כסף גדול, זיהום אדיר: כך הורסים עשירי העולם את כדור הארץ

בזמן שברחבי העולם התמודדו עם גלי חום קטלניים ובצורות שאילצו משקי בית וחקלאים לקצוב את השימוש במים, העלתה קיילי ג׳נר בחודש יולי תמונה רומנטית לרשת האינסטגרם: שני מטוסים פרטיים, שלה ושל בן זוגה הראפר טראוויס סקוט, ולצדה השאלה: ״אתה רוצה לקחת את שלי או שלך?״ בנוגע לנסיעה שמשכה 17 דקות בלבד במטוס, או 45 דקות במכונית. הזעם לא איחר להגיע.

כשאזרחים ברחבי העולם חושבים פעמיים על קניות או טיסות כדי להפחית את השפעתם על משבר האקלים, העשירים ביותר והמזהמים ביותר לא מהססים לתדלק את משבר האקלים, באמצעות יאכטות, מטוסים פרטיים, אחוזות פאר וסגנון חיים שלעתים, בימים בודדים, יכול לכלות תקציב פחמן של חיים שלמים של אדם מן השורה.

לשם המחשה: בעוד שהאחוזון העליון מעשירי העולם פולט כ־110 טונות פחמן לאדם בשנה והמאיון העליון פולט 467 טונות פחמן לאדם בשנה והאלפיון העליון פולט 2,530 טונות פחמן לאדם בשנה — מיליארד האנשים העניים בעולם אחראים לפליטת פחות מ־1 טונות פחמן לאדם בשנה.

מדי שנה מדווחות מדינות על פליטות גזי החממה שלהן. הדיווחים מאפשרים לשרטט מפה עולמית של פליטות, וכך לדעת מיהן התורמות העיקריות לשינויי האקלים המחריפים משנה לשנה. אך מחקרים ודו"חות חדשים טוענים כי פערים בין מדינות כבר אינם הדרך הטובה ביותר להתייחס לבעיה, אלא יש להתמקד ב״אליטה המזהמת״ — העשירים ביותר בכל מדינה, מארה״ב עד מומבאי, ישראל וסודן, שהם האחראים למרבית הפליטות העולמיות, ללא קשר למדינת מוצאם, ולכן הדרך להתמודדות עם שינויי האקלים חייבת לכלול מדיניות ממוקדת להפחתת הפליטות של העשירים ביותר, המזהמים ביותר.

בדו"ח חדש שפורסם לאחרונה, כלכלנים ממעבדת אי־השוויון העולמית המנוהלת על ידי הכלכלן עטור הפרסים תומא פיקטי, ניתחו את מקורן של פליטות הפחמן העולמיות. הם גילו שההבדל בין פליטת הפחמן של העשירים והעניים בתוך כל מדינה גדול כיום מההבדל בפליטות בין מדינות שונות.

״האליטה המזהמת״, בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר בעולם, מתנהלת באופן זהה במדינות שונות, ומוחקת את ההבדלים ביניהן כשמציבים אותה במרכז. אי־השוויון בפליטות בתוך המדינות עצמן גדול יותר מאשר מאי־השוויון בין המדינות, שכן דפוסי הצריכה וההשקעה של קבוצה קטנה יחסית באוכלוסייה תורמים במישרין או בעקיפין באופן לא פרופורציונלי לגזי חממה.

לפי מחקר נוסף של מעבדת אי־השוויון שפורסם לפני כשנתיים, 10% העשירים ביותר בעולם, פולטים ביחד כמעט מחצית מכל הפליטות העולמיות. המחצית הענייה של אוכלוסיית העולם, אחראית ל־12% בלבד. איך זה נראה כשצוללים לרמת הפרט? בארה"ב, למשל מדי שנה, 50% העניים ביותר מאוכלוסיית ארה"ב פולטים כ־10 טונות של פחמן לאדם, בעוד שה־10% העשירים ביותר פולטים 75 טונות לאדם.

