איך מתכננים בית סוהר

כשאני פוגש את גונדר משנה יהב און, רמ"ח תכנון ופיקוח בשירות בתי הסוהר, בכניסה לכלא גלבוע, מגרש החניה למבקרים כבר מלא אף שהשעה היא רק 10 בבוקר. שורה של מבקרים ממתינים בשמש המכבידה לבדיקות הנדרשות כדי לבקר את בני משפחתם האסירים. און, שמוביל כעת (יחד עם סגן גונדר עמית דלל, רע"ן תכנון וסטטוטוריקה בשב"ס) את תכנונו של אשכול בתי סוהר במגידו, מבטיח שבכלא החדש לא נראה תופעות כאלה: "יהיה לנו שם מתקן מבקרים ראוי", הוא מצהיר.

הפעם האחרונה שבה המדינה ניגשה לתכנן הקמת כלא חדש היתה אי אז בשנות התשעים, עם תכנונו של "אתר כלנית", הכולל את בתי הסוהר חרמון וצלמון שאוכלסו בסוף אותו עשור. בשנים 2005–2009 הוקם בדרום כלא אלה, אך זה תוכנן ונבנה על ידי איש העסקים לב לבייב שהתעתד גם להפעילו (כוונה שטורפדה בפסיקת בג"ץ בנושא), כך שהמדינה לא היתה מעורבת בתכנונו ובהקמתו, מעבר לקביעת הסטנדרטים שבהם יתבצע התהליך.

בהיעדר בתי סוהר חדשים נוצר עם השנים לחץ עצום על אלו הקיימים. דו"ח מבקר המדינה ל־2020 קבע שבישראל שורר מחסור הולך ומחריף בתאי כליאה. המחסור הזה היה קיים כבר בעבר, אבל החמיר עם פסיקת בג"ץ מ־2017, שלפיה יש לספק לכל אסיר שטח מחיה של לפחות 4.5 מ"ר. בעקבות הפסיקה, הממשלה הורתה ב־2018 על שדרוג מערך הכליאה, כולל שיפוץ והתאמת התאים ותוספת של 4,000 מקומות כליאה, שיאפשרו להגדיל את השטח לאסיר בשתי פעימות — תחילה ל־3 מ"ר לאדם ובהמשך ל־4.5 מ"ר. אלא שלא די אפילו בתוכנית הזו: על פי הערכות השב"ס, עד 2040 צפוי מספר האסירים הפליליים לגדול בכ־50% ל־16 אלף איש — ולאלה יש להוסיף עוד כ־9,000 אסירים ביטחוניים. כך שגם לאחר הקמת כלא מגידו החדש ותוספות תאים בבתי כלא נוספים, עדיין צפוי ב־2040 מחסור של כ־8,000 מקומות.

"מצב הפתיחה שלנו לא טוב", מודה און. "אנחנו נמצאים כבר שנה וחצי במשבר כליאתי. עד לפסיקת בג"ץ הצטמצמנו, בחלק מבתי הסוהר, גם ל־2 מ"ר לאסיר. הפסיקה אילצה אותנו להוציא מיטות מהחדרים. ריווחנו את המיטות בתאים בשתי פעימות, והיום אנחנו עומדים במחצית הדרך ל־4.5 מ"ר לאסיר. כדי להגיע לשם חייבים לבנות עוד".

דלל (מימין) ואון. "אנחנו רוצים לייצר חווית שירות לסוהר, לאסיר ולמבקרים" | צילום: באדיבות מערך ההסברה כלא גלבוע

"עוד" פירושו קודם כל הרחבה של בתי הכלא הקיימים, מהלך שהשב"ס מקדם במרץ: הבנייה בכלא נפחא כבר הביאה להגדלתו ב־400 מקומות כליאה, ועבודות הבינוי שמתבצעות בכלא עופר ובכלא אלה יוסיפו להם 489 ו־416 מקומות, בהתאמה. בהמשך, בשנים 2024–2027, צפויה תוספת של 480 מקומות לכלא צלמון ועוד 800 לכלא מעשיהו.

