"הטענה ששופט עליון בדימוס לא יכול לבדוק תלונות נגד שופטי העליון – אבסורדית"

ויכוח נוקב התקיים היום (ב') בוועדת החוקה בכנסת במהלך דיון על התנהלות נציבות תלונות הציבור על שופטים בכל הנוגע לתלונות לגבי שופטי בית המשפט העליון, כבסיס לכוונתו של יו"ר הוועדה ח"כ שמחה רוטמן להוביל שינוי בבחירת הנציב הבא, כך שהוא לא יהיה עוד שופט עליון בדימוס.

שוב על הפרק היו קרבות הזכורים מימי קידום חוקי המהפכה המשפטית לפני ה-7 באוקטובר, כאשר חברי הכנסת ודוברים אחרים בוועדה נחלקו שוב לשני צדדים ניצים: מגיני בית המשפט העליון ומבקריו.

במהלך הדיון אמר רוטמן לנציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס אורי שהם, כי "המציאות שהנציב צריך לבדוק תלונות על מי שישב בוועדה לבחירתו ועל חבריו לשעבר מבית המשפט העליון, שמה אותו בניגוד עניינים מובנה. שופטי עליון מכנים זה את זה 'אחי' או 'אחי הבכור'. הם רואים עצמם כקבוצה מצומצמת, ולא יכול להיות שאדם יברר תלונה על אחיו. הביקורת של נציבות התלונות על בית המשפט העליון בפועל לא עובדת, לעומת הביקורת על ערכאות אחרות, וזה לא קשור לתלונה זו או אחרת או נציב זה או אחר, אלא זו בעיה מערכתית".

שהם לא נשאר חייב וענה לו: "אין פה שום ניגוד עניינים. אין לי שום תלות בוועדה לבחירת שופטים בשל המינוי שלי ואני לא צריך להודות לאף אחד. מרגע שבחרו אותי הכפיפות שלי הוא לחוק בלבד. אנו (הכוונה לשופטי עליון שמונו כל השנים לתפקיד הנציב – ע.ק) יודעים לעשות את הניתוק מהתפקיד הקודם לבין התפקיד הנוכחי. ואם יש מקרה ששופט חש שהוא לא יכול לברר תלונה על חבר או מקורב, החוק נותן פתרון להעביר את התיק לטיפול אדם אחר במנותק מהנציבות".

לדברי שהם, "אני לא חש שום בעיה או חוסר נוחות לטפל בתלונה על שופט בית משפט עליון, לא עשיתי להם הנחה, ותמיד טיפלתי בזה באופן המקצועי ביותר. יש לנו 5 עורכי דין שכותבים את הטיוטה של הטיפול בתלונה ולא היה מקרה ששיניתי את התוצאה כשזה הגיע אליי. צריך לתת קרדיט לאדם שהוא מקצוען ומנוסה, שהוא יכול להתנתק מרעשי רקע".

הדיון בוועדת החוקה כונס על ידי רוטמן בעקבות פנייה שקיבל מתנועות הימין – הפורום המשפטי למען ארץ ישראל והתנועה למשילות ודמוקרטיה, שרוטמן עצמו הוא ממייסדיה. גם ארגון בצלמו הצטרף לבקשה בהמשך, כאשר על הפרק: ביקורת על כך ששופטי העליון זוכים ליחס מקל, עד כדי מה שהם מכנים "חסינות" בפועל מפני קבלת התלונות המוגשות נגדם והקלה בביקורת נגדם, וזאת, כך נטען, בשל ניגוד עניינים מובנה לכאורה, כאשר שופט עליון לשעבר הוא הממונה על ביקורת כלפי חבריו.

הרקע לדברים הוא בין השאר הטיפול של שהם בתלונות האחרונות נגד שופטי העליון חאלד כבוב - בעקבות תחקירים בכאן 11 על התנהלותו (התלונה עדיין נבדקת), ויצחק עמית, לאחר שישב בדיון הוועדה לבחירת שופטים שדנה בעניין מינוי נשיא לעליון בעוד הוא המועמד.

נציב התלונות על שופטים נבחר, כמו שאר השופטים, על ידי הוועדה לבחירת שופטים. רוטמן קרא בדיון לחברי הוועדה שהנציב הבא לא יבוא מקרב שופטי העליון ואמר ש"מן הראוי שהבחירה לא תיעשה בצורה פוליטית ולו דעתי תישמע, הייתי מציע שייבחר ברוב של 80 ח"כים בהצבעה חשאית בכנסת וללא עניין פוליטי מפלגתי כדי שייהנה מיוקרה ועצמאות".