מהו המקור לפערים הקיצוניים? העשירים ביותר פולטים הרבה יותר גזי חממה בשל הסחורות, המזון והשירותים שהם קונים, הדיור שהם מתגוררים בו, וההשקעות שהם מבצעים, המזרימות הון לתעשיית הנפט והגז — לפי דו"ח אוקספם מנובמבר האחרון, השקעותיהם של 125 מיליארדרים בלבד אחראיות לפליטות בהיקף שמייצרת צרפת כולה במשך שנה.

במה מתבטא אורח החיים? הנה כמה דוגמאות: "לוס אנג'לס טיימס" דיווח באוגוסט כי קים קרדשיאן וסילבסטר סטאלון, לצד כ־2,000 תושבים נוספים, קיבלו הודעות על חריגה בצריכת המים לפחות ארבע פעמים מאז הוכרז שם מצב חירום בשל בצורת, לאחר שהשתמשו ביותר מ־150% מתקציב המים החודשי שלהם.

דו"ח של Yard, סוכנות שיווק לקיימות בבריטניה, ניתח את נתוני פליטות הפחמן החמורות ביותר של מטוסים פרטיים של הסלבריטאים. בראש הרשימה ניצבת טיילור סוויפט עם יותר מ־170 טיסות מינואר עד אוגוסט 2022, ופליטות ששוות ערך לצריכת אנרגיה בבתיהם של 1,000 אמריקאים במשך שנה. היאכטה בבעלותו של רומן אברמוביץ', המיליארדר שהרוויח הון מסחר בגז ונפט, היתה אחראית לפליטת פחמן של 22.4 אלף טונות פחמן בשנה — כמו יותר מ־4,800 מכוניות בנזין שנוסעות על הכבישים במשך שנה שלמה בארה"ב. מחקר שפורסם ב־2021 העריך כי היאכטה של אברמוביץ' פלטה יותר פחמן דו־חמצני ב־2018 מאשר כל טובאלו, מדינת איים באוקיינוס השקט המונה 11 אלף איש.

ההרגלים המזהמים של העשירים לא מסתכמים רק בתופעות ישנות ומוכרות כמו מטוסים פרטיים, יאכטות ואחוזות פאר. על הפרק טרנד חדש: ״תיירות חלל״. רק לאחרונה שוגר לחלל תייר ישראלי ראשון: איתן סטיבה, ששילם 50 מיליון דולר כדי לצפות בכדור הארץ מרחוק. שוק תיירות החלל מוערך ב-2.58 מיליארד דולר בשנת 2031, וודאי תוכלו לתאר מי יהיו הנמנים על אותו חוג מצומצם של לקוחות. מה המשמעות הסביבתית? נסיעה של 11 דקות לחלל, כמו זו ש״תפס״ מייסד אמזון ג'ף בזוס, אחראית ליותר פחמן לנוסע מאשר פליטות של אדם ממיליארד האנשים העניים בעולם במהלך כל זמן חייו.

בעוד מדינות ברחבי העולם התחייבו לאפס את פליטות גזי החממה שלהן עד אמצע המאה, חוקרים טוענים כי טיפול באי־שוויון בפליטות בתוך מדינות חשוב לא פחות מהפחתת הזיהום ברמה הלאומית. התמקדות בהפחתת גזי חממה של האוכלוסיות העשירות ברחבי העולם — שתרומתן למשבר האקלים גדולה משהוערך בעבר — תאפשר לאוכלוסיות עניות, התורמות הכי פחות להיווצרות משבר האקלים, דווקא להגדיל פליטות כדי להגיע לרווחה. המחקר של מעבדת אי־השוויון מראה כי, למשל, פולטי־על בארה״ב יצטרכו לצמצם את הזיהום ב־87% עד 2030, בעוד העניים ביותר יוכלו להגדיל את הפליטות שלהם ב־3%.

אותן אוכלוסיות קצה הנהנות כיום מרווחה וזיהום ללא חשבון, לא ישנו את אורח חייהן בהתנדבות, ולכן נדרשת התערבות של הרגולטור, בין היתר בכלים כמו מיסוי פרוגרסיבי על פעילויות מזהמות מאוד. אותם מסים גם יכולים לשמש למאבק במשבר האקלים: מכון פוטסדאם לחקר אקלים והכלכלן זוכה פרס נובל ג'וזף שטיגליץ מצאו במחקר שהטלת מיסוי על האוכלוסיות העשירות היא אחת הדרכים הטובות ביותר לממן מעבר לכלכלה דלת פחמן.