אבל בכך אין די: יש צורך בהקמת אשכולות חדשים של בתי סוהר — וגולת הכותרת של המהלך הזה היא בניית אשכול מגידו, שמצוי בימים אלה בהליכי תכנון. מדובר באתר שישתרע על 130 אלף מ"ר ויכלול שלושה מתקני כליאה, שבכל אחד מהם ישהו כ־900 אסירים, שיאוכלס כולו ב־2030. בהמשך ניתן יהיה להרחיב את האשכול עד ל־4,000 אסירים. פיצול המתקנים נועד לאפשר הכנסת מגוון אוכלוסיות, ובהן נשים, קטינים, עצירים, שפוטים, ואסירים מסוכנים מכל הסוגים. שטחו הבנוי של הכלא יכלול גם משרדי פיקוד ושליטה, מפעלי תעסוקה, כיתות לימוד, מרכזי שיקום, חדרי מגורים, מכלולי כניסה, בידוק סחורות ומרכז הכשרה. תפעול האשכול יהיה משותף כך שהמטבח, המרפאה, המכבסה והאבטחה יהיו משותפים.

אגב, מגידו לא צפוי להיות האשכול הגדול ביותר. לשם השוואה, מתחם בתי הכלא ברמלה, המורכב מחמישה בתי סוהר, משתרע על 200 אלף מ"ר בנוי — אך בשב"ס אומרים כי הוא נבנה טלאי על טלאי, ואילו התכנון המקדים של אשכול מגידו יאפשר ניצול טוב יותר של המשאבים וחיסכון במקום.

ממטרות ועד תכנון אדריכלי

"צריך להיזהר. מיטות קומתיים, למשל, גורמות לסכסוכים"

תכנון בית סוהר נדמה משימה פשוטה למדי — בסך הכל מבנה מבוצר שאמור לספק לשוהיו תנאים בסיסיים ולמנוע מהם לברוח. זה רחוק מלהיות המצב: תכנון כלא מודרני, בוודאי אשכול הכולל שלושה כאלה, הוא פרויקט מורכב ועמוס פרטים ושיקולים, המחייבים מחשבה ותכנון ממושכים.

בשב"ס חילקו את המשימה לחמישה "צירים". הראשון הוא הציר הסטטוטורי: הגדרת השטח, תב"ע בתוקף ותנאים שתואמים את התכנון, בדומה לכל פרויקט בינוי בישראל. הציר השני הוא התקציבי: בגלל אלמנטים של מיגון, הכוללים לא רק בטון וברזלים אלא גם מערכות טכנולוגיות, עלות הבנייה היא גבוהה ומוערכת כיום ב־14–15 אלף שקל למ"ר; לצורך כך החשכ"ל הקצה תקציב של כ־10 מיליון שקל, ועוד כ־90 מיליון שקל בהתחייבות. הציר השלישי בתכנון הוא של תפיסת ההפעלה: למי מיועד הכלא, מה מודל כוח האדם שמפעיל את המתקן, אילו יכולות מבצעיות ומודיעיניות ומבני שיקום צריך בתוך המתקן. הציר הרביעי הוא הציר התכנוני, שכולל תכנון מפורט ותוכניות אדריכליות. הציר החמישי הוא זה המכרזי: השב"ס יתכננו את המתקן, אך הקמתו ותפעול חלק מהשירותים בו תהיה בשיטת PPP או PFI, כלומר היזם שיזכה יספק שירותי תמך בתחום הלוגיסטי.

