השיעור הדחוף שנתניהו צריך לקבל מנגיד הנגידים

1. בשוק ההון הישראלי יש קונצנזוס רחב שלפיו הממשלה לא תצליח לעמוד ביעד הגירעון שלה, 0.9%-0.8% תמ"ג, כפי שהתחייבה, והשנה הוא יהיה פי שלושה מהחזוי במקרה הטוב. בשלב זה לא בטוח מי צודק, אך יש דבר מוסכם: המגמה היא לרעה והבעיה הגדולה תהיה בשנה הבאה. בעוד שבועיים צפויה הכלכלנית הראשית שירה גרינברג להודיע על עדכון תחזיות הצמיחה והגירעון לשנה הנוכחית ולשנה הבאה.

העבודה של גרינברג אינה אקראית: כלל הסיכונים, שממילא היו כלפי מטה, רק הוחרפו. הן הסיכון הגלובלי (ירידה צפויה בצמיחה העולמית, המשך העלאות הריבית, החרפת הלחצים בשוק ההון, הגברת החשש ממיתון), הן הגיאו־פוליטי (איראן, חיזבאללה, הפלסטינים) והן כמובן הפוליטי: כן הפיכה או לא הפיכה. לכן, גם באוצר מדברים על מגמה שלילית. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא עד כמה שלילית. גם באוצר מודים כי לנוכח רמת אי־הוודאות הגבוהה, המודלים פחות מדויקים ומאוד קשה לאמוד את הדברים.

באוצר טופחים לעצמם על השכם לנוכח העובדה שכבר לפני כמה חודשים הם הזהירו כי הפעם הצורך התמידי להכין "כריות ביטחון" מקבל משנה תוקף. אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו הודה בישיבת תקציב כי הוא מעולם לא אישר תקציב עם גירעון מתחת ל־1% תמ"ג. עכשיו הוא מבין עד כמה זה היה חשוב לקחת מרווח ביטחון. בוודאי כאשר בעוד 12 יום צפויה סוכנות הדירוג S&P – הנחשבת לחשובה מבין שלוש סוכנויות הדירוג – לפרסם את דו"ח הדירוג שלה. S&P הייתה הראשונה שהבהירה בפני "כלכליסט" בתחילת ינואר את הסכנות המוחשיות של פגיעה בעצמאות בית המשפט ובדמוקרטיה על הכלכלה והדירוג. לפני כשבועיים המתחרה שלה מודי'ס ציינה את אותם הדברים והורידה את תחזית הדירוג. הדירוג של S&P לכלכלת ישראל גבוה משתי הסוכנויות האחרות בציון אחד.

ואם לא די בכך, בסוף השבוע שעבר פרסם "האקונומיסט" את דירוג הדמוקרטיה העולמית ובו ירידה של 6 מקומות לישראל – הירידה החדה ביותר. "הקמת הממשלה בדצמבר בראשות מפלגת הליכוד השמרנית והימנית הכוללת כמה מפלגות ימין קיצוני, אתנו־דתיות לאומניות, שמה קץ לייצוג הקהילה הערבית במדינה. ישנו גם חשש שהממשלה החדשה עלולה לנסות להעביר חוק שיעניק לכנסת סמכות לעקוף את בית המשפט העליון, דבר שיערער את הפרדת הרשויות ואולי יסכן את חירויות האזרח בעתיד", מסבירים את החלטתם ב"אקונומיסט", המגזין היוקרתי בעולם. עם תנאי פתיחה אלו ברור מדוע העצבנות של נתניהו ושל שר האוצר בצלאל סמוטריץ' גבוהה מאוד וגם מדוע התקציב חייב לעבור עם גירעון סביר.

2. בשורה התחתונה, למרות כל הבילדאפ שנשמע בימים האחרונים סביב תקציב המדינה, לא צפויות דרמות גדולות. לפחות בכל הקשור ל־2023. הבעיה, ללא ספק, תהיה ב־2024. גם באוצר חוששים בעיקר מתקציב 2024. "בתוך עמנו אנו חיים", מסביר בכיר באוצר. "אין אחד שאנו משוחחים עמו שלא אומר לנו: מה קורה למדינה הזו? הם שואלים: האם כדאי לשפץ? האם לדחות רכישת רכב? בסוף, הכל מתגלגל לכלכלה", הוא מסביר.

