איך פועלת ועדת חקירה ומהן סמכויותיה?

בשש אחרי המלחמה תקום ועדת חקירה. איזו ועדה? בהקשרה של המלחמה ישנן שתי חלופות מרכזיות: ועדת חקירה ממלכתית וועדת בדיקה ממשלתית. הראשונה הוקמה אחרי מלחמת יום כיפור (ועדת אגרנט) והשנייה אחרי מלחמת לבנון השנייה (ועדת וינוגרד). ההבדל בין שתי החלופות משמעותי בהיבטים מסוימים וזניח בהיבטים אחרים.

ועדת חקירה ממלכתית מוקמת מכוח החלטת ממשלה (ובמקרים חריגים על-ידי רוב מיוחד בוועדת ביקורת המדינה של הכנסת – מה שלא רלוונטי לענייננו). בשני סוגי הוועדות, הממשלה היא מגדירה את הנושא שהוועדה אמורה לחקור. הגדרה זו היא לרוב הגדרה מצומצמת, בוודאי כאשר מי שמחליט על הקמת הוועדה היא הממשלה הנחקרת. כך היה בוועדת אגרנט (מלחמת יום כיפור), בוועדת כהן (טבח סברה ושתילה) ובוועדת שמגר (רצח רבין). אם בעבר יש כדי לחזות את העתיד, ניתן להניח שהממשלה תגדיר את נושא הבדיקה ביחס לאירועי השבעה באוקטובר, ולא ביחס למה שקרה לפני כן (למעט אולי בעבר הקרוב) או אחרי כן (למשל בלחימה עצמה, שחרור החטופים והשבויים וכיו"ב).

שתי הוועדות נבדלות זו מזו בזהות הגורם המחליט על חבריה. בוועדת חקירה ממלכתית ממנה נשיא בית המשפט העליון את חבריה, ובראשה יעמוד שופט עליון או מחוזי, מכהן או בדימוס. ממשלות המקימות ועדת חקירה הבוחנת את פעולתה לרוב חוששת מפני אובדן שליטה על הוועדה, ולכן תעדיף לרוב למנות ועדת בדיקה ממשלתית שאת חבריה ממנה הממשלה או השר הרלוונטי. אין חובה שבראש ועדת בדיקה ממשלתית יעמוד שופט, אך אם ממונה שופט מחוזי או עליון בדימוס, ניתן להעניק לוועדת הבדיקה הממשלתית את אותן סמכויות החקירה הנתונות לוועדת חקירה ממלכתית. כך קרה בוועדת וינוגרד, ויש להניח שכך גם יקרה ביחס למלחמה הנוכחית, ככל שהוועדה שתמונה היא ועדת בדיקה ממשלתית.

חשוב לציין, כי משעה שהוועדה הוקמה, אין לממשלה השפעה ישירה על התנהלותה וממצאיה. לכן, המחשבה שניתן לשלוט על ממצאי הוועדה או התנהלותה באמצעות שליטה על זהות חבריה היא מחשבת-שווא. ממילא, ככל שחברי הוועדה יתפסו כמוטים, היוקרה של הוועדה ואמון הציבור בפועלה ובממצאיה יקטן.

עו"ד ד"ר גאי כרמי מומחה למשפט חוקתי וליטיגציה מנהלית | צילום: איתי סליקטר

תפקידה העיקרי של ועדת חקירה הוא בירור עובדתי. זוהי הסיבה שבראשה עומד שופט, כיוון ששופטים הם בעלי מומחיות בבירור עובדות, כחלק מעבודתם השוטפת. קביעת עובדות אינה מחייבת קביעת אחריות, וממילא יש להבחין בין שלושה סוגים שונים של אחריות. אחריות משפטית, אחריות מיניסטריאלית ואחריות אישית. ועדת חקירה אינה בודקת אחריות משפטית, שהיא למעשה אחריות שנובעת מהפרה של חובה חוקית, ובצידה יש סנקציה. אחריות משפטית נבדקת רק על-ידי בית משפט. האחריות שוועדת חקירה בודקת היא אחריות מיניסטריאלית ולעתים גם אחריות אישית.

אחריות מיניסטריאלית היא אחריות של בעל תפקיד בתחום אחריותו. להמחשה, שר הבטחון אחראי על נושא הבטחון ושר הבריאות על ענייני בריאות. כמעט מובן מאליו, שלשר הבטחון קיימת אחריות מיניסטריאלית למלחמה האחרונה, גם אם יימצא שלא נפל רבב במעשיו. אחריות אישית, היא למעשה המלצה של ועדת החקירה ביחס לנחקר, הנובעת ממצאיה. מרבית ועדות החקירה לסוגיהן נמנעו מקביעת אחריות אישית או מקביעת המלצות. כך, למשל, ועדת אגרנט לא קבעה אחריות אישית ביחס לגולדה ודיין, וועדת וינוגרד לא קבעה אחריות אישית ביחס לאולמרט וחברי הממשלה. מנגד, ועדת כהן המליצה על פטורי שר הביטחון שתחתיו התקיים טבח סברה ושתילה. זה לא הפריע לאותו שר בטחון, אריאל שרון, להפוך ברבות הימים לראש ממשלה. באותה המידה, היעדר ההמלצות ביחס לגולדה, לא העניק לה חסינות מהביקורת הציבורית שבעקבותיה התפטרה.

ועדת חקירה ממשלתית (שבראשה עומד שופט מחוזי או עליון, מכהן או בדימוס) מקבלת הלכה למעשה סמכויות חקירה דומות לזו של ועדת חקירה ממלכתית. מי שעלול להיפגע ממסקנות ועדות אלה, מקבל אזהרה, את ממצאי הוועדה שנוגעים לו, וזכאי לייצוג על-ידי עורך-דין. למרות שוועדת חקירה לרוב אינה מסיקה מסקנות אישיות, וממצאיה אינם יכולים לשמש ראייה בבית המשפט – בית המשפט של דעת הקהל הציבורית חזקה במיוחד בוועדות חקירה. ממצא בוועדת חקירה עלול להכתים אדם הרבה יותר ממצא בבית-משפט. לכן, קיימת חשיבות רבה לייעוץ משפטי לכל מי שזומן לחקירה בפני הוועדה, ובמיוחד למי שקיבל מכתב התראה כאמור.

ד"ר גאי כרמי הוא עו"ד מומחה למשפט חוקתי וליטיגציה מנהלית

d&b – לדעת להחליט