כלא סטורסטרום בדנמרק | צילום: C.F. Moller Architects as Architects

כל זה מוביל לשלב המרכזי בתהליך: התכנון האדריכלי. "בתכנון בתי כלא, האדריכל לא יכול לרוץ לתכנן", אומר אדריכל מיכאל יעקובסון, שלקח חלק בתכנון של כמה בתי כלא. "התהליך הנכון לתכנון בית סוהר נפתח בהכנת הפרוגרמה: זה מתחיל במסמך אקסל ומלל שבו קובעים הכל, כולל כמה שטח יש לכל חדר, איפה הוא נמצא וכולי. כשמגיע האדריכל כבר יש לו מילון שהכל מופיע בו עד לרמת הריהוט. אדריכל טוב גם יעשה סיור בבתי סוהר בארץ ובעולם".

האם בבית כלא יש מקומות ליצירתיות אדריכלית? במפתיע, און מסביר שיש מקום ליצירתיות במגורי הסגל, במטבח, ובשטחים שצריכים לשרת את הציבור: "שם נרצה להישען על יצירתיות, בנייה מודרנית, שטחים ירוקים וחללים מרווחים". לפי יעקובסון, יש להתחשב בכך שזהו גם מתקן ענישה וגם מתקן טיפול: "הענישה מתקיימת מעצם זה שניתקת את האסיר משגרת חייו ומהחופש, ומכאן והלאה צריך להתחיל נושא הטיפול".

יעקובסון סבור גם כי נכון יהיה להפגין יצירתיות, "זה יכול לבוא לידי ביטוי בשימוש בצבעים חיוביים, יש בתי סוהר שיש בהם אמנות. צריך גם לחשוב איך למקם את הרהיטים בצורה נכונה, איך למקם את האנשים יחד בתא. מיטות קומותיים, למשל, יוצרות סכסוכים והחלפנו אותן למיטות חד־קומתיות. גם המיקום של הטלוויזיה צריך להיות כזה שימנע ריבים והפרעה".

כלא הנוער יוניון בניו ג'רזי | צילום: Mikiko Kikuyama

באופן כללי ניתן לחלק את בתי הכלא בישראל לביטחוניים ולפליליים. החלוקה אינה אקראית, ויש לה משמעות תכנונית רחבה: כך, למשל, באגפים ביטחוניים אין מרכזי חינוך או שיקום. יעקובסון מספר על הבדל מהותי נוסף אחר והוא בין מתקני כליאה לנשים ולגברים: "תכנון כלא נשים נשמע אותו הדבר, אבל כמעט שאין קשר בין שני מקבלי השירות", הוא מסביר. "נשים נכנסות לבתי כלא מסיבות שונות מגברים, וגם הנתונים החברתיים שלהן שונים לגמרי. אצל הנשים, למשל, חדר ההתייחדות פעיל מאוד. אצל הגברים הוא כמעט ולא נמצא בשימוש. אצל הגברים יש אזורי מלאכה ותעשייה, ואילו הנשים עוסקות בעבודות כמו אריזה. גם בתי כנסת, שנמצאים בשימוש רב אצל הגברים, כמעט שלא נמצאים בשימוש אצל נשים; לעומת זאת יש לימודי מחשב, וחוגים כמו גננות, טיפול בעזרת בעלי חיים ועוד'".

דווקא בגלל ההבדלים בין כל אחד מהמתקנים, בשב"ס רוצים שהמתקנים שיוקמו במגידו יאפשרו להם גמישות מקסימלית. "בארגון כמו שב"ס קשה מאוד לצפות את הכל", אומר און. "תמיד יש שינויים שמחייבים את הארגון לגמישות. למשל, לצורך עבודות בכלא גלבוע נדרשה העברה של האסירים לבתי כלא אחרים, וגם חילופים בין אגפים הם דבר שנעשה מדי פעם בהתאם לצרכים. הבעיה היא שכיום אין לארגון גמישות מספקת, כל העברה של אסירים דורשת שינויים מבניים, ולכך יש עלות. אם, למשל, רוצים להסב אגף בטחוני לפלילי, צריך להוסיף שם חדר של עובדת סוציאלית, טלפונים, מרכז חינוך ועוד הרבה שינויים. במתקן החדש התכנון יהיה ורסטילי, ויהיה ניתן לשנות ייעוד בלי לבצע שינויים כבדים בבינוי".