המגמה כבר החלה: בסוף השבוע התפרסמו נתוני מאקרו חדשים המעידים על המשך ההאטה ביצוא תעשיות טכנולוגיות עילית – ההייטק ומיד־טק – המהוות יחד כ־80% מכלל היצוא התעשייתי ללא יהלומים (כ־40% כל אחת). המנוע השני שנפגע הוא הנדל"ן: לפי סקירה שפרסם האוצר ערב יום העצמאות, פברואר האחרון היה הגרוע ב־20 שנים האחרונות מאז האינתיפאדה השנייה (ירידה של 41% לעומת פברואר אשתקד ו־11% לעומת החודש הקודם). ההידרדרות ניכרת בכל פרמטר: דירות חדשות, יד שנייה, מניות חברות הנדל"ן ומה לא. העלאת הריבית נותנת את אותותיה גם בצריכה הפרטית: לפי הלמ"ס ברבעון הראשון של 2023 נרשמה ירידה של 0.5% ברכישות באמצעות כרטיסי אשראי, זאת תוך ירידה של 2.2% ברכישת מוצרי תעשייה (הלבשה והנעלה, חשמל ואלקטרוניקה, בתי כלבו ורהיטים) וירידה של 4.4% ברכישת שירותים (ביטוח, טיסות ואירוח, פנאי, בילוי ושירותי עירייה וממשלה) לפי נתוני מגמה בחישוב שנתי.

יש רק נקודת אור בוהקת והיא זו שתציל את הממשלה ב־2023: שוק העבודה. למרות שניכרת ירידה במשרות הפנויות, בהיקף של 18% בין מרץ השנה לחודש המקביל אשתקד, האבטלה עדיין עומדת על 3.9%, אך שיעור ההשתתפות בשוק העבודה עולה, כלומר יותר ישראלים רוצים להיכנס לשוק העבודה. יתרה מזו, נתונים חדשים מהלמ"ס מראים כי בקרב בני 25–64, אבטלת הליבה ממשיכה לרדת זה החודש השני ברציפות, לרמה של 3.2% בלבד. כל עוד שוק העבודה הדוק לא נראה נזקים גדולים. אך אליה וקוץ בה: כל עוד שוק העבודה יישאר הדוק, בנק ישראל ימשיך להעלות ריבית ולייקר את הכסף. אין לו ברירה, גם אם זה על אפה וחמתה של הממשלה. האם התקשורת לא מגזימה בפאניקה לנוכח נתוני שוק עבודה כה טובים? אסור לשכוח, מציין כלכלן בכיר, שוק העבודה מגיב תמיד בפיגור, והוא האחרון שמגיב. הפיגור יכול להסתכם גם ב־2–3 רבעונים. כנראה שאת התוצאות מהמחזור הכלכלי המשברי נראה רק ב־2024.

3. במאמר מכונן שכתב פרופ' אגוסטין קרסטנס, המנהל הכללי ב־BIS (הבנק המרכזי של הבנקים המרכזיים) והציג לפני שבועיים באוניברסיטת קולומביה, מסביר נגיד הנגידים כי המדיניות הכלכלית הביאה את כולנו למקום מורכב בצורה יוצאת דופן אל מחוץ מה שהוא מכנה "אזור היציבות". אותו "אזור" מתייחס לצרוף תנאים של מדיניות מוניטרית (ריבית) ופיסקלית (תקציב ומסים), שמתנהל לאורך זמן, ותומך ביציבות מאקרו־כלכלית ופיננסית ושומר על ניהול המתחים בין השתיים. "הישארות באזור הזה", מסביר קרסטנס, מונעת פגיעה במשק באמצעות אינפלציה, משבר פיננסי או צנע. אלא שקרסטנס מזהיר כי הגבולות של אותו אזור אינם מוגדרים ואפשר להגדיר אותם רק בדיעבד. כעת, אחרי המשבר הפיננסי הגדול, "היעלמות האינפלציה" עד שנת 2022, משבר הקורונה והמלחמה באוקראינה, הוא רומז שאנו מחוץ לאזור הזה ולראייה: לראשונה זה עשרות שנים אנו עדים לאינפלציה גבוהה במקביל ללחצים פיננסיים ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה גם לרמות גבוהות מאוד של חוב פרטי. זה קוקטייל מסוכן. כלומר, קרסטנס מזהיר כי בנקים מרכזיים חייבים להמשיך להילחם באינפלציה באגרסיביות וללא רחם זאת באמצעות העלאות ריבית, אחרת היא תהפוך ליותר מושרשת ודביקה.

