פשרת האוזר-הנדל: ניסיון למחוק את התקציב

1. כדאי לא להתרשם מהתפאורה המשפטית של האירוע הדרמטי שחל אתמול בבית המשפט העליון סביב תיקון "האוזר–הנדל" בנושא תקציב המדינה. מדובר באירוע מאקרו־כלכלי מאג'ורי, שנוגע להגדרת הזהות של מדינת ישראל כישות דמוקרטית. "פשרת האוזר" היא תיקון חוק שאיפשר לממשלת נתניהו להתנהל ללא תקציב, ובמקום זה להישען על תקציב המשכי ולהוסיף לו כספים. רוב שופטי בג”ץ סברו כי אי אפשר להשתמש באותו "תרגיל משפטי" ולהאריך אותו לנצח. 

אלא שבג”ץ הוא בכלל לא הסיפור כאן, אלא מי שיזם את התיקון ומי שמבקש להנציח אותו. נתניהו אינו מעוניין בתקציב מדינה כי "החוק" הזה מגביל אותו ואינו מאפשר לו להשתמש בכספי הציבור כראות עיניו. תקציב מדינה הוא כלי שמאפיין מדינות דמוקרטיות. החוק הזה כולל "רשימה" שבה נקבע סדר העדיפויות הלאומית של כל מדינה מתוקנת. 

חשוב מכך: כל מדינה מתוקנת ודמוקרטית מגיעה לאותה רשימה, אותו מסמך שמתמצת את התעדוף הלאומי (הרי לתקצב זה לתעדף), אחרי עבודת מטה מקצועית, מתוכננת, על פי כללים ונורמות שיביאו לתוצאה מיטבית. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיאת העליון אסתר חיות | צילומים: יונתן זינדל , יאיר שגיא

הרשימה הזו כוללת גם כללים תקציביים כמו גודל הגירעון, מגבלת ההוצאה, יעד חוב, תחזיות, אסטרטגיה תקציבית ארוכת טווח. במקרה של ישראל, החוק הזה מקבל משנה תוקף כי עליו נשען "חוק ההסדרים", המכיל את כל הרפורמות המבניות החשובות כדי להגדיל את יכולת הצמיחה של המשק, להגביר את התחרות שלו ולתקן עיוותים שעולים לכולנו הון תועפות. הרפורמות חיוניות להמשך הפיתוח הכלכלי של ישראל. את כל הקונסטרוקציה הזו נתניהו ואנשיו מבקשים להרוס ולהחליף בכלל פשוט: תקציב הוא מה שנתניהו רוצה. כל זה, כאשר הוא זוכה לתמיכה בלתי מסויגת של שר האוצר ישראל כץ, שמסייע על ידי הרס המשרד והרס הפקידות. 

2. הכתובת היתה על הקיר. שתי התבטאויות קודמות של נתניהו כבר סימנו את הכיוון. הראשונה, הכרזתו של נתניהו בעיצומה של מערכת בחירות כי ב־2020 "יש תקציב". כלומר, נתניהו כבר הגדיר כ”תקציב” את התהליך בו הוא מעלה ומוריד את גובה ההקצאה התקציבית ומחלק אותה כראות עיניו.

האירוע השני היה כאשר בראיון הוא הכחיש והפריך את גובה הגירעון הממשלתי שפורסם כמה שעות קודם לכן על ידי החשב הכללי של משרד האוצר. בכך הוא מחק לא רק את התקציב ואת הקונסטרוקציה אלא גם את הפקידים שבונים אותה.

רצונו למחוק את תקציב המדינה ואת התהליך אינו "סטארט־אפ" שלו: פופוליסטים רבים כגון רג'יפ ארדואן מטורקיה, הוגו צ'אבס מוונצואלה וגם כריסטינה קירשנר מארגנטינה ניסו זאת לפניו – והצליחו. כדי להבין איך זה נגמר, כדאי להסתכל על אותן מדינות בימים אלו. כדאי לסיים עם הדיאגנוזה של ח”כ נפתלי בנט, אתמול לפני הדיון בבג”ץ: “שנה שלמה, במהלך המגפה, הבטנו בעיניים כלות וזעקנו כנגד ממשלה שפשוט לא תיפקדה. אותם סימפטומים שהעדפנו להדחיק ולשכוח: נתניהו ממנה אנשים בינוניים, שבתורם ממנים אנשים בינוניים. תהליך קבלת החלטות עקום ומוכתב משיקולים אישיים ופוליטיים. וכל זה תוך יצירת מסך עשן של פולחן אישיות למנהיג, שכל מי שמעז למתוח עליו ביקורת מותקף קשות".