הכנסייה בכלא האלדן בנורבגיה. "התפיסה בעולם היא שאם לא רוצים אסירים חוזרים, צריך לתת להם מרחב | צילום: REUTERS / Trond A. Isaksen

רווחת האסירים במרכז

להזמין מוצרים מהקנטינה, באמצעות טאבלט

תכנון בית כלא חייב להתאים למדיניות הכליאה הרווחת בעת התכנון, בכל הנוגע לתנאי האסירים והיכולת לשקם אותם, ומדיניות זו השתנתה מן היסוד בעשורים האחרונים. כיום האסיר נתפס כמקבל שירות: הוא אמנם כלוא, אך המטרה היא לאפשר לו זכויות ותנאים שיעלו את סיכוייו לצאת מהכלא משוקם. "אנחנו רוצים לייצר חוויית שירות לא רק לסוהר ולאסיר, אלא גם למבקרים", אומר און. "לסביבה פיסית יש השפעה לא רק על האסירים, אלא גם על הסגל — איש לא רוצה לעבוד בסביבה נחותה, ואנחנו רוצים לגייס כוח אדם איכותי, לכן אנחנו חייבים להציע תנאי שירות אטרקטיביים. זה יתחיל בהסעות, במזון איכותי, ובתנאי המגורים. נוסף על כך, בניסיון לקצר את המשמרות הארוכות נסתייע במיקור חוץ לשירותים כמו הסעדה, וגם זה משהו שצריך להתחשב בו בתכנון".

גם מבחינת תנאי האסירים יגלם הכלא החדש את הלקחים שנצברו ב־25 השנים האחרונות, שבהן לא תוכננו בתי סוהר חדשים. און מסביר שתנאי האסירים ישתפרו בהרבה מובנים, אפילו ברמת המזרן: "אנחנו רוצים שהם ישנו טוב בלילה, אסיר שלא ישן טוב או לא אוכל טוב הוא עצבני ופחות מתפקד, ויהיה פחות בפוקוס בשיקום".

לדבריו, השיח על תנאי האסירים הוא נקודה שיש לתת עליה את הדעת כשמצד אחד אין לחרוג מהנחיות החוק לגביהם, ומצד שני יש לאפשר להם תנאים מיטביים לשיקומם. "אנחנו דנים הרבה על קו התפר שבין שיפור התנאים הבסיסיים לבין מצב שבו נותנים יותר מדי. התובנה כיום היא שיש יתרון בלתת לאסירים מרחב. באנגליה יש אפילו בית סוהר שמייצר להם עולם דומה לזה שבחוץ. המערכת לא רוצה אסירים חוזרים; אסיר שיושב כאן לא עובד ולא משלם מסים, משפחתו מתקשה להתקיים, וזה עולה כסף למדינה. המגמה היא ליצור רצף פעילות לשיקום כך שלאסיר יהיה קשר עם מי שיקלטו אותו עם שחרורו".

החצר של אגף 5 בכלא גלבוע שבה אנו מסיירים היא דוגמה לחצר כלא טיפוסית: משני צדי החצר הפנימית נמצאים החדרים, בקצה האגף ממוקמים שני מקררים שאליהם מביאים האסירים את המזון מהקנטינה, ולצידם שתי מכונות כביסה תעשייתיות, שמאפשרות לאסירים לכבס לבדם — מה שמסביר את הבגדים התלויים בכל פינה באגף. בכלא מגידו החדש האסירים לא יכבסו לעצמם, והכביסה באגפים תיעלם לטובת מכבסות משותפות.

