לקראת פריז 2024 - גוון יורגנסן רוצה שוב את הזהב

כשגוון יורגנסן הכריזה יום בהיר אחד שהיא רוצה לרוץ מרתון, אנשים סביבה חשבו שהיא איבדה את זה לחלוטין. אפילו קרובי משפחתה שאלו: "את בטוחה שאת יודעת מה את עושה?" לסביבתה היה קשה מאוד לתפוס מדוע האלופה האולימפית האמריקאית הטרייה בענף הטריאתלון — זו שטיפסה גבוה מכל אשה בהיסטוריה בענף המאתגר שמשלב שחייה, רכיבה על אופניים וריצה — מעדיפה כעת לברוח ממנו. "את רק בראשית דרכך בתחום", קרוביה עוד ניסו לשכנעה אי שם ב־2017, "יש לך עוד דברים נפלאים להשיג".

אבל אף אחד לא הצליח לשכנע את אלופת העולם ומדליסטית הזהב מריו (2016), שבאמתחתה עונות רוויות ניצחונות רצופים ויוקרתיים, להמשיך לשחות ולרכוב. "ברגע שהשגתי את מדליית הזהב הרגשתי שהשגתי כל מה שיכולתי בטריאתלון", חשפה יורגנסן את תחושותיה, "אני מוכנה לפרק חדש".

סיפור הסינדרלה של רואת חשבון צעירה ומוכשרת — שעבדה במשרד אפרורי לענייני מסים וטיפסה ממנו עד לפסגת ענף הספורט התובעני מכולם בתוך שנים ספורות בלבד — עמד לעבור תפנית חדה בעלילה. חדה אפילו יותר משיורגנסן עצמה יכלה לצפות.

כשיורגנסון הכריזה שהיא מתכוונת להשתתף במרתון ניו יורק היוקרתי בנובמבר 2017, עיניים רבות הופנו לעברה. הסקרנות לראות כמה רחוק ומהר יכולה לרוץ הטריאתלטית הטובה והמוכשרת בכל הזמנים היתה עצומה. אחרי הכל, ריצתה המהירה של יורגנסן, מיומנות שאותה החלה לפתח ברצינות בזמן לימודיה במכללה, היתה גם כלי הנשק העוצמתי שאיתו נהגה לחסל את מתחרותיה בסיום תחרויות הטריאתלון — "אף אחת לא רוצה להגיע יחד איתה למקטע הריצה", סיפרה אחת מיריבותיה, "חובה לנסות להתנער ממנה בשחייה או ברכיבה, אחרת זה הופך להיות חסר סיכוי". אך המרחק שנדרשה לרוץ בתחרוית הללו היה רק 10 ק"מ.

יורגנסן ליבתה את המתח והציפיות לקראת המעבר הסופי לריצה. "המטרה שלי היא לנצח את אחד המרתונים הגדולים בעולם ולזכות במדליית זהב אולימפית במרתון של המשחקים האולימפיים בטוקיו", הצהירה. רבים מאלו שעקבו אחר עלייתה לגדולה בענף הטריאתלון האמינו שעבורה רק השמים הם הגבול וכי מדליית זהב ותהילה בתחום המרתון בהחלט נמצאים בהישג ידה, או רגלה. רק עכברי ענף הריצה התייחסו בביטול להצהרה הבומבסטית שהנחיתה. "אין לה מושג בכלל על מה היא מדברת", נכתב עליה באחד הפורומים המקצועיים של התחום, "היא בכלל לא מבינה מה ריצה מקצועית ברמה הזו דורשת ומהן הסכנות הכרוכות במעבר כה חד מטריאתלון למרתון".

הטריאתלטית האמריקאית גילתה אותן עד מהרה. לאחר תוצאה מאכזבת למדי במרתון ניו יורק 2017 (2:41:01 שעות, ומקום 14 בלבד) וניסיון לבצע את המעבר בין הענפים, הסתבכה יורגנסן הנלהבת בסדרת פציעות מורכבת שהצריכה ניתוחים ושיקום ממושך. יש שראו בכך תוצאה מתבקשת מיהירות שהפגינה אלופת הטריאתלון, שבתמימותה או שחצנותה חשבה כי תוכל להשתלט גם על ענף הריצה למרחקים ארוכים.

המציאות טפחה על פניה של יורגנסן שנאלצה להמיר את חלום המדליה במרתון לפנטזיות ארציות יותר, כמו ניסיון צנוע בהרבה — וגם מעט בטוח יותר מבחינת הסכנה להיפצע — לקבוע את הקריטריון האולימפי האמריקאי בריצת 5,000 או 10,000 מטר. אך מי שהיתה בפסגת עולם הספורט המקצועני, נאלצה כעת להיאבק עם עוד עשרות ספורטאיות, חלקן מוכשרות ממנה, על מקום בנבחרת האולימפית.

למרבה צערה של יורגנסן, הניסיון שנמתח על פני ארבע שנים וכלל הצטרפות ואימונים מפרכים עם מועדון הריצה החזק בארה"ב, Bowerman Track Club, לא צלח כפי שחלמה. אמנם הטריאתלטית המצטיינת הצליחה לשפר בצורה דרמטית את שיאיה האישיים בריצה — 15:08 דקות ל־5,000 מטר ו־31:55 דקות ל־10,000 מטר — וזכתה להתאמן עם הרצות המהירות בארה"ב, אך זה פשוט לא הספיק כדי להימנות עם הנבחרת האמריקאית בריצה לטוקיו. "אני מרגישה צורך לעצור", כתבה בחשבון האינסטגרם שלה בסוף יוני 2021, "כשאני לא מנצחת אני חשה עצבות וקשה לי לחגוג".

בדיוק חודש לאחר מכן, הכריזה על פרישתה ממועדון הפאר וחזרה למרדף אחר חלומה הקודם: ריצת המרתון. "המרחקים שרצתי בשנים האחרונות קצרים לי מדי", סיפרה בגילוי לב, "הם גם פחות מתאימים לגנטיקה שלי כספורטאית". הפעם העולם לא עצר את נשימתו.

אבל בחודשים האחרונים נראה שמסלולה המפותל של יורגנסן בת ה־36 כיום, שבינתיים גם הספיקה להביא כבר שני ילדים לעולם, שוב מקבל תפנית. תמונות שלה רוכבת ושוחה במרץ הצטרפו לנוף הפרופילים שלה ברשתות החברתיות. אלו שעוקבים אחריה ותהו מה בדיוק מעוללת האלופה האולימפית בימים אלו קיבלו תשובה לפני כחודש: "אני נרגשת להכריז על חזרתי לשטיח הכחול", כתבה בהתרגשות, "אני רוצה להיות חלק מנבחרת הטריאתלון האמריקאית בפריז 2024 במקצה השליחים". להצהרה השאפתנית כי היא מאמינה שתוכל לסייע לנבחרת השליחים לזכות במדלית זהב היסטורית, בהחלט יש הפעם גיבוי.