ביטול עסקת מתנה בנחלה – על מי חובת ההוכחה?

בחלק נכבד מהמקרים בהם מבקשים הורים או אחים להביא לביטול הענקת הנחלה במתנה שנעשתה מההורים לצאצאיהם או לביטולו של מינוי בן ממשיך, נשמעת הטענה כי ההורים לא הבינו או לא ידעו מה משמעות הענקת הנחלה במתנה לילדיהם או מה משמעות המינוי וכיצד הדבר ישליך על היקף העיזבון שלהם בעתיד.

האם יש לקבל טענתה של בעלת נחלה במושב על כך שאינה יודעת קרוא וכתוב וכי חתימתה על יפוי כח ותצהירי המתנה לבנה, בה העבירה לו את מלוא הזכויות בנחלה, לאחר ששנים קודם לכן גם מינתה אותו כבן ממשיך, נעשו ללא שהבינה על מה חתמה?

בשאלה זו עסק פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, במסגרת תמ"ש 42979-09-17 . ביחס לתביעה לפסק דין הצהרתי שהגישה אמא נגד אחד משבעת ילדיה, לפיה התבקש בית משפט לקבוע שהאם הינה בעלת הזכויות בנחלה וכי יש לבטל את הענקת המתנה לבנה.

סיפור המעשה בקצרה

במהלך שנת 1987 מינו ההורים את בנם כבן ממשיך, מינוי שקיבל את אישור כלל המוסדות.

בחלוף עשור שנים ערכה האם עם בנה ראובן "הסכם בן ממשיך" בו הובהר, כי הסיבה בגינה מונה הבן כבן ממשיך, היתה רק על מנת לאפשר לו לבנות בנחלה וככל ובעתיד ניתן יהיה לפצל את המגרש עליו נבנה בית מגוריו, וכי הוא לא יהיה זכאי לזכויות נוספות ביתר הנחלה.

במהלך שנת 2000 חתמה האם על הסכם עם בנה שמעון, המאפשר לו נוסף לבנות בנחלה לאחר שנתנה לכך הסכמת בנה ראובן - הבן הממשיך.

ביום 22.6.04, לאחר שני ההסכמים שערכה עם ילדיה, חתמה האם על יפוי כח ותצהירי העברה לצורך העברת מלוא הזכויות בנחלה במתנה לראובן הבן הממשיך ובד בבד חתמה גם על צוואה שבה הורישה את כל רכושה שווה בשווה בין כל ילדיה (שני מסמכים משפטיים שסותרים זה את זה).

בשל ניסוח בעייתי של התצהירים, חתמה האם שוב על תצהירים מתוקנים להעברת כל זכויותיה בנחלה לבן הממשיך ובסופו של דבר בשנת 2009 נרשמו כל הזכויות בנחלה על שמו של הבן הממשיך ורעייתו.

והנה, בשנת 2017 הגישה האם את תביעתה כנגד בנה ראובן – הבן הממשיך וטענה שהחתימות על העברת הזכויות בנחלה אליו במתנה הוצאו ממנה במרמה וכי הוא היה אמור רק להחזיק את הזכויות בנאמנות עבורה וכל רצונה מאז ומתמיד היה לחלק את הנחלה באופן שווה בין ילדיה. האמא הסבירה שהמינוי של ראובן כבן כבן ממשיך נעשה אך למראית עין כדי לאפשר לו לבנות בנחלה.

לעומתה טען הבן הממשיך שהעברת הזכויות אליו היתה רצון אמו וכן רצון אביו, כפי שבאו לידי ביטוי במינויו כבן ממשיך כבר בשנת 1987. הן מינויו כבן ממשיך ולאחר מכן העברת מלוא הזכויות בנחלה אליו, נעשו על ידי אמו מתוך הבנה מלאה של משמעות המעשה, בלב שלם ובנפש חפצה.

עו"ד גלעד שרגא דאנס 100 | צילום: אורלי א.