תא אסירים בכלא האלדן בנורבגיה | צילום: REUTERS / Trond A. Isaksen

אחד השינויים שבוצעו אחרי פרשת הבריחה מכלא גלבוע היה הוצאת המקלחות האישיות מהתאים לטובת הקמת מקלחות ציבוריות, וגם בכלא מגידו התכנון יהיה של שירותים מרכזיים ולא אישיים. גם נושא הבישול צפוי לעבור שינוי: כיום לרבים מהאסירים מאפשרים להעשיר את המזון שהם מקבלים מהכלא, כך שהם מבשלים אוכל בתאים. זה צפוי להיעלם: "הכנת האוכל בתאים מביאה תחלואה, פשפשים ותיקנים, והמטרה היא לשנות את זה", אומר און.

כמה מהשינויים בתנאים, שעל פניו נשמעים כמו פינוק של ממש עבור האסירים, צפויים להקל דווקא על העומס היומיומי של עבודת הסוהרים. אחד מאלה הוא הגעתו הצפויה של הטאבלט למגידו: לפי התכנון, אסירים בכלא יקבלו טאבלטים שינגישו עבורם באופן דיגיטלי את השירותים היומיומיים שלהם הם זכאים. לדוגמה, אסיר יוכל לקיים ביקור חזותי עם בני המשפחה, לתאם תור דיגיטלי לרופא, להזמין את מנת המזון שלו מתפריט קבוע ליום המחרת, לצרוך שירותי חינוך ושיקום. דלל מסביר שהדבר יסייע לצמצם מעברים מיותרים של אסירים, אך תאפשר גם חיסכון כספי: כך, האפשרות שאסיר יבחר את מנת האוכל שלו למחר באמצעות הטאבלט תדייק את כמויות המזון שיוכנו ותמנע זריקת מזון. ההשקעה בתשתיות תסייע גם ביציאות אל מחוץ לכלא, למשל, הקמת מרפאה משותפת לאשכול שתכלול שירותים רפואיים שכיום לא קיימים בבתי הסוהר, כמו מכון רנטגן תחסוך נסיעות אל בתי חולים.

את האפקט מרחיק הלכת ביותר של הכנסת הטאבלטים צפויה לחולל דווקא פעולה פשוטה: הזמנת מוצרים מהקנטינה. כיום המכירות מתבצעות ב"מכירת חלון", הדורשת הגעה אל הקנטינה, מה שמחייב את הסוהרים לווסת את מספר האסירים המגיעים אליה בכל עת, לוודא שאין מפגש בין אסירים מסוימים, ולאבטח את השהייה של האסירים מחוץ לאגף. כל אסיר רשאי לרכוש מוצרים בקנטינה פעמיים בחודש, כך שהלחץ להגיע לשם הוא גדול, והאסירים נלחמים על הזכות להגיע ראשונים ולרכוש סחורה לפני שזו תאזל. במכירה אונליין, מסביר און, האסירים יוכלו לראות איזה מוצרים קיימים במלאי ולהזמין משלוח. בשב"ס מתכוונים לשפר משמעותית גם את הקנטינה של הסוהרים, שכיום נאלצים להסתפק במבנים קטנים שאין בהם מקום לשבת ולשתות קפה: במגידו תיבנה עבורם קנטינה גדולה עם מגוון רחב של מוצרים. כחלק מהשיפור בתנאי השירות תוקם עבורם גם בריכת שחייה, בצמוד למרכז ההכשרה.

תא בכלא דקל בבאר שבע. "עד 2018 השטח לאסיר בחלק מבתי הסוהר בארץ עמד על 2 מ"ר" | צילום: חיים הורנשטיין

טכנולוגיות אבטחה

איתור מנהרות, יירוט רחפנים, ורובוטים שמחליפים כלבים

סוגיית המפתח בבניית כלא, שמייחדת אותו ממבנים אחרים, היא שאלת האבטחה. כיום קיים בשוק היצע רחב של טכנולוגיות שמשפרות את רמת האבטחה וחוסכות במשאב האנושי. בישראל התחום עדיין בחיתוליו, אך הבריחה מכלא גלבוע שימשה קריאת השכמה עבור שב"ס, ודחפה אותו לקדם מערכות הגנה טכנולוגיות בכמה בתי כלא: שלא במפתיע, בראשם ניצב כיום כלא גלבוע, שאובזר במערכות טכנולוגיות מדור 1. באשכול מגידו הכוונה היא להתקין מערכות מתקדמות יותר, מדור 3. "יש לנו תוכנית רב־שנתית שכוללת הרחבה של המערכות לבתי סוהר נוספים", אומר דלל. "ובקצה של התהליך, אשכול מגידו יכלול מערכות שלא כלולות היום בשב"ס. זה יקרה באמצעות פיילוט בחמש השנים הקרובות".

