"הורים מזלזלים, רוצים רק שלא יפריעו להם לעבוד"

אתי כהן, גננת משלבת ניידת (שעוברת מגן לגן), כואבת במיוחד את "היחס המזלזל של ההורים. אני מאוד מקצועית, אבל הרבה פעמים אתה רואה את הרמת הגבה כשאת יוזמת איתם שיחה לגבי מצב הילד, כאילו הדעה המקצועית שלי לא נחשבת. יש חוסר שיתוף פעולה טוטאלי".

היא מספרת ש"היה ילד שלא היה איתו קשר עין, היה לו קיבעון על משחקים ועל כיסא. אם לא היו נותנים לו משהו, היה הופך את הגן". אלה סימנים שיכולים להעיד שהילד על הספקטרום האוטיסטי. "אבל ההורים סירבו לקחת אותו לאבחון. לא רוצים שיטרידו אותם. רק שייתנו להם לעבוד".

לדבריה, חוסר המודעות של ההורים אינו בעיה של הפריפריה בלבד. "ש לי חברות במרכז ואני שומעת מהן את אותן טענות על חוסר מודעות קיצוני. אל תהיה מודע. זה הילד שלך. לפעמים התגובה היא 'תשמרי על הילד, מותק'. אנחנו משקיעות את הנשמה בילדים, גם על חשבון הילדים האישיים שלנו".

התופעה שכהן מתארת בעייתית במיוחד מכיוון שבאוטיזם יש חשיבות רבה לאבחון וטיפול מוקדמים להקלת התסמונת ואפשרות עתידית לתפקד בחברה.

כהן מספרת ש"בעקבות הקורונה יש לילדים אפילו בגנים רגילים פערים לימודיים ורגשיים מאוד קשים ובעיות תקשורת קשות, כאילו שהם למדו לתקשר עם מסכים ולא עם בני אדם. לילדים יש קושי עצום להיפרד מההורים, מרטיבים ובוכים כאילו הם תינוקות, רוצים את אמא. יש בעיות ל־90% מהילדים בגנים הרגילים". בין היתר, היא מסבירה שבגנים הרגילים יש ילדים שהיו צריכים להיות בחינוך המיוחד אבל לא אובחנו בגלל הקורונה.

כהן, תושבת קריית גת, עובדת כבר 18 שנה במערכת החינוך אבל אוהבת להחליף תפקידים כדי לגוון. היא היתה מורה בתיכון ואחר כך ניהלה גן חובה. היום היא גננת שילוב ניידת, מה שאומר שהיא משלבת ילדים מהחינוך המיוחד וילדים מתקשים מהחינוך הרגיל במסגרות ביישובים שונים וזה מחייב אותה לנסיעות רבות. "מקבלים 4.80 שקלים לנסיעה באוטובוס מחוץ לעיר כשחייבים לנסוע ברכב", היא מספרת.

בחופשות היא עובדת בקייטנות כדי לסגור את החודש. "חייבים להרים את הראש איכשהו. אי אפשר להתפרנס רק מהעבודה הזו". כהן מספרת ש"אחותי שופטת. אבא שלי מתחנן שאלך ללמוד משפטים. אבל אני אומרת שאני יודעת להיות רק אשת חינוך. זו הנשמה שלי".