חתימה על מסמכים משמעותה גמירות דעת

בית המשפט קבע שטענת האם על כך שמדובר בהסכם נאמנות צריכה היתה להירשם בהסכם משפטי ברור, דבר שלא נעשה. אומנם עשויה להיווצר נאמנות ביחס לזכויות במקרקעין גם ללא קיומו של הסכם בכתב אבל כאשר נרשם הנאמן כבעל זכות במקרקעין, מבחינת הרשויות הוא הבעלים, ומי שיצר את הנאמנות (האם) לוקחת על עצמה את הסיכון שהנאמן יתכחש לזכויותיה. לכן, כאשר עוסקים בנכסי מקרקעין לגביהם מתקיים רישום בספרי רשות מקרקעי ישראל, נטל הראיה להוכיח שהרישום אינו משקף זכות בעלות הוא נכבד ביותר.

בית המשפט הגיע למסקנה שלא עלה בידי האם להוכיח שהנסיבות האובייקטיביות וגם התנהגותה בעת חתימת ההסכם עם בנה מעידים על העדר גמירת דעת מצדה שכן ידוע שחתימת אדם על מסמך מהווה ביטוי חד-משמעי של הסכמה לתוכן המסמך ומבחינה חוזית החתימה מסמלת את גמירת דעתו "חתימתו של צד על גבי חוזה כתוב מהווה ראיה חזקה (אולי מכל ראיה אחרת) לגמירת דעתו" ע"א 629/86 בוטקובסקי בע"מ נ' גת . כלל הוא, כי מי שחותם על מסמך משפטי מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו, ובמיוחד כך הדבר כאשר המסמך נוגע לנכסיו ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ.

אומנם האם התובעת אינה יודעת קרוא וכתוב אולם הלכה היא שאדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תישמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים, מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי מי שמהימן עליו, לפני שיחתום עליו ולכן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה ולכן משנחתם מסמך על ידי אדם בר דעת ובוגר, וניתנה לו שהות לבחון את המסמך ולהיוועץ, לא בקלות תישמע הטענה כי החותם לא הבין על מה חתם.

בימ"ש לא התרשם מעדותה של האם על כך שלא הבינה על מה חתמה ומעניק משקל לעדותו של עוה"ד שבפניו נחתמו יפוי הכח ותצהירי ההעברה, לפיה הוא הקריא לתובעת את המסמכים עליהם חתמה והסביר לה את משמעותם, ומשום כך קובע בית משפט שחזקה על התובעת, כמי שחתמה על מסמכי העברת הזכויות במתנה לבנה שחתמה עליהם לאחר שהבינה את תכנם.

מתנה שהושלמה

פסק הדין קובע שמרגע בו הועבר הרישום בנחלה בכל המוסדות על שם הנתבע שקיבל במתנה את הזכויות בנחלה, הושלמה המתנה והאם התובעת אינה יכולה לחזור בה ולקבל בחזרה את מה שכבר נתנה, לכן גם אין רלבנטיות לצוואת האם בה הורישה את כל רכושה שווה בשווה בין כל ילדיה שכן האם אינה יכולה להוריש את אשר כבר אינו חלק מעיזבונה.

בית המשפט מגיע למסקנה שהאם לא הצליחה להוכיח שהיתה טעות מצדה בחתימה על הסכם המתנה ולכן מאחר שלא עלה בידיה לסתור את החזקה שתוכן מסמכי המתנה מעידים על רצונה להעניק מתנה ולא להעביר את זכויותיה בנאמנות, ולכן יש לראות בהסכמים שערכה עם בנה ראובן הן את מינויו כבן ממשיך והן את הסכם המתנה כמשקפים הסכמות אמיתיות שהיו בין הצדדים ומדובר במתנה שהושלמה.

גלעד שרגא משרד עורכי דין – מומחים לנחלות ומשקים חקלאיים במושבים

d&b – לדעת להחליט