גם בישראל מחקרים שנעשו במשך השנים מצביעים על פערים בין העשירונים השונים. מחקר חלוצי ברמה העולמית, של פרופ׳ דני רבינוביץ׳ משנת 2010, בחן אי־שוויון בפליטת גזי חממה בישראל, לפי שימוש ברכב פרטי וצריכת חשמל במשקי בית.

רבינוביץ׳, חוקר היבטים חברתיים ופוליטיים של משבר האקלים בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ועומד בראש תוכנית מאסטר חדשה העוסקת בהיבטי חברה ומדיניות של שינויי אקלים, מספר כי ״התוצאה הדהימה אותנו. ההכנסות בעשירון העליון גבוהות פי 6 מאשר בתחתון, ושיערנו שנראה נתונים מקבילים גם בנוגע לזיהום. אבל התוצאה היתה הפרש של פי 25 בזיהום שמייצרים משקי הבית בעשירון העליון. יש אנשים שידליקו את המזגן רק כשהסיטואציה הופכת להיות קיצונית, ואחרים שלא מוכנים שהטמפרטורה בבית תעלה על 19 מעלות".

לדבריו אי־השוויון בישראל בולט במיוחד. "בעשירון העליון יש גם את האלפיון העליון ואת ה'קרם דה לה קרם', כ־300 משפחות, קבוצה מאוד קטנה, שההשפעה שלה פר אדם היא פנומנלית. לאורח חיים ראוותני יש חתימה פחמנית גבוהה מאוד״.

למחקר של רבינוביץ׳ הצטרף בשנת 2020 מחקר נוסף של החוקרים מיטל פלג מזרחי ופרופ׳ אלון טל מאוניברסיטת תל אביב. תוצאות המחקר מגלות פערים גדולים בצריכה בין העשירונים הסוציו־אקונומיים השונים בתחומים שונים: בעוד במוצרים זולים יחסית, כגון מזון וטקסטיל, לעשירונים הנמוכים טביעת רגל אקולוגית גדולה, בכל הנוגע לתחבורה ודפוסי מגורים (הקובעים את צריכת האנרגיה), לעשירונים הגבוהים טביעת רגל אקולוגית משמעותית גדולה יותר ובהתאמה גם הפגיעה שלהם גדולה יותר.

לדברי רבינוביץ׳, פילוח של האוכלוסיות העשירות ביותר במדינות והתמקדות בחלקן בפליטות הם בעלי חשיבות רבה לצורך חתירה להתמודדות עם משבר האקלים. ״הרגילו אותנו לכך שצריכה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות והזהות שלנו. הראוותניים ביותר והפולטניים ביותר — נהיו גם מודל לחיקוי. אנשים מבלים את חייהם ברצון עז להידמות אליהם, לאלו שהם רואים בסדרות טלוויזיה או באינסטגרם. יש לזה משמעות תרבותית גדולה. פעם זו היתה שאלה פילוסופית, אבל היום מבינים שזה עניין של זמן עד שההתמקדות בזיהום של הקרם דה לה קרם תהפוך להיות מוקד לתשומת לב — אם בהתכווננות ספציפית לאדם עם שם, ואם באמצעות ניתוח של איך נראות פליטות הפחמן של מישהו שיש לו חצי מיליארד דולר בבנק.

"מדינות צריכות לקחת בחשבון את העובדה שאורח חיים עשיר וצריכה גבוהה גורמים לפליטות גבוהות יותר, ולייצר לכך תמריץ שלילי — למסות את זה".

רבינוביץ' מוסיף כי "הבעיה היא שלאנשים האלו יש הרבה כוח פוליטי. בדיוק כמו שהם יכולים להשפיע על רגולציות של מיסוי ולדאוג לא לשלם הרבה כסף על הרווחים שלהם, יהיה להם כוח להתנגד גם לרעיונות כאלו. אבל זה כבר על השולחן, וככל שמשבר האקלים ייעשה יותר עמוק, אז השיח הזה יתפתח״.