מערכות ההגנה החכמות ידרשו להתמודד עם מגוון של איומים ולאפשר ניטור רב־ממדי — בקרקע בתת־הקרקע ובאוויר, בדגש על נושא הרחפנים, שהפכו למכה של ממש. ב־2022 זיהו בשב"ס מעל 70 רחפנים שחדרו לשטח האווירי של בתי הסוהר. "השימוש ברחפנים נפוץ, כיוון שבעיני האסירים הוא נחשב פחות מפליל בהשוואה לניסיונות הברחה בביקור, או פיסית כשמנסים להשליך חבילה מעל הגדר", אומר און. "יש כמה בתי סוהר שמותקנת בהם מערכת טכנולוגית שמזהה רחפנים בזמן אמת ומפעילה התראה, ואנחנו עובדים קשה מאוד, מודיעינית ומבצעית, כדי לסכל אירועים כאלה בזמן אמת". בעתיד, במקביל לסיכול חדירת רחפנים מבחוץ, מתכוונים בשב"ס להשתמש ברחפנים למטרות הגנה, כתחליף לרכבי הסיור שמקיפים את הכלא. לדברי און, שגרת הסיורים היא סיזיפית ולא תמיד יעילה; כתחליף ניתן לתכנן מערך של רחפנים אוטונומיים עם יכולות טרמיות, שיבצעו אבטחה היקפית ויאפשרו לרכב להפוך למרכיב המגיב במכלול.

השימוש בטכנולוגיה יסייע מאוד גם בחדר השליטה והבקרה של הכלא. בגלבוע, למשל, יש חדר בקרה חדש ומשוכלל שכולל מצלמות וחיישנים — אך בחדר הבקרה עדיין שולט הגורם האנושי, שנדרש לעקוב אחר המצלמות והחיישנים הללו. "המעקב אחר המצלמות הוא כמעט בלתי אפשרי: בכל בית כלא יש מאות מצלמות, אבל בדרך כלל מופקדים עליהן רק שני סמב"צים", אומר און. "המטרה שלנו היא להשיג שליטה תוך צמצום המשאב האנושי. היום כבר יש מצלמות AI שיכולות לעקוב אחר אסירים מסוימים ולזהות התקהלויות או פעולות חשודות".

במסגרת ההצטיידות הטכנולוגית, בשב"ס מתכוונים כאמור להצטייד במערכות קיימות שיתריעו מפני תנועות חשודות בתת־הקרקע או יזהו חללים שנחפרו בתוך הקירות. עוד טכנולוגיה שנבחנת, הפעם בטווח הארוך יותר, היא החלפת הכלבים ששומרים באזורים מסוימים בבתי הכלא ברובוטים.

הטכנולוגיות החדישות ישמשו גם ייעול בספירת האסירים — תהליך שמתקיים שלוש פעמים ביום ופוגע בשגרת החיים בכלא. "יש מקרים שבהם כלא עומד שש שעות ביום, בגלל הספירות. זה משבש את כל החיים: הרופא, למשל, לא יכול לקבל חולים בזמן הזה. בעתיד אפשר יהיה לבצע את הספירה באמצעות מצלמות וחיישנים. זה לא יחליף לגמרי את הסוהרים, כי אנחנו רוצים שהמפגשים עם האסירים ימשיכו להתקיים — אבל זה יהפוך את הספירה למדויקת ומהירה בהרבה".