טבע מחלקת תגמול כאילו היא עדיין חברת הענק שהיתה

קבלת הפנים הצוננת שלשום למנכ"ל טבע החדש, ריצ'רד פרנסיס, התחממה מעט אתמול עם עליית המניה. זה היה פחות בגללו, ועדיין יותר הודות לקודמו בתפקיד קור שולץ - המנכ"ל היוצא של חברת התרופות, שאירגן למחליפו שולחן נקי עם ההודעה המיוחלת על הסגירה הסופית של ההסדר בפרשת משככי הכאבים. כעת יוכלו להצטרף להסדר שנחתם בקיץ האחרון כל המדינות שבהן עדיין מתנהלות תביעות נגד טבע, על חלקה בהתמכרות ובמוות של מאות אלפים כתוצאה משימוש יתר בתרופות נגד כאבים. לא מן הנמנע שעיתוי ההכרזה על חילופי המנכ"לים הותאם גם להשלמת ההסדר, שנהפך לגולת הכותרת בכהונתו של שולץ, שלא מרצונו.

לא לכהונה כזו קיווה שולץ, שאמנם ידע כשנכנס לטבע ב־2017 כי מצבה קריטי, וכי היא עלולה לטבוע תחת החוב העצום של 35 מיליארד דולר שנטלה למימון רכישת אקטביס, אך חשב כי מדובר בעיקר בבעיות תפעוליות ופיננסיות ולא משפטיות. זמן קצר לאחר שהגיע לפתח תקווה התפוצצה פרשת משככי הכאבים, שגם לאחר שדרוג תפעולי עמוק שביצע בטבע לא אפשרה לו לעשות מהלכים משמעותיים לביצור עתיד החברה, בגלל העננה המשפטית שריחפה מעל. כעת מקבל פרנסיס חברה יעילה יותר עם חוב נמוך יותר, וגם ללא האיום הגדול מכיוון התובעים בארה"ב. אך קשה לראות כיצד טבע חוזרת להיות המעצמה שהיתה לפני קצת פחות מעשור.

השאלה היא אם תגמול לשולץ בעלות של יותר מ־100 מיליון דולר לחברה עבור הישגיו בארבע שנות הכהונה הוא הגיוני? 20 מיליון דולר מתוך הסכום הזה שולמו במזומן במעמד הצטרפותו לחברה הישראלית, וחלק עוד ישולם לו כפיצויים, בעקבות סיום ההעסקה שנה לפני מועד חידוש החוזה. שולץ, שלאחרונה מלאו לו 60, יקבל באופן תמוה גם מענק אי־תחרות, וזאת למרות שעל פי הצהרותיו הוא עובד מגיל צעיר מאוד ופשוט רוצה לצאת לפנסיה. הסכומים שצבר בטבע לבדה, גם ללא הפיצויים והמענק של אי־תחרות, בהחלט יכולים לסדר לו פנסיה נוחה במיוחד.

ואם את התגמול הנדיב למנכ"ל הדני, שהצטרף לחברה בעיצומו של משבר קיומי, עוד אפשר להסביר בכך שאף אחד לא רצה בזמנו לקבל על עצמו את התפקיד, נותרת השאלה אם ראוי לתת כעת לפרנסיס את חבילת השכר המפנקת רק מעט פחות מזו של שולץ. לפי החוזה שנחתם עם המנכ"ל החדש (54) לשלוש שנים, הוא זכאי למענק הצטרפות של 5 מיליון דולר במזומן ו־10 מיליון דולר נוספים במסלול ההוני, בשל ויתור על תגמולים עתידיים בחברה שבה פרנסיס מועסק כרגע.

אלה יצטרפו לחבילת שכר בעלות שנתית של 10.6 מיליון דולר, מתוכם 1.6 מיליון דולר כשכר בסיס - ועוד לפני הבונוס במזומן. מה מסביר את הנדיבות של חברת התרופות, שהכנסותיה בירידה כבר שנה חמישית ברציפות, שהפסיקה להרוויח, שעדיין רובץ עליה חוב של כ־20 מיליארד דולר ולפתחה עוד שורת פרשיות משפטיות שטרם נסגרו ועלולות לעלות לה לא מעט?

טבע, שמגרדת היום את השווי של 10 מיליארד דולר מלמטה, וזאת עוד אחרי העלייה בעקבות החתימה הראשונית של הסדר המשככים, רחוקה שנות דור ממה שהיתה בעבר, אך בחברה לא הפנימו את השינוי העמוק הזה. בטבע, שפעם היתה חברת הגנריקה הגדולה בעולם - עם רגל אינובטיבית חזקה בדמות הקופקסון, תרופת הדגל לטיפול בטרשת נפוצה - עדיין סבורים שמדובר בחברת ענק. את הפער הזה בין התפיסה למציאות אפשר לראות בבירור בזימון לאסיפת בעלי המניות, שבו ביקשה החברה לאשר בתחילת השנה את השכר של שולץ.