רוטמן מתכנן לקדם על רקע פרישתו הקרובה בחודש אפריל של שהם (לאחר שכהונתו הוארכה בחצי שנה בשל המלחמה) - אף שאין עוד הצעת חוק על הפרק – שינוי בבחירת נציב התלונות על שופטים על ידי הוועדה לבחירת שופטים: לא עוד שופט עליון בדימוס כי אם מה שהוא כינה אדם "בעל שיעור קומה ציבורי" ובעל מעמד מוכר שיבדוק את התלונות על שופטים.

אנשי העמותות המשפטיות שקידמו את הדיון ניסו להסביר במהלכו כי "כאשר ממונה שופט עליון בדימוס לתפקיד שמהותו לבדוק תלונות נגד חבריו, ניגוד העניינים לא מאפשר לו לקבל תלונה בצורה נקייה נגדם. צריך למנות נציב שאינו שופט ורק כך נוכל לחזק את האמון במערכת המשפט".

מנגד, אמר ראש לשכת עורכי הדין עו"ד עמית בכר כי "מוסד הביקורת על שופטים ועצם הליך הביקורת הוא חשוב לאמון הציבור במערכת. הדיון הזה והמוטיבציה של אלה שפנו הן להתקיף שופטים מסוימים בבית המשפט. ריבוי התלונות בעלות אופי ציבורי ופוליטי על בית המשפט העליון, שמוצגות כאן, ללא אדם הנפגע מהן, יוצר תחושה שמטרת המהלך היא לא לטייב את הביקורת אלאל במטרה לכתוש ולשחוק עוד ועוד את מעמד בית המשפט העליון, מערכת המשפט והדמוקרטיה. המטרה היא לא לעזור לאדם, אלא לפגוע בשופט".

בכר הוסיף כי אסור לתת יד למינוי נציב שאינו שופט בכיר לשעבר: "רק שופט מקצועי, מנוסה, ותיק ובכיר יכול לעשות את המשימה המורכבת של בחינת תלונות, על סמך ניסיונו וקוד ערכים אתי. זו מהות המקצוע השיפוטי. השאלה הזו לא צריכה להיות במחלוקת. אם לא נמנה את האנשים הכשירים ביותר שידונו בתלונות הקשות ביותר נייצר בהכרח נציבות פחות טובה ופחות איכותית. אני מצפה מנציב שיודע שיש לו קשרי חברות עם אדם שהוא מושא לביקורת שלא יטפל בעניינו, אבל אני דוחה את הטענה המוסדית שהם בלתי כשירים לדון בתלונות על שופטים".

רוטמן אמר לו בתגובה: "אני לא מצליח להבין איך אתה חושב שאדם שישב בהרכבים ימים ושנים עם שופטים ועכשיו צריכים לברר תלונה עליהם, זה לא ניגוד עניינים מובנה? בני אדם לא אמורים לדון בתלונות על מי שהם עבדו לצידם".

הנציב שהם התייחס בהמשך לדברים. הוא סיפר כי מדי שנה הנציבות בוחנת כ-550-600 תלונות לגופן בכל הערכאות, ואמר כי 8.5% (19 מתוך 225) מהתלונות שנבדקו על שופטי העליון מאז הקמת הנציבות ב-2003 נמצאו מוצדקות. הוא הסביר את השיעור הנמוך יחסית לעומת תלונות על שופטי שלום (17%) ומחוזי (18%) בכך ש"המאפיינים של התלונות לעליון, שאלה לרוב לא תלונות על התנהלות של שופט כמו עיכוב במתן החלטות, פגיעה בכבוד המתדיינים או מתן החלטה בלי לשמוע צד שני כמו בערכאות האחרות – אלא התלונות הן ציבוריות מטעם כל מיני גורמים ועמותות ואגודות. יש תלונות מצד אחד של המפה הפוליטית נגד שופטים מסויימים בעליון, שמתבססות לרוב על כתבות עיתונאיות. 99% מהתלונות מתמקדות ב-4-5 שופטים בעליון".

שהם אמר עוד כי "גם אני וגם קודמיי טיפלנו בצורה הכי אובייקטיבית, ישרה ונכונה בתלונות, לא נקטתי בגישה מרוככת או לא עניינית כלפי אף אחד מהשופטים ומבחינתי העבודה נעשתה בצורה המקצועית ביותר. הטענה ששופט עליון בדימוס לא יכול לבדוק תלונות נגד שופטי העליון כי הוא ישב איתם לפני כמה שנים היא אבסורדית. לפני שהייתי בעליון, הייתי 12 שנה בבית המשפט המחוזי, היו איתי 50 שופטים שכולנו היינו קשורים וההכרות שלי איתם רחבה יותר – אז לםי הגישה הזו אתה בעצם אומר שאני גם לא יכול לבדוק תלונות נגד שופטי המחוזי בתל אביב? אין סוף לדברים הללו, צריך לצאת מהנחה שאנשים שהם מקצועיים וישרי דרך עושים עבודתם נאמנה ויכולים גם לבקר שופטים שהם ישבו איתם בתוך המערכת".