כדי לבלום את עליית הטמפרטורה המובילה לשינויי אקלים קיצוניים המתבטאים באירועי מזג אוויר מרובים, עוצמתיים וממושכים יותר בעולם כולו, נדרשות מדינות העולם לחתוך את הפליטות ב־45% עוד בעשור הנוכחי. לפי האו״ם, תוכניות הפחתת הפליטות של המדינות רחוקות מכך, ובמקום לבלום את עליית הטמפרטורה על מעלה וחצי עד סוף המאה בהשוואה לתקופה הטרום־תעשייתית — סף הנחשב לבטוח עבור החברה האנושית — הטמפרטורה תטפס בכ־3 מעלות.

עליית הטמפרטורה היא ודאית, והעולם כבר חווה שינויים הגורמים לנזקים חסרי תקדים למרקם החיים האנושי. אלא שדווקא האוכלוסיות העניות ביותר אינן אחראיות כמעט להיווצרות הפליטות, אך הן הראשונות להיפגע פיזית וכלכלית מהשלכות משבר האקלים. באזורים חמים במיוחד בכדור הארץ תהפוך המחיה בלתי אפשרית. גלי חום תדירים ועוצמתיים יותר יהפכו את חייהן של אוכלוסיות העובדות מחוץ לחדר הממוזג לקשים יותר ומסוכנים יותר. הוריקנים ובצורות יהפכו תדירים יותר, ויסכנו אוכלוסיות גדולות יותר ופגיעות יותר.

בכך ישראל אינה שונה מהעולם, וכבר היום האוכלוסייה החלשה בה חשופה יותר לנזקי משבר האקלים. במחקר שעשתה עיריית תל אביב עם אוניברסיטת קולומביה, התגלו פערים משמעותיים בין הטמפרטורה בדרום תל אביב לצפונה, שיכולים להגיע ל־7 מעלות בקיץ ואף יותר.

לדברי עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, "ל־20 מקבוצות האוכלוסייה החלשות בישראל אין מזגן, אבל גם במרחב הציבורי הן סובלות מקיפוח מתמשך. באזורים עניים יותר יש פחות עצים במרחב הציבורי, ולכן חם יותר ומסוכן יותר לשהות בחוץ. המדינה מתעלמת מכך לחלוטין. עצים עולים כסף, ועיריות חלשות לא נוטעות. לעומת זאת, עיר כמו הרצליה מתגאה בצדק שיש לה שני עצים לאדם. המדינה אף אינה עושה כמעט כלום בקרב אוכלוסיות חלשות כדי לפעול לחיסכון באנרגיה, מבלי לפגוע באספקת האנרגיה".

ד"ר מיה נגב מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה מסבירה כי "משבר האקלים הוא משבר של אי־צדק ואי־שוויון. גם בישראל העשירון העליון פולט הרבה יותר, והעשירון התחתון סובל יותר, ואין לו אמצעים להגן על עצמו. לאוכלוסיות שחיות בעוני ואין להן גישה למזגן, הפגיעה בבריאות גדולה יותר, תפוקת העבודה שלהן יורדת, הסיכון שלהן לתמותה עולה.

"גם לאחר סופות או שריפות לאוכלוסיות חזקות יש יותר סיכוי לשקם את הבית ולהתאושש, ולאוכלוסיות חלשות אין החוסן להתאושש מהמשבר ולהמשיך הלאה. האוכלוסיות האלו ייפגעו הכי הרבה בעתיד. מי שעובד בבניין, באבטחה, בחקלאות, בניקיון — אנשים שאין להם שפע של ברירות תעסוקתיות, אלו אוכלוסיות שחשופות יותר לחום. הפער בהשפעה על בריאותם רק ילך ויגדל. משבר האקלים מרחיב פערים חברתיים וממשיך את הפירמידה שבה העשירים מזהמים והעניים נפגעים. ישראל צריכה לקחת את המשבר כהזדמנות ולהפוך את הפירמידה. להשקיע בהיערכות וחוסן אקלימי של אוכלוסיות ורשויות מוחלשות, לנצל את ההזדמנות לצמצם פערים חברתיים, כלכליים, תעסוקתיים, סביבתיים, ולא להשאיר אף אחד מאחור".