כדי להצדיק את השכר, השוותה טבע את עצמה לענקיות פארמה כמו גלקסו סמית קליין, סאנופי, אליי לילי, בריסטול מאיירס ואסטרה זנקה, וגם לכוכבות החדשות בשוק התרופות, שהביאו לעולם בשנים האחרונות פיתוחים חדשים ומהפכניים, כגון גיליאד, אמג'ן או ביוג'ן. בטבע, כך נראה, עדיין חיים בעידן שבו היא היתה שחקנית מן המניין בליגה של הגדולים ביותר ונסחרה בשווי של עשרות מיליארדי דולרים, שאף התקרב ב־2015 לשיא של 80 מיליארד דולר. כיום, כל קבוצת ההשוואה של טבע נסחרת בשווי גבוה הרבה יותר מהשווי שלה, פרט למיילן, שאותה ניסתה לרכוש ללא הצלחה.

הבעיה אינה רק של טבע - המקרה שלה פשוט חריג קצת יותר, לנוכח הדעיכה המתמשכת בעסקיה. אבל כל תעשיית התרופות עדיין ידועה כמפנקת במיוחד, ומנהליה הבכירים מככבים כבר שנים בפסגות טבלאות השכר. זה, אגב, היה גם אחד הגורמים שהקימו את הרגולטור האמריקאי על תעשיית הפארמה כולה בשלהי 2015, כאשר הפך לנושא מרכזי במירוץ לנשיאות של 2016. הוא גם חזר כבומרנג, בעיקר לחברות התרופות הגנריות. אפשר למתוח קו ישיר בין כישלון רכישת הענק של אקטביס בידי טבע לבין כעסו של הרגולטור על תעשיית הפארמה, שייקרה את התרופות ללא הפסקה, כדי לממן לבכיריה חבילות שכר נדיבות.

עמידתה של תעשיית הפארמה במוקד הביקורת הציבורית הובילה למהלך של הורדת מחירי התרופות - ובראשן התרופות הגנריות - ופגעה אנושות בכדאיות הרכישה. מיילן, שאותה ניסתה טבע לרכוש, היתה אחת הכוכבות המרכזיות בהקשר זה, כמי שהעלתה במאות אחוזים את מחיר מזרק האפיפן לטיפול בשוק אלרגי, ושילמה למנכ"לית שלה יותר מ־100 מיליון דולר עבור כהונה של שבע שנים. אם לא די בזה, אפשר לומר כי גם תביעת משככי הכאבים וגם התיק הפתוח לגבי חשדות לתיאום מחירי תרופות בין היצרניות השונות, נובעים מאותו מקור. הרגולטור האמריקאי ראה את חבילות השכר המנותקות מהמציאות של חברות התרופות, והבין כי עדיף שהכסף הזה ישמש לתשלום פיצויים למשפחות של נפגעי התרופות.

כדי להצדיק את השכר שהוא מקבל, אם זה אפשרי בכלל בסכומים בסדרי גודל כאלה, פרנסיס יצטרך לא רק לייעל עוד את החברה או לסגור את התיקים המשפטיים שתלויים נגדה, אלא לשכנע את המשקיעים שהיא יכולה לחזור להיות ענקית בתחומה - כפי שהיתה. זה לא יבוא, כנראה, מהגנריקה הקלאסית, שימי הזוהר שלה חלפו, מה שמשאיר שני מקורות אפשריים. הראשון הוא תרופות אינובטיביות מהסוג של אג'ובי, לטיפול במיגרנה, ואוסטדו לטיפול בדיסקינזיה, שטבע הצליחה להשיק בשנים האחרונות ולהביא לקצב הכנסות מצרפי של מיליארד דולר בשנה. השני הוא תרופות ביוסימילר, שהן מעין גרסה מתקדמת יותר של תרופות גנריות, דבר שמאפשר לגבות עבורן מחיר גבוה יותר, ולכן הן אמורות להיות רווחיות יחסית.

לפרנסיס, שאינו מוכר במיוחד, יש דווקא ניסיון בכל התחומים האלה: הוא מכיר היטב את שוק הגנריקה, כמי שהיה מנכ"ל סנדוז חמש שנים; קודם לכן הוא כיהן בתפקידים בכירים בביוג'ן, שהיא חברה אינובטיבית, ששמה דגש על שוק המחלות הנוירולוגיות - תחום שגם טבע מתמחה בו, ואשר הניב לה עד היום את המוצרים הטובים ביותר, מקופקסון ועד אוסטדו. בשנה האחרונה, מאז שעזב את סנדוז, שימש פרנסיס כמנכ"ל של כמה סטארט־אפים ונחשף לעולמות החדשנות הרפואית.

אם ישכיל למנף את הידע והניסיון שלו ולהחזיר את טבע לצמיחה ולרווחיות שתתקרב למה שהיה בעבר, יוכלו בעלי המניות לבלוע את גלולת התגמול של פרנסיס. מה שמשחק לטובתו הוא התמחור הנמוך של טבע, גם יחסית לנתוניה הכספיים, והעדפת המשקיעים למניות של תחומים לא מחזוריים בתקופות של האטה. מה שמשחק לרעתו הוא הטלטלות הרבות שעברה טבע בשנים האחרונות, שפגעו בידע ובמסורת של הבאת תרופות חדשות ומשמעותיות לשוק במהירות יחסית - דבר שהיה בעבר היתרון המובהק של החברה. גם התרחיש של פירוק החברה לגורמים ומכירה, עדיין לא ירד לגמרי מהשולחן.