמו לא צומח. זאת משום שרוב החברות לא מסוגלות לשפר את תפעול המשחק כפי שאנחנו מסוגלים. לכן לא ראינו ירידה או צמצום במספר ההזדמנויות העסקיות שלנו.

"אני חושב שמה שייחודי בפלייטיקה הוא שכשאתה מסתכל על תמהיל העובדים, מרביתם אינם גיימרים. יש לנו טכנולוגים מעולים, אנליסטים מעולים, מהנדסי בינה מלאכותית. למה אני אומר את זה? כי צוות העובדים שלנו משקף את תעשיית ההייטק הישראלית בכללותה. אם מישהו קורא את הראיון ואומר, 'אלה רק משחקים ואני לא מתעניין במשחקים, אז אני לא אעבוד בפלייטיקה' - זו טעות.

"גייסנו בשנים האחרונות הרבה בוגרי 8200, שלרוב נוהגים ללכת לתחום הסייבר. לפתע אנליסטים הגיעו לפלייטיקה ונדהמו מכמות הדאטה שיש כאן לביצוע ניתוחי ביג דאטה. לפלייטיקה יש היצע מאוד מגוון לאקוסיסטם הטכנולוגי הישראלי, וזה קשור בהרבה תעשיות שאנשים לרוב לא משייכים לתעשיית המשחקים".

אריק ראפס (31)

• גר בתל אביב
• גדל במונטריאול, קנדה
• הקים סטראט־אפ להימורים ברשת שנסגר ואז החל לעבוד בסיזרס, בעלת פלייטיקה לשעבר
• עם מכירת החברה לאיש העסקים הסיני יוז'ו שי ב־2016 עבר לעבוד בישראל