כתוצאה מכך אין הרבה מקום להרחבות פיסקליות, כלומר גידול בתקציב או הפחתת מסים, שהן מהלכים אינפלציוניים מטבעם, בוודאי כאשר רמות החוב גבוהות מאוד והריביות עולות בתגובה לאינפלציה. הדבר מכניס עוד לחצים פיננסים שמסבכים עוד יותר את התמונה ומוציאים את הכלכלה העולמית מאזור היציבות. המסקנות של קרסטנס, שכתב אמנם על הכלכלה הגלובלית, מאוד רלוונטיות לנתניהו ולסמוטריץ'. הראשונה, תם עידן אשליית הצמיחה: המסלול שבו בחרו לא מעט ממשלות (לרבות ממשלות נתניהו לדורותיהן), שלפיו הרחבה מוניטרית (ריבית אפסית) ופיסקלית (הפחתת מסים והגדלת התקציב, כלומר הזנקת הגירעון) מהווה את הדרך העיקרית ליצור צמיחה חזקה ברת קיימא – הגיע לסיומו. גם כי הוא אינפלציוני וגם כי הוא מגביר את הלחצים הפיננסים. "אין אלטרנטיבה לטפל בצד ההיצע של המשק (הגדלת התוצר עצמו). רפורמות מבניות הן קשות מבחינה פוליטית, אנחנו יודעים; אבל אנחנו גם יודעים שאין ארוחות חינם", היטיב להסביר קרסטנס.

נתניהו בנה את הקריירה שלו מאז חזר לשלטון ב־2009 על האסטרטגיה הזו: עידוד ביקושים באמצעות ריבית אפסית, הורדת מסים והזנקת התקציב והגירעון. כעת הוא מנסה לשכפל אותה אבל עם מעט מאוד הצלחה: האינפלציה לא עוצרת; הממשלה הנוכחית הציעה מעט מאוד רפורמות מבניות יחסית, וכבר במושב הקודם דאגו חברי הקואליציה למחוק כמעט את כולן; התקציב, שאמור להיות כלי מדיניות לעודד צמיחה ותעסוקה, עושה בדיוק ההיפך וצפוי לפזר הרבה כסף ציבורי למקומות לא נכונים, כמו עידוד אי תעסוקה של חרדים ותמרוץ היעדר לימודי ליבה, ולא מטפל ביוקר המחיה; ההשקעות במשק – החיוניות להגדלת התוצר בטווחים הבינוני והארוך – צונחות על רקע הניסיון להנהיג בישראל משטר אוטוריטרי עם מערכת משפט חלשה.

ממשלת נתניהו בפלונטר עצום: להתעסק בכלכלה, שסובלת מהזנחה פושעת, או בהפיכה, שנעצרה בעוצמה מפתיעה על ידי המחאה שרק מתרחבת וכבר עושה נזק פוליטי אדיר כפי שמראים הסקרים. יש נקודת אור עבור ישראל שעולה מדבריו של קרסטנס, אף שהאחרון לא התייחס אליה ספציפית כמובן: חשיבות מערכת פיננסית, בעיקר בנקאית, איתנה. למרות הלחצים הפיננסים אין הפסקת תשלומים של משכנתאות ואין פשיטות רגל, למעט בנדל"ן.

אך החלק המעניין ביותר אצל קרסטנס הוא המלצתו לממשלות בעולם: "מעבר להתאמות המוניטאריות (העלאות ריבית) והפיסקליות (צמצום הגרעון), נחוצים אמצעי הגנה מוסדיים חזקים כדי להגביל את המתחים בין שתי התפיסות הללו ולקדם את הקוהרנטיות שלהן. עצמאות הבנק המרכזי נותרה נקודת מפתח". הוא הוסיף כי "מנגנונים לעידוד מדיניות פיסקלית נבונה, כגון מועצות פיסקאליות וכללים פיסקאליים שמוגדרים היטב, צריכים לקבל חשיבות גדולה יותר".

כלומר, חייבים הגנות חזקות על המוסדות הדמוקרטיים ומקצועיות רבה בגיבוש המדיניות עם כללים מוגדרים. התנהלות סמוטריץ' ונתניהו במידה מסוימת מאז הקמת הממשלה היא הפוכה. בזמן שנתניהו ושותפיו רוצים להחליש את המערכת המוסדית – כפי שהיטיבו להסביר כלכלני חברות הדירוג – ב־BIS קוראים רק לחזקה: בדיוק הפוך. התגובות המוגזמות של סמוטריץ' בנוגע למדיניות מאקרו־כלכלית כמו הפחתות "מסי חטאים" (על שתייה מתוקה וסיגריות אלקטרוניות) בניגוד לעמדת הדרג המקצועי והפרות ההסכמים כמו מול המחלבות על רקע זינוק ידוע זה חודשים בחלב ומוצריו – צריכים להדיר שינה מכולנו.