שיפור בתעסוקת נשים בדואיות יחזק את הנגב

ברקע לפשיעה הגואה בנגב, יש חשיבות לבחינת החברה הבדואית מהזווית של תעסוקת הנשים בה.

החברה הבדואית הינה האוכלוסייה הענייה ביותר באזור זה. שיעורי התעסוקה בקרבה נמוכים משיעורי התעסוקה באוכלוסייה היהודית והערבית הכללית. הפער בתחום זה בולט במיוחד בקרב הנשים הבדואיות, אשר משתתפות פחות בכח העבודה בהשוואה לכל קבוצה אחרת.

לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בשנת 2019 שיעור המועסקות בקרב הבדואיות עמד על 21%, לעומת 83% בקרב היהודיות. עם סיום תקופת משבר הקורונה בדצמבר 2021, שיעור דורשות העבודה בקרב הבדואיות היה הגבוה ביותר, בהשוואה לנשים היהודיות ולערביות בכלל האוכלוסייה. תחומי העיסוק העיקריים של הנשים הבדואיות הינם חינוך, בריאות, רווחה וסעד, המאופיינים בשכר נמוך יחסית. בנוסף, שכרן נמוך בכ-45% משכרן של היהודיות.

הנשים הבדואיות מתמודדות עם חסמים רבים, חלקם חברתיים-תרבותיים המאפיינים את החברה הבדואית הפטריאכלית. מאפיינים אלו מונעים מהן לצאת לעבוד ולהתפתח מקצועית. אולם, קיימים גם חסמים מבניים, שלמדינה יש אחריות לגביהם וביכולתה לשנותם.

היעדר נגישות תחבורתית מספקת למוקדי תעסוקה, היצע נמוך של מקומות עבודה, אפליית מעסיקים בלתי פורמלית, מחסור במעונות יום, שכר נמוך, הכוונה תעסוקתית לא מספקת והיעדר השכלה וכישורים מקצועיים - כל אלו מונעים מהציבור הבדואי ומהנשים במיוחד להשתלב בשוק העבודה.

על-מנת להתמודד עם מצב זה, על המדינה לספק מענה בהתבסס על החלטות ממשלה 1994 ו-550, שעניינן הצבת יעדי תעסוקה לציבור הערבי והבדואי בפרט: יעד של כ- 46% לתעסוקת הנשים וכ-76% לתעסוקת הגברים.

בתוך כך, יש להקים מרכזי תעסוקה יעודיים לאוכלוסיה הבדואית, כשכיום קיימת רק לשכת תעסוקה אחת ברהט. הגדלת מספר לשכות התעסוקה, אשר יעניקו מענה מותאם לצרכיהם הייחודיים, תסייע לבדואים למצות את זכויותיהם ולהרחיב את סיכויי השתלבותם במקומות עבודה. בנוסף יש לתת מענה מותאם שפה ותרבות, שינגיש שירותים ומידע ויסייע להעלות את שיעורי התעסוקה. יש להשקיע גם בפיתוח היצע המשרות, באמצעות הרחבת אזורי תעשיה קיימים, פיתוח מרכזים חדשים ותמרוץ מפעלים ועסקים להעסקת הנשים הבדואיות.

בנוסף, על המדינה להשקיע בהשלמת השכלה תיכונית ולסייע ברכישת השכלה גבוהה - מהלך שיהווה זרז משמעותי לשילוב הנשים (והגברים) הבדואים בשוק התעסוקה.

מכיוון שברוב הישובים הבדואים אין תשתית אינטרנטית מספקת, הבדואיות אינן יכולות לעבוד או לרכוש השכלה מרחוק. היעדר מיומנויות דיגיטליות בולט במיוחד בקרב הנשים הבדואיות (86% מדורשות העבודה חסרות מיומנות דיגיטלית בסיסית). לכך השפעה ניכרת על סיכויי השתלבותן בתעסוקה ובמיוחד בזו האיכותית. לפיכך, יש להרחיב את היקף ההכשרות למיומנויות דיגיטליות תוך מתן עדיפות לקיימן באופן פרונטלי. בנוסף, יש להרחיב את היקף הקורסים ללימוד השפה העברית ולהכשרות מקצועיות.

יש לשפר גם את תשתיות התחבורה הציבורית בישובים הבדואים, אשר להן השפעה מכרעת על יכולתן של הבדואיות להשתלב בעבודה, בשל תלותן בתחבורה זו, וכן להוסיף תחנות אוטובוסים ולהגדיל את תדירות הגעתם. על המדינה גם להרחיב את מספר מעונות היום, אשר כיום עומדים על 16 בלבד באזור הנגב כולו.

לכל אלו השפעה רבה גם על צמצום הפשיעה בנגב. ככל שהמדינה תשכיל להרחיב את היקף התעסוקה של הציבור הבדואי ושל הנשים בפרט, היא תביא לשיפור בכלכלת התושבים ולמיצוי הפוטנציאל הכלכלי של אזור הנגב כולו. מכאן, קצרה הדרך לשיפור באיכות החיים ולחיזוק החוסן של כלל האוכלוסיות בנגב. מעבר לצמצום העוני, היבטים של השקעה מערכתית וממסדית יכולים לצמצם תחושות של עוינות וניכור, ובכך לתמרץ אפיקים של עשייה למען הטוב האישי והציבורי המשותף.

ד"ר יעל פרואקטור עוסקת בקידום שוויון מגדרי ומכהנת כדירקטורית ב"עבודה שווה" (חל"צ), הפועלת לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה